השבתת מתקני ההתפלה בישראל, בין אם בעקבות חיידק פוטוסינתטי שמקורו באזור עזה ובין אם כתוצאה מפריחת אצות בדלתא של הנילוס, חשפה שוב בעיה שחורגת בהרבה ממשבר המים הנוכחי: היעדר תיאום סביבתי מספק בין ישראל למדינות השכנות. אצות, זיהומים, מזג אוויר קיצוני ורעידות אדמה אינם מכירים בגבולות מדיניים, אך המנגנונים לשיתוף פעולה בין המדינות באזור עדיין אינם ערוכים להתמודד עם המציאות הזו.
הצורך בתיאום אינו מוגבל לים. כמעט כל משבר סביבתי משמעותי באזור עשוי לחצות גבולות ולהשפיע על מדינות שכנות, ולעיתים גם על ישראל. אלא ששנות המלחמה האחרונות והחרם האקדמי על ישראל הקשו עוד יותר על הקשרים המדעיים והמקצועיים עם המדינות באזור – גם עם מדינות שישראל מקיימת איתן יחסים דיפלומטיים.
האצות בחוף פלמחים
(צילום: באדיבות חיא"ל)
בהתייחס לסביבה הימית ולקשרים עם המדינות הערביות סביבנו, אומרת ד"ר שבי רוטמן, ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, החוקרת את תחום הדגים: "זה לא משהו חדש שיש קשיים. זה לא רק בגלל המלחמה, אנחנו מדברים עוד הרבה אחורה. היו בעבר חוקרים שהיה אפשר קצת לדבר איתם. כשמדובר בסוגיות ימיות אתה לא באמת אמור להיות מוגבל בגבול מדיני כי הבעיה שלנו היא אותה הבעיה שיפגשו גם במדינות שכנות. אנחנו הרבה פעמים נמצאים במלכוד כי לא מוכנים לשתף פעולה איתנו".
לדבריה, בעבר הייתה בעיקר בעיה ביצירת קשרים מול לבנון וסוריה. היא הוסיפה: "הטורקים לא מוכנים לדבר איתנו מאז התקררות היחסים איתם ובמצרים בעבר שיתפו איתנו פעולה והיום זה לא בא בחשבון".
עוד אמרה ד"ר רוטמן: "יש חוקר לבנוני ימי שחוקרים בארץ כן היו באיזושהי תקשורת איתו, גם אם לא ישירה, אבל במסגרת פרסומים משותפים. לפני כמה שנים הוא כבר דיי התנער מהעניין הזה ובכל פעם כשהיה שיתוף פעולה אזורי הוא אמר שאם אנחנו כתובים על המאמר, הוא יורד ממנו. בדרך כלל אם זה מאמץ אזורי של מספר חוקרים, לא יורידו את הלבנוני, אלא יורידו את החוקר הישראלי. בלבנון אנחנו יודעים שאסור להם להיות איתנו בקשר".
לגבי חוקרים מירדן, סיפרה ד"ר רוטמן: "בירדן יש כאלה שכן משתפים פעולה עד היום. שם זה מחזיק מעמד, אבל זה קצת יותר תלוי בחוקר. יהיו חוקרים ירדנים שיחרימו ויהיו חוקרים ירדנים שישתפו פעולה".
לדברי ד"ר רוטמן, שלוש שנות המלחמה האחרונות הביאו להחמרה בתקשורת ולנישול חוקרים ישראלים משיתופי פעולה אזוריים. היא עצמה הייתה אמורה להשתתף במשלחת לכנס בג'יבוטי בנובמבר 2023, שכמובן בוטלה. "ג'יבוטי החליטה לצדד ממש בתחילת המלחמה בצד הפלסטיני ואמרה שהיא לא מוכנה שיהיו אזרחים ישראלים על אדמתה", היא סיפרה. על חשיבות שיתופי הפעולה הוסיפה ד"ר רוטמן: "האג'נדה שלי בחיים זה מדע. אני לא חיה בתוך בועה, אני חיה במרחב".
לדבריה, בשבועות האחרונים פורסם מאמר עם כותבים רבים, שכלל גם מפות אזוריות עם דיווחים ומגמות מכל מדינות האזור, ולמרות שישראל היא מוקד מדע ומחקר חשוב, היא נותרה ריקה, כאשר אפילו לא פנו לחוקרים הישראלים. את המחקר פרסם חוקר יווני וכאשר פנו אליו, כדי לבדוק מדוע לא צירף את ישראל, ניתן היה להבין כי למעשה לא הייתה לו ברירה. "מבחינת מדע זה מייצג תמונה שהיא פשוט לא נכונה. מתעלמים מישראל", היא אומרת.
הזיהום הגיע משם? חוף ים ברצועת עזה
(צילום: רויטרס)
"זה נורא חבל מהרבה סיבות", אומרת ד"ר רוטמן, "אנחנו באמת אחד המקומות היותר חשובים מבחינת מחקר ימי באזור. בישראל יש את מוסדות המחקר הכי איכותיים שיש. יש פה הרבה שינויים נורא קריטיים שקורים בים ואנחנו יכולים להיות הפלטפורמה הכי נכונה, להיות חלק ממאמץ אזורי בכל מה שקשור לשמירה על הטבע ומחקר ימי. במקום זה, מנשלים אותנו מהרבה מחקרים. זה מאד מתסכל הרבה פעמים, אבל אנחנו ממשיכים בעבודה שלנו, עד יעבור זעם".
