כשהחורף הפציע לרגע בתוך ה"חם מהרגיל" של השבועות האחרונים, ומופעי מזג אוויר קיצוניים נרשמו ברחבי ישראל, גם הרשתות סערו. בין תמונות של רחובות מוצפים, ברד בגודל של כדורים, עץ שעלה באש מפגיעת ברק, מרפסת קורסת וחילוצים, עלו שוב ושוב טענות על הנדסת אקלים, כאילו אין בכלל משבר אקלים. וכך בין ניוז לפייק-ניוז נדמה ששוב ושוב אנחנו מבלבלים בין עיקר לטפל.
הנדסת אקלים היא נושא מורכב, ובעיקר מפני שהיא מערבת מדע שנראה לעיתים קצת בדיוני, ואין מספיק ניסיון ופרספקטיבה בתחום כדי לשפוט את היתרונות מול החסרונות שלו ואת ההגבלות שיש להשית. בנוסף היא מעוררת גם הרבה אמוציות וחוסר אמון בממשלים ובתאגידים, ובפרט בקרב קבוצות עם חשדנות במדע ובמוסדות, וכן בשל היעדר שקיפות של מידע וידע. ובכל זאת, למרות הנפיצות של הנושא, ראוי להתייחס לסוגיה: לשאול שאלות, להציג מכלול דעות ולהסתמך על עובדות, ובעיקר לחתור לאמת בתקופה של פוסט אמת.
הנדסת אקלים היא תחום שצמח לאורך השנים, וביתר שאת בשני העשורים האחרונים. כל אלו נוכח התוצאות ההרסניות של משבר האקלים, שרק צפויות להתגבר. לרוב מדובר בשיטות שונות המבוססות על התערבות אנושית חיצונית באטמוספרה כדי להפחית או למנוע מחלק מקרינת השמש להגיע לפני כדור הארץ, ובכך להפחית את כמות החום המצטברת סמוך לפני כדור הארץ ולמתן את משבר האקלים. למעשה שיטות אלו מנסות לחקות תהליכים טבעיים, למשל התפרצויות משמעותיות של הרי געש שהובילו לפיזור ענני גזים וחלקיקים באטמוספרה, שעל פי מחקרים השפיעו על הטמפרטורה המקומית או העולמית באופן משמעותי.
כיום ישנם מודלים שונים ופרויקטים ניסיוניים בהיקפים ובשלבי פיתוח שונים, שהעיקריים ביניהם מתייחסים להוספת חלקיקים כאלו ואחרים לאטמוספרה ואפילו להצבת לוחות בחלל להסטת הקרינה. לצד אלו יש גם פרויקטים אחרים שעוסקים בהסרת פחמן דו חמצני מהאטמוספרה.
מעבר למורכבות הטכנולוגית ולעלויות האסטרונומיות הכרוכות במחקר ובניסויים בתחום, לאורך השנים מתקיים גם דיון ער, שהולך וגובר, עד כמה יהיו להתערבויות הללו השפעות משמעותיות על מיתון משבר האקלים, ובעיקר מה ההשפעות השליליות שהן יכולות לייצר, כלומר מה החצר האחורית שלהן. ממה שידוע עד כה מפרסומים רשמיים, אין כיום אף טכנולוגיה שהוכחה כמוצלחת, ובטח ובטח לא בקנה מידה גדול, וגם לא אף אחת שעל פי פרסומים יושמה לצורך השפעה מכוונת על אקלים כדור הארץ.
אומנם לאורך השנים מוזכרים בהקשר זה שוב ושוב שמות מוכרים, למשל שמו של ג'ון ברנן, ראש ה-CIA לשעבר, שהתייחס לנושא באופן רשמי, וגם שמו של ביל גייטס, שתמך בכמה מחקרים בתחום דרך אחת הקרנות שהקים. אבל אף מוסד אקדמי או גוף ממשלתי לא דיווח על ניסויים בהיקף גדול, אלא בעיקר מדובר על הרצה של מודלים וניסויים מעבדתיים ומעט מאוד ניסויים בשטח. כלומר יש מודלים, ניסויים קטנים וטכנולוגיות שנמצאות במחקר, מבטיחות יותר או פחות, ויש בעיקר אי ודאות בתחום. עם זאת, חשוב לציין שבתחום ספיחת פחמן דו חמצני מהאטמוספרה יש יותר הצלחות, אבל גם במקרה זה עדיין בקנה מידה קטן מאוד.
לאורך השנים עלו לא מעט חששות, בעיקר בהקשר של טכנולוגיות להסטת קרינה, ובפרט באמצעות תוספת חלקיקים או ארוסולים לאטמוספרה. אחת החששות היא לפגיעה בדפוסי גשם, כי חלקיקים שונים יכולים להשפיע על עיבוי של מים באטמוספרה ולהוביל לירידה או להפך להגברה מקומית של גשמים, שיגרמו לפגיעה בא.נשים, תשתיות ורכוש ובמערכות אקולוגיות על השירותים שהן מספקות. יש גם חשש מסכנות בריאותיות, התלויות באופי ובגודל החלקיקים ובהרכב שלהם, וביניהם השפעה על איכות האוויר, ודאגה מעלייה שתתרחש עם השנים בריכוז החלקיקים קרוב לפני כדור הארץ.
