תרבות המאיה מפורסמת לא רק בשל העובדה שאנשיה חלשו במשך למעלה מ-3,000 שנה באזורים נרחבים במרכז אמריקה, אלא גם בסיפורי הפולחן שאפיינו תרבות נודעת זו. כעת, במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Ancient Mesoamerica, נבחנו 17 דגימות של צבע "כחול מאיה" משברי חרס המתוארכים לשנים 860-680 לספירה בבואנוויסטה דל קאיו שבבליז.
כחול מאיה היה פיגמנט ייחודי שנוצר על ידי שילוב של אינדיגו אורגני עם פליגורסקיט אנאורגני. שלא כמו אינדיגו טהור, הוא מפגין יציבות טובה בהרבה בחשיפה לאור שמש וחומצות. הדבר איפשר לצבע להישמר במשך מאות שנים, אפילו באקלים הטרופי של שפלת של מסו-אמריקה – אזור במרכז יבשת אמריקה.
הרכבו של צבע כחול מאיה התגלה רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בעוד ששיטת יצירתו התגלתה מספר שנים מאוחר יותר. בבסיס כלי להעלאת קורבן שנמצא בצ'יצ'ן איצה – עיר שנבנתה על ידי תרבות המאיה בתקופה הקדם-קולומביאנית – זוהו עקבות אינדיגו, כחול מאיה ופליגורסקיט יחד עם כיפת הירדן, אחד המרכיבים אשר שימשו בהכנת קטורת הסמים אותה הקטירו הכוהנים על מזבח הזהב בכל יום בבית המקדש. לפיכך, הועלתה התיאוריה כי כחול מאיה נוצר ככל הנראה במהלך שריפת כיפת הירדן, יחד עם אינדיגו ופליגורסקיט.
כחול היה צבע קדוש בקרב המאיה. הוא נקשר להעלאת קורבנות, מים, גשם ופוריות. פריי דייגו דה לנדה, שהיה נזיר פרנציסקני ובישוף ספרדי של חצי האי יוקטן במאה ה-16, ונודע בעיקר בשל תפקידו באינקוויזיציה נגד בני המאיה ובשל שריפת כתבי יד (קודקסים) של המאיה, תיאר בספרו על תרבות זו כי קורבנות האדם והזבח עליו הוקרבו, נצבעו לעיתים קרובות בכחול.
5 צפייה בגלריה
כלי חרס שהתגלו בליז, מעוטרים בפיגמנט כחול מאיה
(צילום: Jennifer Taschek in Ancient Mesoamerica (2025). DOI: 10.1017/S0956536125000082)
השימוש בכחול המאיה או הידע על ייצורו היו ככל הנראה מוגבלים לאנשים בודדים מתחום האמנות. "אמנים כאלה היו ככל הנראה מקורבים לחצר המלוכה, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין. הצבע הכחול היה צבע קדוש למאיה, וייצור כחול מאיה כלל ידע אזוטרי שלא היה משותף באופן נרחב או זמין באופן נרחב", הסביר פרופ' ג'וזף בול, מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת סן דייגו סטייט, שנמנה על צוות המחקר. "במקרה הספציפי שלנו, כחול נקשר לאל צ'אק, שהיה אל הגשם, הברקים והסערה במיתולוגיה של בני המאיה. על כן, הייתה לו חשיבות רבה במיוחד באזורים שהתבססו על חקלאות התלויה בגשם".
עם זאת, עדיין נותרו שאלות פתוחות רבות לגבי כחול מאיה, כולל האם הפליגורסקיט ששימש לייצורו, נכרה באופן מקומי או הובא ממקורות זרים. דגימות שונות של פליגורסקיט נותחו בין שנות ה-60 לשנות ה-90, והממצאים הראו שניתן להבחין בין מכרות שונים לפי הרכבם השונה. עד כה, כחול מאיה מצ'יצ'ן איצה הגיע ככל הנראה משלושה מכרות: סקאלום, יו סה קאב ומקור שלישי לא ידוע.
5 צפייה בגלריה
תנין צבוע בכחול מאיה (מתוארך לשנים 700-800 לספירה)
(צילום: Metropolitan Museum of Art, the Michael C. Rockefeller Memorial Collection, Bequest of Nelson A. Rockefeller, 1979 in Ancient Mesoamerica (2025). DOI: 10.1017/S0956536125000082)
כדי לקבוע אם גם כחול המאיה מבואנוויסטה דל קאיו הגיע ממקור שאינו מקומי, נותחו דגימות שונות שנמצאו באתר. באותה העת, היה זה מרכז מסחרי ששכן על גדות נהר ריו מופן בבליז. במהלך החפירות נמצאו כלי פולחן שונים עם עקבות כחול מאיה, שתוארכו לתקופות הקלאסית המאוחרת והקלאסית הטרמינלית המוקדמת (בערך 680-780/90 לספירה). הניתוח הראה כי הפליגורסקיט ששימש בבואנאוויסטה דל קאיו נכרה בסקאלום, אתר המרוחק יותר מ-375 ק"מ משם.
בעוד שנתיבים יבשתיים היו קיימים בין האתרים, סביר להניח שכחול מאיה או פליגורסקיט, יחד עם הידע על ייצורם, הועברו באמצעות שייטי קאנו ימיים של המאיה לאורך חוף יוקטן הצפוני-מרכזי, או מצפון-מזרח קינטנה רו ועד לשפך נהר בליז. מכאן, ייתכן ששייטי הקאנו נעו במעלה הזרם לבואנוויסטה דל קאיו.
5 צפייה בגלריה
פסלון מתקופת המאיה, צבוע בפיגמנט הכחול הקדוש
(צילום: Metropolitan Museum of Art, the Michael C. Rockefeller Memorial Collection, Bequest of Nelson A. Rockefeller, 1979 in Ancient Mesoamerica (2025). DOI: 10.1017/S0956536125000082)
לדברי פרופ' בול, סביר להניח שהנתיבים הללו היו מהירים, בטוחים ונוחים. "הם היו מהירים, בטוחים ויעילים יותר להובלת מטענים מכל הסוגים מאשר נשיאת תרמילים במסלולים יבשתיים", הסביר פרופ' בול. "שפלות המאיה באותה העת היו מקום של לוחמה מתמדת, אכזרית ואנדמית. נתיבי התקשורת הידועים בין יוקטן לשפלות המזרח-מערביות של בליז חצו מדינות רבות ושונות, ככל הנראה עוינות לזרים ולסוחרים זרים, במיוחד לאלו שנשאו מטען יקר ערך. גם קולומבוס נתקל במסעו הראשון בקובה בסוחרי מאיה ששטו בקאנו מסחרי באורך 15 מטרים", הוסיף פרופ' בול, שעתיד לחקור עם עמיתיו את הסיבה שבגינה למרכז כה קטן וצנוע כמו בואנוויסטה דל קאיו הייתה גישה כה שופעת לפיגמנט הקדוש.
