שוק העתיקות העולמי והמקומי סובל כבר שנים מתעשייה ענפה של זיופים, כאשר אפילו המוזיאונים הגדולים בעולם נופלים בפח. כעת, מוצגת במחקר שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences שיטה פורצת דרך שבאמצעותה ניתן יהיה לזהות אם כלי חרס הוא אכן עתיק – או זיוף מודרני.
המחקר נערך במכון סקריפס לאוקיינוגרפיה של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בהובלת ד"ר יואב וקנין, חוקר שמצטרף בימים אלה לאוניברסיטה העברית, במסגרת לימודי הפוסטדוקטורט שלו. צוות החוקרים גילה כיצד להבחין בין המגנטיות שחומרי חרס צברו מרגע יצירתם, לבין "זיכרון מגנטי" איטי שהם אוספים מהשדה המגנטי של כדור הארץ בזמן שהותם באדמה לאורך אלפי שנים. "אני מקווה שהשיטה תסייע לאוצרי מוזיאונים, לארכאולוגים ולרשויות אכיפת החוק במאמציהם לחסל את הסחר הבלתי חוקי בעתיקות", אומר ד"ר וקנין.
המחברים מציינים במחקר כי הליך משפטי שהתקיים לפני מספר שנים בישראל בעניין מכירת ממצאים מזויפים הסתיים בשל היעדר ראיות חד-משמעיות לעצם הזיוף. פרופ' ליסה טאוקס, גאולוגית ממכון סקריפס, אמרה כי הטכניקה שפיתח הצוות עשויה לסייע רבות למוזיאונים ולממשלות שרוצים להישאר צעד אחד לפני הזייפנים. "זיופים מהווים בעיה מתמשכת כמעט בכל אזור בעולם שבו נמצאים אתרי חפירות ארכאולוגיות, לרבות בישראל, בסין ובמקסיקו", אמרה פרופ' טאוקס.
טביעת חותם "מזויפת" שהוכנה לצורך המחקר. החותם הוכן על ידי רחל פלטה
(צילום: ד"ר יואב וקנין)
ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בחפירות בבית אל
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כלי חרס שנשרפו בכבשנים קולטים את חותם השדה המגנטי של כדור הארץ כפי שהיה בעת יצירתם. המגנטיות של החלקיקים בכלי חרס שנוצר היום מצביעה על המיקום שבו נמצא כיום הקוטב הצפוני המגנטי של כדור הארץ. אילו סלע התקרר לפני 800 אלף שנים, כאשר השדה המגנטי של כדור הארץ היה הפוך, מגנטיות הגבישים הזעירים שבו הייתה מצביעה לעבר הקוטב הדרומי.
אך כיוון האות המגנטי בדגימה נתונה תלוי באופן שבו היא מכוונת ברגע נתון. צוות המחקר התגבר על מגבלה זו בכך שהבחין תחילה בין שני סוגי מגנטיות הקיימים בסלעים, בחרסים ובחומרים אחרים. "כאשר כלי חרס נשרף, האותות המגנטיים של כל החלקיקים נוטים להצביע בכיוון השדה שמסביבם, ובעת הקירור האות של החלקיקים הגדולים יותר נשאר 'כלוא' בכיוון זה לנצח, ויוצר מגנוט חזק ואחיד בכיוון השדה של כדור הארץ, שמכונה מגנטיות שיורית תרמית (thermal remanent magnetism).
לעומת זאת, האותות של החלקיקים הקטנים יותר לעולם אינם מתייצבים באמת, כך שהמגנטיות שלהם משתנה בהתאם לתנודות השדה המגנטי לאורך זמן, תופעה המכונה מגנטיות שיורית צמיגה (viscous remanent magnetism)", מסביר ד"ר וקנין. "לאחר השימוש בכלי חרס, הם מונחים באדמה במשך מאות ואלפי שנים ואוגרים בתוכם מגנטיות שיורית צמיגה, כלומר 'זיכרון מגנטי' איטי מהשדה המגנטי של כדור הארץ".
ליאור בר-סוביק מכניסה לכבשן מסורתי כלי חרס שהיא הכינה ושימשו למחקר
(צילום: באדיבות ליאור בר-סוביק)
ממצאים ארכאולוגיים מירושלים
(צילום: רפי קוץ)
כלי חרס שהתגלו סמוך לפלמחים
(צילום: תומריקו)
הידע הבסיסי על התכונות המגנטיות האלה קיים כבר עשרות שנים בקרב מדעני כדור הארץ, אך במשך זמן רב כוח המחשוב לא הספיק לבניית המודלים המיקרו-מגנטיים שבהם השתמש הצוות כדי לפתח את השיטה להבחנה בין שני סוגי המיגנוט, שיטה המבוססת על חימום מדורג במעבדה. המודלים, שדימו חימום דגימות היפותטיות לאורך פרקי זמן משתנים, סייעו לחוקרים לקבוע את 112 מעלות צלזיוס כטמפרטורת הסף: בעוד שהזיכרון המגנטי המשני של חפצים בני 1,000 שנים ויותר נמחק רק בטמפרטורה של מעל 112 מעלות צלזיוס, בזיופים מודרניים הוא נעלם בטמפרטורה נמוכה בהרבה.
בנוסף לסימולציות ממוחשבות, החוקרים בדקו את השיטה באמצעות ניסויים במעבדה על מגוון כלי חרס, חלקם ידועים כבני אלפי שנים, חלקם מחנויות מזכרות באזור ירושלים, וחלקם חרסים מודרניים שהוכנו לצורך המחקר. השיטה גם יושמה בהצלחה על ממצאים שהוחרמו על ידי היחידה למניעת שוד עתיקות של רשות העתיקות, ממצאים שהאותנטיות שלהם הייתה מוטלת בספק.
ד"ר יואב וקניןצילום: ערבה וקניןכעת, לאחר שהשיטה הוכחה, החוקרים מתכוונים ליישם אותה על ממצאים נוספים שהאותנטיות שלהם שנויה במחלוקת במוזיאונים ברחבי העולם. מחקר זה, שמומן על ידי הקרן הדו-לאומית למדע ארצות הברית-ישראל (BSF) והקרן הלאומית למדע בארצות הברית (NSF), צפוי לשנות את פני הלוחמה בזיופי עתיקות ולשמש כראיה מדעית קבילה בהליכים משפטיים נגד סוחרי עתיקות מזויפות.