כבר כיום ידוע שזיהום חלקיקי, ועל אחת כמה וכמה מתהליכים אנושיים, גורם למחלות שונות ואף לתמותה רבה. אך הדאגה היא שגם אם ריכוזי הרקע לא יהיו גבוהים מהריכוז המרבי שקבע ארגון הבריאות העולמי, חשיפה ארוכה לריכוז זה יכולה להיות בעייתית.
סוגיה נוספת שעולה שוב ושוב היא ההשפעה של הנדסת אקלים באמצעות הוספת חלקיקים לאטמוספרה על הכימיה של האטמוספרה, למשל על מאזן האוזון או על היווצרות גשם חומצי. אלו יכולים להוביל לפגיעה בבריאות וכן להרעה של משבר האקלים, שתפגע בביטחון מזון ותסכן א.נשים באירועים קיצוניים. יתרה מכך, יש חשש שביום שיוחלט להפסיק את המהלכים לאחר "ריסוס" קבוע של האטמוספרה, תיווצר תופעה של קפיצה קיצונית בהתחממות. ויש גם לא מעט שאלות אתיות וגיאופוליטיות שמתעוררות.
הטענות והעדויות, כביכול, להתגברות של פסי כימיקלים שמטוסים מפזרים בשמים בדפוסים שונים (כימטריילס, Chemtrails) כחלק מהנדסת אקלים, תופעה המכונה "ריסוסים", הולכות ומתרבות בעולם ככלל ובישראל בפרט. בד בבד משגשגות גם תאוריות הקונספירציה. מנגד, מומחים שונים טוענים שאין "ריסוסים" מכוונים, אלא שמדובר בשובל התעבות של אדי מים וחלקיקי פיח ממטוסי סילון רגילים (קונטריילס, Contrails).
הטיעונים מנגד הם שיש בשנים האחרונות יותר ויותר פסים כאלו, וגם דפוסים של קווים מקבילים, בשתי וערב או במעגלים, שלא ניתן להסביר בתעבורת מטוסים רגילה. עם זאת, המספרים מראים שהיקף תעבורת המטוסים בשמים אכן הולך וגדל, בשל העלייה המתמדת בטיסות נוסעים ובטיסות של מטענים, ובפרט בשמי ישראל שהפכו למרחב לטיסות מעבר למזרח. לצד אלו שינויי הטמפרטורה והלחות באטמוספרה עצמה, ובגבהים גבוהים יותר, בשל משבר האקלים, גורמים להתפשטות ולעמידות של פסי הסילון הללו.
נקודה נוספת שעומדת כל הזמן כהוכחה לתופעת ה"ריסוסים" היא העלייה המתמדת בצילומים ובחשיפה של פסי התעבות בשמים. מעבר לעובדה שהזיכרון שלנו מתעתע ולא פעם מוטה ומטעה, הרי שריבוי אמצעי הצילום הציבוריים והפרטיים לצד התעצמות אמצעי התקשורת ובעיקר השימוש ברשתות חברתיות, מגבירים את הצילום ובעיקר את החשיפה של התופעה, דבר שמתפרש לא פעם כהתעצמות יתר שלה. כמו כן, עם המודעות הגוברת לשינויי האקלים ובפרט לשינויים באטמוספרה, גוברות גם הכחשת האקלים ועולות תאוריות הקונספירציה בתחום, ובעיקר גובר הרעש סביבן.
כשמדברים על "ריסוסים" עולה שוב ושוב, כמעין הוכחה, הקשר לשימוש המוכר והמדווח ביודיד הכסף כדי להרבות משקעים, אף שבמקרה זה לא מדובר בהנדסת אקלים לטובת הסטת קרינה אלא בזריעת עננים להגברת העיבוי באטמוספרה והגברת כמות הגשם. שימוש ביודיד הכסף על ידי פיזור במטוסים או הפעלה של תנורים היה נפוץ בישראל במאה הקודמת, ויש מדינות שעדיין משתמשות בו כיום.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דוד גרינשפןהוא הפסיק בישראל כשהכינרת עלתה ברצף של כמה שנים טובות ובד בבד פנינו להתפלה. עם זאת, התוצאות מנתונים ומחקרים מקומיים של כעשרות שנים לא הראו השפעה משמעותית של הזריעה על הגשם ובד בבד נמדדו ריכוזי כסף גבוהים יותר בגשם באזורים בהם נזרעו עננים. אך ברור שהחיבור בין השניים, זריעת עננים עם יודיד הכסף וכימטריילס, לא רק שאינו נכון אלא גם שוב מוטה ומטעה ומשמש כעובדה לא נכונה ל"ריסוסים", ובכך מלבה את הקונספירציות בתחום, אך גם מחליש את הטיעונים.
הדיון בנושא הנדסת האקלים והקונספירציות סביב לא פעם עומד מול הדיון במשבר האקלים, שהוא מוכח, ודאי, מוחשי וממשי. הוא לא פעם משמש מכחישי אקלים כהסבר לאירועי מזג אוויר קיצוניים ומרחיק את הדיון באחריות שלנו על המשבר ובצורך להפחית פליטות פחמן ולהיערך לשינויי האקלים, ולכן הוא מגמתי ובעייתי בפני עצמו. כך או כך, הגיע הזמן שנסתכל למשבר האקלים בעיניים ונתחיל להפחית פליטות גזי חממה ולהיערך לשינויי האקלים. כי אחרי הכול, משבר האקלים הוא תולדה של תהליכים הנדסיים שבני האדם יישמו במשך שנים ארוכות מבלי לחשוב על ההשלכות ועל החצר האחורית שלהם, ומה יותר "הנדסת אקלים" מזה.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
