החום הקיצוני והמתמשך שאנחנו חווים בימים האחרונים הוא תזכורת חיה לכך שבצורת אינה רק נתון בדוח, אלא מציאות משתנה שמורגשת כבר עכשיו. דוח חדש של האו"ם מציג את המוקדים המרכזיים בעולם שנפגעו מאירועי בצורת בשנתיים האחרונות וממחיש כיצד התופעה משפיעה על אספקת מים, על ביטחון תזונתי ועל יציבות כלכלית.
הזרימה החלשה בירדן באזור גשר הפקק
(צילום: רועי רבין, רשות הטבע והגנים)
אחד האזורים הבולטים בדוח הוא אגן הים התיכון שהולך ונעשה רגיש יותר ליובש, לירידה בכמות המשקעים ולמחסור במקורות מים טבעיים. גם אם ישראל מובילה בטכנולוגיות כמו התפלה, זה לא פוטר אותנו מהצורך להיערך לעתיד יבש יותר.
בצורת במספרים
הדוח מציג כיצד בצורות מובילות למחסור חמור במים, לירידה באספקת מזון ואף להגבלות חמורות על צריכת חשמל. מאחורי ההגדרות המילוליות של השלכות אלה יש בני אדם שנפגעים. על פי הדוח, בדרום ובמזרח אפריקה למעלה מ-90 מיליון בני אדם סבלו מחוסר ביטחון תזונתי, מיליונים נעקרו מבתיהם ועשרות אלפים איבדו את חייהם בשל מחסור במזון או מחסור במים.
הבצורות פגעו ביכולת לייצר חשמל במדינות שתלויות באנרגיה הידרו-אלקטרית כמו זמביה. שם, מפלס נהר הזמבזי ירד בכ-20 אחוז מהממוצע, מה שצמצם את תפוקת תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית הגדולה במדינה ל-7 אחוזים בלבד. זה גרם להפסקות חשמל שנמשכו עד 21 שעות ביממה ולהשבתת שירותים חיוניים כמו בתי חולים.
ב-2024 במרוקו נזרעו רק 2.5 מיליון דונם של גידולים לעומת 4 מיליון בשנה רגילה. במרץ 2023 בספרד, ירדו רק 36 אחוז מכמות המשקעים הממוצעת ובאפריל נשברו שם שיאי חום עם טמפרטורות שהגיעו כמעט ל-39 מעלות צלזיוס. בכל רחבי ספרד נרשם מחסור במים ובתפוקות חקלאיות כתוצאה מהבצורת המתמשכת.
מעבר לאוקיינוס האטלנטי, בתעלת פנמה, אחד הנתיבים המרכזיים של הסחר הגלובלי, הורגשה השפעת אירועי הבצורת במידה רבה. ב-2023 ירידה של 50 אחוז בכמות המשקעים גרמה לירידה במפלס אגם גטון שמזין את התעלה, והרשויות החלו להטיל מגבלות שיט שאילצו אוניות להפחית עד 40 אחוז ממשקל המטען שלהן.
מפלס המים המשיך לרדת וזה הוביל להחמרת מגבלות המשקל והטלת קנסות על מפרי ההגבלות. נוסף על כך, זה השפיע על משך הזמן שלוקח לאוניות לעבור בתעלה – שבדרך כלל עומד על שמונה עד עשר שעות – והתארך לשבוע עד שבועיים.
ההשלכות הכלכליות הבין-לאומיות של הבצורת באזור תעלת פנמה החלו להיות מורגשות במלואן בדצמבר 2023 עם התקרבות עונת החגים. העיכובים הארוכים אילצו שימוש במסלולים חלופיים, יקרים וארוכים יותר, והתוצאה הייתה האטה ביצוא סויה מארצות הברית, מחסור בירקות ופירות בסופרמרקטים בבריטניה ועליית מחירים.
התחממות ישראלית
הדוח מדגיש את אגן הים התיכון כאחת המוקדות (hotspots) של שינוי האקלים. מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת נרשמה עלייה עקבית בתדירות ובעוצמה של אירועי בצורת, והתחזיות מצביעות על עליית טמפרטורות של 2–3 מעלות צלזיוס עד 2050, ו-3–5 מעלות עד 2100. על פי הדוח, זה צפוי להפחית את זמינות המים בעד 15 אחוז עבור כל התחממות של 2 מעלות צלזיוס.
