עשרות אקדמאים, זואולוגים ואקולוגים בכירים, פנו לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן, ודרשו לבטל מיד את ההכרזה על תנינים המוחזקים בשבי בישראל כ"חיית בר מטופחת". במקביל, פורסם היום (ראשון) פרוטוקול מליאת רשות הטבע והגנים, שבו הומלץ שלא להכריז על התנין כ"חיית בר מטופחת": "ההמלצה של אנשי המקצוע ברשות היא שלא לאפשר החזקת תנינים במתקנים ביטחוניים בישראל".
תנין היאור
(צילום: Shutterstock)
במכתב, שעליו חתמו אקדמאים ואנשי מקצוע בתחום שמירת הטבע, נכתב: "אנו חשים זעזוע עמוק מעצם הרעיון המחריד שייעשה שימוש בחיות בר ככלי לאיום במדינת ישראל בשנת 2026. אין בעולם (בהיסטוריה הקרובה, ואם לא נרחיק לתקופות אפלות) אף תקדים להקמת מתקן המיועד להחזקת חיות בר למטרה כזו. ולא בכדי. השאלה מי הם אותם אסירים אינה רלוונטית. השאלה היא מי אנחנו, מה אנחנו רוצים להיות, ואיך אנחנו רוצים להיראות בעיני עצמנו והעולם".
לטענתם, החזקת תנינים ליד מתקן כליאה כדי למנוע בריחת אסירים הופכת את התנינים למעשה ל"כלי נשק והרתעה", ולא לבעלי חיים שיש להגן עליהם. הדבר, לדבריהם, מנוגד לעקרונות חוק הגנת חיית הבר, חוק הגנים הלאומיים וחוק צער בעלי חיים.
אנשי המקצוע הביעו חשש שבמתקן כליאה שיקולי הביטחון והתפעול של הכלא יגברו על צורכי התנינים ועל ההגנה על הסביבה. בנוסף, הם אומרים, הסיכון לבריחת אסירים קטן מאוד לעומת הבעיה שעלולה להיווצר מבריחת תנינים. המומחים מציינים כי בעבר ברחו תנינים מחוות גידול בישראל, ובמקרה של חוות פצאל נדרשו יותר משנתיים כדי ללכוד את כל התנינים שברחו. לכן, לשיטתם, מדובר ביצירת סיכון משמעותי כדי להתמודד עם בעיה נדירה.
השרים סילמן ובן גביר בכלא קציעות
(צילום: דוברות השר איתמר בן גביר)
בפרוטוקול ישיבת המליאה האחרונה של רשות הטבע והגנים, שפורסם היום, עולה כי הדרך החוקית להכרזה היא פנייה להיוועצות עם המליאה עוד לפני ההכרזה. "למרות שכבר יצאה ההכרזה, אנו סבורים שעמדת המליאה נדרשת כי התוקף החוקי של ההכרזה עדיין נבחן משפטית מול משרדי הממשלה, ובנוסף היא חשובה כעמדה ביחס לעתירות עתידיות אפשריות בנושא", נכתב בפרוטוקול.
ברשות הטבע והגנים הזהירו שהתנינים אינם מבדילים בין מחבלים לסוהרים: "הסיכונים המרכזיים הם מוחשיים וברורים. בהיבט בטיחות האדם, החזקת תנינים יוצרת ממשקי סיכון עם סוהרים, עובדי תחזוקה, וטרינרים, פקחים, כוחות חירום, אסירים ולעיתים גם מבקרים". עוד ציינו כי בריחה או אובדן שליטה גם על תנין יחיד, עלולים ליצור אירוע סביבתי מתמשך. "תנין שיגיע למערכת ניקוז, מאגר, נחל, בריכת דגים או מקווה מים טבעי או מלאכותי, עשוי לשרוד לאורך זמן, להסתתר, להיות קשה לאיתור וללכידה, לטרוף בעלי חיים מקומיים ולסכן בני אדם המשתמשים במרחב".