האם יש משהו לעשות עם המצב? "אני לא בטוחה. חלק מהם מאד לא יודעים לעשות את ההפרדה", הסבירה ד"ר רוטמן. לדבריה, אם יוצאים פרסומים אנטישמיים או תעמולתיים נגד ישראל במסגרת עיתונים ופרסומים מדעיים קיימת האפשרות לטפל בסוגיות בצורה משפטית.
ד"ר צפריר קופליק, חוקר מדוזות ואוצר אוסף הנבוביים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, באוניברסיטת תל אביב, מספר כי היה ניסיון בעבר בתחומו, לפני שנות המלחמה האחרונות, ליצור קשר עם חוקרים במצרים. "מדינה שיש לנו לכאורה על הנייר שלום איתה", הוא אמר. "אבל המצרים לא משתפים פעולה. אם היה שיתוף פעולה וואו זה היה מבחינתי דבר מאד גדול בקשר למחקר המדוזות, אבל לא נוצר קשר".
הודעת רשות המים במצרים על הזיהום
ד"ר קופליק מספר כי קשרים אישיים כן נוצרים מסדנאות וכנסים ונוצר קשר כזה עם חוקרת מתוניסיה. לדבריו, הוא לא שמע ממנה על בעיה לעבוד מול ישראלים בתחום. ד"ר קופליק מספר גם הוא על הדרה של חוקרים ישראלים שלאו דווקא נעשית על ידי גורמים ממדינות ערב, אלא על ידי האירופים – חרם אקדמי שקשור לאירופה. לדבריו היו מקרים בכנסים בהם גורמים ערביים הטילו וטו וסרבו להשתתף באירוע אם הישראלים נשארים, והגורמים הישראלים הוצאו "כדי שהפעילות תמשיך".
פרופ׳ נועה שנקר, מבית הספר לזואולוגיה ומוזיאון הטבע, באוניברסיטת תל אביב סיפרה בהתייחס לסוגייה: "לי אישית יש קשר טוב עם מדעניות מטורקיה וקפריסין והלוואי והיה לי עם עוד מדינות. בכנס האחרון של מינים פולשים סטודנטית מתוניסיה, שרציתי להציע לה משהו אחרי ההרצאה שלה, אמרה לי שהיא לא יכולה לדבר איתי וזה מאד העציב אותי".
אינג' סרג'יו דב רוזן, מהנדס חופים ובעברו מדען בכיר ומנהל המחלקה לגיאולוגיה ימית ותהליכים חופיים במכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה של חברת חקר ימים ואגמים לישראל, הוסיף על קשרי העבר עם מצרים בתחום הימי: "בעבר השתתפתי בפרויקט המחקר הראשון התלת מדינתי, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, בנושא 'הסעת הסדימנטים בתא החופי של הנילוס'. זה היה במימון אמריקני. אז היה לנו שיתוף פעולה עם המצרים".
לדבריו מדובר בתחילת שנות ה-90 המאה הקודמת. הוא הוסיף: "אני יודע שהיה אחר כך קשר עם חוקרים ממצרים בנושאים אחרים". הוא מספר כי פגש לאורך השנים חוקרים מצרים בכנסים ולא הייתה כל בעיה. הוא השתתף בפרויקטים בינלאומיים שכללו גם את סוריה ולבנון, אך לדבריו לא היה לו עמם קשר ישיר. הוא כן זוכר שנציגים לבנוניים לא הצביעו בעבר נגד מינוי שלו לתפקיד בוועדה שעסקה בניטור מפלס הים וניטור צונאמי באזור. "הם נמנעו, הם לא הצביעו נגד. אם מישהו היה מתנגד לא היו יכולים לבחור אותי. אני חושב שעכשיו זה יכול להכניס מישהו לכלא", הוא אמר.
שאלה אחרת שעולה היא 'האם קיימים קשרים בנושאים הסביבתיים והימיים מול מדינות ערב סביבנו, של הגופים הרשמיים בישראל? קשרים בין המשרדים הרלוונטיים בתחומים הללו בישראל לבין אותם המשרדים במדינות השכנות.
תשובת המשרד להגנת הסביבה לשאלות "האם קיים קשר של המשרד עם משרדים מקבילים במדינות ערב הגובלות איתנו, שיש לנו יחסים עמן?" ו"האם הייתה תקשורת כלשהי סביב אירוע האצות האחרון?", הייתה כי "האירוע מנוהל ברמה הלאומית בידי רשות המים ומשרד האנרגיה והתשתיות".
ממשרד האנרגיה נמסר: "כחלק מההיערכות לטווח הארוך מקיימים גורמי המקצוע תהליך למידת עמיתים ובחינה בינלאומית מול גורמים מקצועיים ברחבי העולם המתמודדים עם אתגרים דומים, במטרה לבחון פתרונות מתקדמים ושיטות התמודדות מוצלחות". הם לא פירטו באילו גורמים מדובר.
