מדוע הביאו בני אדם קדמונים את ילדיהם הקטנים אל אתרי ציורי המערות – עמוק בבטן האדמה, בתוך מערות חשוכות, מפותלות ומסוכנות? צוות מחקר מתחום הארכיאולוגיה הפרהיסטורית באוניברסיטת תל אביב העלה השערה חדשנית בנוגע לסוגייה המסקרנת.
לדברי החוקרים, "על יד ציורי מערות רבים קיימות עדויות ברורות לנוכחות של ילדים מגיל שנתיים ומעלה. מרבית ההשערות שהועלו עד כה נגעו להיבט החינוכי של לימוד המסורת ומנהגי הקהילה. אנחנו סבורים שהילדים גם מילאו תפקיד תרבותי ייחודי במערות: ילדים צעירים נתפסו כבעלי תכונות מיוחדות בעולם הרוחני, המאפשרות תקשורת עם ישויות בעולם שמעבר, שהגישה אליו התאפשרה מעומק המערה".
המחקר נערך על ידי ד"ר אלה אסף, ד"ר יפית קידר ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, ופורסם בכתב העת Arts מבית MDPI.
ד"ר אסף הסבירה: "ציורי מערות שצוירו על ידי בני אדם קדומים הם תופעה מרתקת, שמעסיקה חוקרים רבים. בסך הכול נמצאו עד היום כ-400 מערות שבהן ציורי מערות, בעיקר בצרפת ובספרד. הציורים תוארכו לבני כ-40,000 עד 12,000 שנה לפני זמננו. בציורי מערות רבים נמצאו עדויות להשתתפות של ילדים באירוע - טביעות ידיים וציורי אצבעות שבוצעו על ידי ילדים בני שנתיים עד שתים עשרה. בנוסף נמצאו בחלק מהמערות טביעות רגליים של ילדים, לצד אלה של אנשים בוגרים. ומתבקשת השאלה: מדוע היו שם ילדים? מדוע השתתפו ילדים רכים במסעות מפרכים ומסוכנים אל ליבן של מערות עמוקות ומפותלות, חשוכות ודלות בחמצן, במסלול שבו נדרשו לזחול בנקיקים, לרדת לפירים ולטפס על סלעים – בדרך אל עומקי המערה?"
ד"ר קידר הוסיפה: "על אף המחקרים הרבים בנושא ציורי המערות, מעטים התמקדו עד כה בסוגיית נוכחות הילדים. ההשערה המקובלת היום היא שמדובר במטרות חינוכיות: העברת ידע, מסורות ומנהגים של הקהילה לדור הבא. במחקר הנוכחי אנו טוענים כי להשתתפות הילדים הייתה משמעות נוספת: למעשה, הילדים מילאו תפקיד חשוב וייחודי משלהם - תקשור ישיר עם ישויות שמצויות בבטן האדמה ובעולמות שמעבר. מחקר זה מהווה המשך למחקרים קודמים שלנו, שבהם הצגנו את ציורי המערות כביטוי לגישות קוסמולוגיות - בדגש על מערכות יחסים בין בני אדם לגורמים שונים בעולם".
3 צפייה בגלריה
עקבות ילדים ממערת בסורה (Basura Cave), 14,000 שנים לפני זמננו
(צילום: באדיבות פרופ' מרקו רומנו (Romano et al. 2019))
3 צפייה בגלריה
ציורי אצבעות שנעשו על-ידי ילדים במערת רופיניאק (Rouffignac), לפני 14 אלף עד 20 אלף שנים
(צילום: באדיבות ד"ר ואן גלדר (Van Gelder))
ד"ר אסף אמרה עוד כי "בהתבסס על מחקרים רבים על אודות ילדים בחברות ילידיות, יחד עם תובנות חדשות בנוגע מטקסים שבוצעו במערות עם ציורי מערות, מתבססת הבנה חדשה על אודות תפקידם של ילדים ביצירת האמנות במערות. שילוב הנתונים מתחומי המחקר האלה איפשרו לנו, לראשונה, להציע הצעה חדשה ומקורית אודות הסיבות לשיתוף ילדים ביצירת ציורי המערות".
ד"ר אלה אסףצילום: פרטילדבריה, "עולם הילדות שונה מעולמם של המבוגרים, ולילדים יש מגוון תכונות מנטליות וקוגניטיביות המייחדות אותם. מסיבה זו, תרבויות ילידיות בכל העולם, לאורך ההיסטוריה והפרהיסטוריה, ראו בהם 'סוכנים פעילים', המתווכים בין העולם הזה לבין ישויות הפועלות בעולם הטבע, בעולם התחתון, ובקוסמוס בכלל. בכך תרמו ילדים תרומה חיונית לקהילותיהם - ציידים לקטים שחיים בטבע, ומבקשים לשמור על יחסים תקינים ורציפים עם הישויות השונות: בעלי חיים וצמחים המהווים מקור מזון, אבנים שמהן מייצרים כלים, אבות קדמונים וכן הלאה".
פרופ' רן ברקאיצילום: אוניברסיטת תל אביבפרופ' ברקאי סיכם: "לעתים קרובות, חברות אלה תפסו מערות כשער אל העולם התחתון, מקום שבו ניתן לתקשר עם ישויות בקוסמוס באמצעות טקסים שמאניים, על מנת לפתור בעיות קיומיות ולשמור על מערכות יחסים עם שוכני העולמות התחתונים. בהקשר זה נתפסו ילדים צעירים כגורמים סיפיים (מלשון סף), לימינליים, כאלה ששייכים גם לעולם ממנו באו זה לא מכבר, בטרם נולדו, וגם לעולם שבו הם מתקיימים כעת. על כן ילדים קטנים נחשבו לבעלי יכולת לחבר בין העולמות, ולמתאימים ביותר להעברת מסרים לעולמן של הישויות הלא אנושיות".
הוא הוסיף כי "במאמר זה אנו מחברים בין הנתונים הללו ומעלים סברה שהילדים הצטרפו אל מבוגרים במסע אל עומקי המערות והשתתפו שם בציורים ובטקסים בתוקף תפקידם בקהילה - כמתווכים אידיאליים מול ישויות מהעולם שמעבר".