מרוקו, ספרד וטורקיה צוינו כמדינות שמצבן מייצג את המציאות באזור: כולן מדגימות כיצד השילוב בין עלייה בטמפרטורות לבין ירידה במשקעים מוביל למשבר חקלאי, למשבר כלכלי ולמשבר מערכתי. "ישראל אומנם לא סומנה באופן חריג, אבל זה לא אומר שאנחנו לא פגיעים. ישראל היא חלק בלתי נפרד מהמוֹקְדָה (hotspot) של התחממות אזור הים התיכון, וההשפעות מורגשות בירידה בכמויות המשקעים, בהתייבשות ובהשפעה על זמינות המים", אומרת פרופ' אפרת מורין, מומחית להידרו-מטאורולוגיה, המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים.
אזורים כמו הגליל העליון ורמת הגולן שאינם מחוברים למוביל הארצי, חוו השנה ירידה של כ-30 אחוז במקורות המים. בעקבות זאת, חתם שר האוצר על צו בצורת שיאפשר פיצוי לחקלאים שנפגעו. מדובר בצעד חשוב אך גם בתמרור אזהרה שדורש היערכות רחבה לקראת העתיד.
לדברי פרופ' מורין, גם אם הירידה בכמות המשקעים נראית מתונה, ההשפעה על מקורות המים עלולה להיות חמורה בהרבה. היא מסבירה כי מערכות מים טבעיות מגיבות בצורה לא ליניארית. כלומר, הפחתה בינונית במשקעים עלולה להוביל לצניחה חדה בכמויות המים שנאגרים במאגרים הטבעיים כמו אקוויפרים, נחלים ואגמים טבעיים.
"בעשורים הקרובים אנחנו צפויים לראות ירידה של כ-20 אחוז בכמות המשקעים. זה עלול להוביל לירידה בחצי מהכמות המצטברת במאגרים הטבעיים. המשמעות היא פגיעה מיידית בזרימה בנחלים, ביכולת לספק מים לחקלאות ובמערכות אקולוגיות שלמות", היא מסבירה.
מדד פגיעות
אחת התרומות החשובות של הדוח היא בהבנה שפגיעוּת לבצורת אינה רק שאלה של גיאוגרפיה, אלא גם של מבנה כלכלי ומבנה חברתי. הפגיעות נובעת מפרמטרים של חשיפה, של רגישות ושל יכולת הסתגלות. קהילות שתלויות בחקלאות באופן קיומי או בחיבור ישיר למקורות מים טבעיים נמצאות בסיכון מוגבר.
עוד נמצא בדוח שהאוכלוסיות שנמצאות בסיכון מיוחד הן נשים ונערות, קהילות ילידיות ואוכלוסיות מבודדות. למשל, יש אזורים באפריקה שבהם הפגיעה בפרנסה מאלצת נערות לעזוב את הלימודים ואף מובילה לעיתים לנישואים בגיל צעיר לשם קבלת קצבאות.
אבל גם אצלנו, בישראל, מערכות מים מתקדמות כמו מתקני ההתפלה לא חסינות לחלוטין. "ההתפלה היא פתרון חיוני אבל היא דורשת הרבה אנרגיה, תשתיות ותקציבים. אם מסיבה כלשהי היא נפגעת, צריך לחזור להישען על מים טבעיים שהכמות שלהם קטנה עם הזמן. חשוב לפתח אלטרנטיבות מגוונות ולא להישען על התפלה בלבד. יש להפחית בזבוז ולייעל את החקלאות הישראלית כך שתתאים לתנאים של אזור יבש", מסבירה פרופ' מורין.
לעבר עתיד יבש יותר
הדוח מציע כיווני פעולה כמו מעבר לחקלאות חסכונית במים, תוכניות ביטוח לחקלאים, יוזמות קהילתיות וניהול בר-קיימא של מים. לדברי מורין, אחת הסכנות הגדולות היא האשליה שהמצב בשליטה, במיוחד כשמגיעות לפתע שנים גשומות.
"אנחנו בתוך תהליך הדרגתי של ירידה בכמויות המשקעים. זה תהליך איטי ולכן קשה להבחין בו, אבל ההשפעה שלו היא משמעותית ורחבת היקף. שינוי האקלים אולי לא נראה כמו סכנה מיידית כי אין כאן צונאמי ששוטף את הכול, אבל זו סכנה עמוקה ומתמשכת שמשפיעה על החקלאות, על המים, על המערכות האקולוגיות ועל אוכלוסיות מוחלשות. הציבור וקובעי המדיניות חייבים לקחת את השינויים הללו ברצינות ואנו מחויבים לבנות חוסן אקלימי ולייצר אלטרנטיבות", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
