בכנס החשב הכללי בירושלים שנערך השבוע, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו שישראל במצב מדיני מאתגר ויהיה צורך להסתגל "לכלכלה עם סימנים אוטרקיים, להיות אתונה וסופר-ספרטה". דבריו הוקבלו לעת העתיקה בין השאר בשל הבידוד שאפיין את ספרטה.
ספרטה הייתה עיר-מדינה (פוליס) יוונית עתיקה ששכנה בחבל לקוניה, בחלק הדרומי של חצי האי פלופונסוס. היא נחשבת לאחת מערי-המדינה החשובות והחזקות ביותר ביוון העתיקה. ספרטה התפרסמה בעיקר בזכות אורח חייה הייחודי והצבאי.
9 צפייה בגלריה
ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס החשב הכללי שנערך בירושלים
(צילום: Nathan Howard / Pool / Reuters)
על פי המיתולוגיה היוונית, מייסדה של העיר היה לקדמון, בנם של זאוס וטיגטה, שנישא לספרטה וקרא את העיר על שמה (ומכאן שני שמותיה של העיר). אחר כך שלט בה מנלאוס, אחיו הצעיר של אגממנון (מגיבורי האיליאדה של הומרוס). הדורים כבשו את פלופונסוס, לפי האגדה, 80 שנה לאחר מלחמת טרויה. את הפלישה הנהיגו ההראקלידים, צאצאי הראקלס. דרום הפלופונסוס, לקוניה, נפל בידיהם של שני בניו של ההראקליד אריסטודמוס, והם קבעו את מושבם בספרטה.
בניגוד לאתונה שהייתה דמוקרטית ובעלת יצירת תרבותית מגוונת ועשירה יותר, ספרטה נוהלה על ידי שני מלכים (דיארכיה) שהיו אחראים בעיקר על הצבא, ועל ידי מועצת זקנים (גרוסיה) ומפקחים (אפורים) שפיקחו על חיי האזרחים והמלכים. מתחת למועצה הייתה אספה של כל האזרחים, ולהלכה השתתפו כל אזרחי ספרטה באישור החוקים, ולאספתם נשמרה זכות וטו על החלטות המועצה. אולם את עיקר הכוח השיפוטי והביצועי בפוליס החזיקו בידיהם חמשת האנשים החזקים, חברי האפורוס. על כן, רוב המידע על העולם היווני הקדום מקורו באתונה, שם הוקמו מבנים מרשימים ואף התקיימו תחרויות יצירה – בניגוד לנעשה בספרטה.
הספרטנים דגלו באורח חיים צנוע, פשוט וחסכוני. "הם חששו שכסף, עושר וחפצי מותרות יגרמו לפילוג חברתי ויתסיסו את האוכלוסייה. כדי למנוע זאת, הם אסרו על שימוש במטבעות זהב וכסף והסתפקו במטבעות ברזל מגושמים שהיו חסרי ערך מחוץ לספרטה", מסביר ד"ר לי מרדכי, היסטוריון של האימפריה הרומית המזרחית, הנקראת גם האימפריה הביזנטית, בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית בירושלים. "זו הייתה אחת הסיבות לבידודם היחסי מעולם המסחר היווני. מדיניות הבידוד, המיוחסת למחוקק האגדי ליקורגוס, נועדה לשמור על החברה הספרטנית ייחודית, יציבה ונקייה מהשפעות זרות שעלולות היו לערער את סדריה הנוקשים. עם זאת, בעידן המודרני בידוד שכזה איננו ישים, שכן אנו חיים במציאות של כמיהה להתעשרות ומסחר גלובלי. גם המדינות שנראות לכאורה מבודדות ביותר, צריכות להתקיים גם על סחר חוץ".
החברה הספרטנית הייתה היררכית וקפדנית, כשהיא מחולקת לשלוש קבוצות: ה"ספרטיאטים" (האזרחים-לוחמים), ה"פריאויקים" (תושבי הכפרים שאינם אזרחים, אך חופשיים) וה"הלוטים" (צמיתים משועבדים). הספרטנים חששו שחשיפה לרעיונות זרים, כמו דמוקרטיה או פלורליזם, תסכן את שלטונם ותגרום למרד של ההלוטים, שהיוו את הרוב המכריע של האוכלוסייה.
בספרטה הצבא והמשמעת הצבאית היו אמנם סוג של עיקרון מנחה, אך עיקר הלוחמים הגיעו מהאליטה, שכן יתר המעמדות דאגו למסחר ועבודת כפיים. "נתניהו רצה להדגיש שבישראל צה"ל וההגנה הלאומית עומדים במרכז החיים, אך חשוב להדגיש כי בספרטה זה היה שונה ובני המעמדות שלא הגיעו מהאליטה רק גויסו כדי לתגבר את הכוחות ולא ממש היו הלוחמים שהקרבות היו עיקר חייהם", מסביר ד"ר מרדכי.
