בעולם שבו החשכה נהיית נדירה יותר ויותר, המחיר של תאורה מלאכותית בלילה מתגלה כגבוה במיוחד - גם עבור החרקים הקטנים. זיהום אור הוא הארה במקום, בעוצמה ובזמן לא נכונים. מדובר בתופעה סביבתית חמורה שהולכת ומחריפה, בעיקר באזורים עירוניים וצפופים. תכנון נכון יכול לחסוך הרבה מאוד משאבים כמו חשמל, ולמנוע פגיעה בסביבה ובבני האדם.
התאורה המלאכותית בלילה פוגעת במחזורי חיים טבעיים של בעלי חיים, של צמחים ואף משפיעה על מחזורי שינה ובריאות האדם. עבור בעלי חיים ליליים רבים, האור המלאכותי מטשטש גבולות בין יום ללילה ועלול לגרום לשיבוש דפוסי תנועה, מנגנוני רבייה, חיפוש מזון ולעיתים אף גורם לנטישת אזורים שלמים. מחקרים שנערכו בישראל מראים כיצד אור בלילה משבש את השירה של צרצרים – יצורים ליליים שתלויים בחשכה כדי לחזר, לתקשר ולהתרבות.
חיזור לא מוצלח
הצרצרים מוכרים בעיקר בזכות שירתם הייחודית שמשמשת לתקשורת בין זכרים לנקבות. הצרצור – שירת הצרצרים – מופק באמצעות חיכוך הכנפיים של הצרצר והוא הכלי המרכזי שבאמצעותו הזכרים מושכים את הנקבות. כל קריאת חיזור של צרצר זכר מורכבת ממספר הברות שונות ויש לה מקצב אופייני. על פי קריאת החיזור, הנקבות מפיקות מידע חיוני על גיל הזכר, גודלו ובריאותו.
מחקר שפורסם לאחרונה בחן את ההשפעה של תנאי תאורה על קריאות החיזור של צרצרים זכרים ממין צרצר דו-כתמי (Gryllus bimaculatus). במחקר נחשפו הצרצרים לתנאים שונים של תאורה. תוצאות המחקר מראות הבדלים ברורים בין צרצרים שגדלו באור קבוע לבין אלה שחיו במחזור אור-חושך טבעי. חשיפת הזכרים לתאורה רציפה הניבה צרצור חיזור שמבוסס על צרצורים קצרים יותר, עם פחות הברות ועם הפסקות קצרות יותר בין ההברות.
כך, פחתה המורכבות הקולית של קריאת החיזור והפכה אטרקטיבית פחות בעיני נקבות הצרצרים. למשל, כשהושמעו לנקבות הצרצרים צרצורים שהוקלטו משני התנאים, אור-חושך טבעי ואור קבוע, התגלה הבדל התנהגותי ברור: נקבות צרצרים העדיפו את צרצור החיזור של הזכרים שחיו במחזור אור-חושך.
אובדן הסנכרון
מחקר נוסף בחן את השפעות עוצמת האור המלאכותי בלילה על תקשורת בצרצרים בסביבה חצי-טבעית. כחלק מהניסוי הוכנסו צרצרים זכרים לכלובי רשת באוויר הפתוח ונחשפו לתנודות בטמפרטורה, לרוחות, לרעשי רקע טבעיים ולעוצמות שונות של תאורה מלאכותית בלילה. גם פה הממצאים לא איחרו לבוא.
"ראינו שככל שהאור חזק יותר כך אחוז גבוה יותר מאוכלוסיית הצרצרים יוצא מהסנכרון של 24 שעות", אומרת ד"ר קרן לוי, מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. לדוגמה, באור של 100 לוקס (שטף אור ל-1 מטר רבוע) ומעלה – ערכים שנמצאים גם בפינות רגועות יחסית בערים – נמצא שמעל ל-80 אחוז מהצרצרים איבדו את תחושת היום והלילה, יצאו מסנכרון למחזוריות הטבעית והחלו לשיר גם ביום.
במילים אחרות, השעון הפנימי (השעון הצירקדי) שלהם השתבש מהחשיפה לאור בלילה, מצב שנקרא ''ריצה חופשית'' (free-run). במצב זה, חלק מהצרצרים החלו לשיר ביום או גם ביום וגם בלילה, ללא סנכרון או קשר ליום-לילה האמיתיים. כך חל שיבוש בשעון הצירקדי, שבתורו גורם להבדלים בין מועדי השירה של הזכרים לבין מועדי ההאזנה של הנקבות. "אנחנו רגילים לחשוב שהטבע מסתדר אבל השעון הצירקדי של בעלי החיים תלוי באותות כמו חושך ואור, וכשמשבשים את זה – משבשים מערכת שלמה", אומרת לוי. נוסף על כך, "גם כשיש צרצרים אחרים לידם, והם שומעים אותם שרים – הם לא מסתנכרנים. משמע שאין לצרצרים 'שעון חברתי' שיכול לסנכרן אותם", היא מסבירה.
המסקנות שעולות מהמחקרים הללו נוגעות לשמירת טבע וגם לתכנון סביבתי ולתכנון עירוני. "כשצריך להאיר, חשוב להתאים את כיוון, עוצמת, גוון האור והתזמון שלו למטרה הנדרשת וכך להימנע מזיהום אור", היא מדגישה. למשל, ניתן לצמצם את השימוש באור מלאכותי באזורים טבעיים שלא מוכרחים להיות מוארים, לכוון את התאורה כלפי מטה כך שתהיה ממוקדת יותר לסיבת ההארה, ולהשתמש באור חם בצבעי צהוב-כתום ולא באור לבן כי הוא פוגע פחות במחזור החיים ובהתנהגות של בעלי החיים.
שירת לילה למי שעוד מאזין
הצרצרים, כמו יצורים רבים אחרים, מותאמים לעולם שהיה חשוך בלילה. כאשר העולם הזה הולך ונעלם, גם ההתנהגות הבסיסית ביותר משתנה. ההשפעה על פרטים בודדים ועל אוכלוסייה עלולה לגרום לפגיעה באיזון המערכת האקולוגית. התמודדות עם התופעה דורשת מדיניות תכנון חכמה ושימוש מושכל בתאורה. מחקרים אלה ממחישים היטב: לא תמיד צריך להבעיר את היער כדי לשבש את הטבע. לפעמים מספיק פשוט להשאיר את האור דולק.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