סיבה נוספת לבידוד שאפיין את ספרטה נקשר לפן הצבאי. החברה הספרטנית הייתה מאורגנת כולה סביב הצבא. מגיל צעיר, נערים ספרטנים (בעיקר מהאליטה) עברו מערכת חינוך קפדנית, שנועדה להפוך אותם ללוחמים מיומנים וחסונים. מטרת החינוך הייתה לטפח משמעת, סיבולת, אומץ לב ונאמנות מוחלטת למדינה.
שימת הדגש הייתה על ערכי החינוך הגופני, העוצמה, אומץ הלב, המנהיגות, הנכונות להקרבה, ההסתפקות במועט והדיבור התמציתי. על כן, המונח "תשובה לקונית" מקורו בלקוניה, מקום מושבה של ספרטה, והמושג "חינוך ספרטני" משמעו גישת חינוך נוקשה וסמכותית הדוגלת בהקשחת החניכים באמצעות מטלות קשות ומניעת מותרות.
הבידוד אפשר לאנשי ספרטה להתמקד במשימה זו מבלי להיות מושפעים ממסחר, אמנות או פילוסופיה, שנחשבו כגורמים מסיחי דעת. "בעולם היווני לחימה היא עניין כרוני. עיקר הלחימה של ספרטה היה מול ערי-מדינה אחרות ביוון העתיקה, כשהאויב הגדול הוא הפרסים. עבור אנשי ספרטה הלחימה מול הפרסים הייתה עניין קיומי, אך לא כך היו הדברים עבור הפרסים שלא ראו בזה אישיו של ממש", מסביר ד"ר מרדכי.
בהקשר של הפרסים, ניתן לציין את הקרב המפורסם – קרב תרמופילאי – שנערך במצר היבשתי תרמופילאי שבמרכז יוון בשנת 480 לפנה"ס. בקרב הזה, צבא מצומצם של לוחמים בראשות לאונידס מלך ספרטה לחם בצבא האימפריה הפרסית. הצבא הפרסי, שהיה גדול לאין שיעור, פלש ליוון דרך המעבר הצר. במשך כשבוע נהדפו התקפות הפרסים, עד שמשתף פעולה מהצד הספרטני גילה לפרסים דרך הררית דרכה יכלו הפרסים לאגף את צבאו של לאונידס, שנשאר ללחום בפרסים יחד עם 300 לוחמיו עד המוות.
"הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב. ייתכן כי בדבריו, התכוון נתניהו להשתמש באנלוגיה כדי לבסס נרטיב לפיו גם ישראל שורדת ומנצחת למרות פערי גודל וכוח", מסביר ד"ר מרדכי.
כמו כן, הספרטנים רצו לשמור על המסורות והערכים שלהם נקיים מהשפעות חיצוניות. הם חששו שזרים יביאו איתם מנהגים, דעות וצורות אמנות שיחתרו תחת אורח החיים הצנוע והקשוח שלהם, ועל כן הגבילו כניסה של זרים לעיר ונקטו בגירושם במקרה הצורך. "חשוב לציין כי ייתכן שהאנלוגיה בדבריו של נתניהו לספרטה נובע מהרצון לשדר לעולם בכלל ולציבור הישראלי בפרט שישראל היא מדינה נחושה, לוחמנית, שלא תוותר על ביטחונה גם מול איומים גדולים", אומר ד"ר מרדכי.
הוא הוסיף כי "ספרטה ממש לא הייתה קטנה, אך בהחלט הצליחה לעמוד איתנה בקרבות בהם השתתפה, עד לרגע בו דעכה וקרסה. על כן, ההשוואה בהקשר הזה לישראל, כמדינה קטנה יחסית, מוקפת אויבים, שנאלצת להילחם על קיומה, פחות הולם לדעתי".
בזכות הבידוד, ספרטה הצליחה לשמר את ייחודה ואת עליונותה הצבאית לאורך תקופה ארוכה, והפכה למודל חיקוי עבור כותבים והוגים רבים בעת העתיקה. יחד עם זאת, מדיניות זו גם תרמה בסופו של דבר לשקיעתה, שכן היא מנעה התפתחות כלכלית, חברתית ותרבותית שהייתה יכולה לחזק אותה לאורך זמן.
בשיאה, ספרטה הייתה מעצמה אזורית שהביסה את אתונה במלחמה הפלופונסית (431–404 לפני הספירה) והפכה לשליטה הבלתי מעורערת של העולם היווני. "בסופו של דבר, ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון במשך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) דעך כוחה", מסכם ד"ר מרדכי. "היא לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה לאיתנה ביוון העתיקה. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה"ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית, וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית. למרות זאת, המוניטין של ספרטה כאומה של לוחמים קשוחים וחסונים נשאר עד היום".
