מאחורי כל תפוח נוצץ בסופר, ברוקולי ירוק וטרי אצל הירקן או גזר בשקית יש תעשיית חקלאות שעם השנים הלכה והתפתחה כדי לספק לנו שפע של פירות וירקות במשך כל השנה. בזכות הפיתוחים החקלאיים וההתקדמות הטכנולוגית אנחנו יכולים לאכול כמעט כל פרי וירק מתי שנרצה ולרוב במחיר שווה לכל נפש. יחד עם זאת, אחד הדברים שמאפשרים לייצר כל כך הרבה מזון בקלות הוא השימוש בחומרי הדברה.
פינוי דיות שחורות מתות בנגב
(צילום: רשות הטבע והגנים)
ב-80 השנים האחרונות חומרי הדברה הפכו לנפוצים יותר עד שכמעט בכל גידול נעשה בהם שימוש. הדברה מאפשרת לנו לגדל מזון בכמויות גדולות ובזול, אך היא גובה מחיר בדמות פגיעה בבריאות הציבור, בסביבה ובבעלי החיים.
בפברואר האחרון נמצאו מעל אלף דיות שחורות ועיט צפרדעים שהורעלו בשדות הנגב המערבי לאחר ששתו משלולית שבה היו חומרי הדברה. לא רק העופות הדורסים נפגעים אלא גם חזירי בר, ציפורים, מכרסמים וחיות נוספות. לאחרונה הכריזו משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים (רט"ג) שיקימו צוות עבודה בין-משרדי למניעת הרעלות של חיות בר, במטרה להביא לצמצום ההרעלות מחומרי הדברה חקלאיים והרעלות מכוונות ולמנוע את הישנותן.
הרעלה משנית
המאבק בהרעלות בעלי חיים אינו חדש ובמשך השנים הביא לתוצאות ניכרות. עם זאת, בהשוואה לעולם המערבי – לישראל יש עוד מקום להשתפר בו. "פעמים רבות הרעלות של חיות בר עלולות להיות סימן לכך שנעשה שימוש לא מדויק בהדברת מזיקים לצמח", מסבירה ד"ר ימימה דוכין רפ, יועצת מדעית ברשות הטבע והגנים ועמיתת תוכנית ממשק. "אנחנו מנסים לעודד שימוש מדויק בחומרי ההדברה לפי הייעוד שלהם, מתוך הבנה כלכלית, סביבתית ובריאותית שכך יהיה נכון יותר להשתמש בהם", אומר אורי נווה, סגן מנהל חטיבת מדע ברט"ג. שימוש נכון בחומרי ההדברה יצמצם את הפגיעה בחיות הבר ובבריאות הציבור.
את הרעלות חיות הבר בישראל ניתן לחלק באופן גס להרעלות בזדון - שלרוב הן אירוע פלילי של מי שמנסה לפגוע בבעלי חיים בשטחו או בבעלי חיים של אדם אחר, והרעלות שנובעות משימוש לא נכון בחומרי ההדברה - שמביאות להרג של חיות שאינן בהכרח מזיקות או פוגעות בתוצרת החקלאית.
מעבר לכך, גם בשימוש רגיל בהדברה יש פגיעה בחרקים, כמו דבורים ופרפרים, במכרסמים ובציפורים קטנות. פגיעות אלה הן שכיחות וקשה לעקוב אחריהן ולנטר אותן. בעלי חיים נפגעים גם באופן עקיף מחומרי ההדברה. לדוגמה מכרסמים שהודברו בחומרים רעילים עלולים להעביר אותם גם לבעלי החיים שיטרפו אותם ולגרום להרעלה משנית.
"הרעלות החלו מהיום שהחל השימוש בחומרי הדברה. יש חומרים שפותחו כגז עצבים במלחמת העולם השנייה, והיום כמעט אותן תרכובות נמצאות בחומרי הדברה. זוהי עוד תרומה לאובדן המגוון הביולוגי בעולם. מחרקים ועד יונקים גדולים – כמעט בכל מקום יש פגיעה כתוצאה משימוש בחומרים האלה", הם מסבירים.
ההדברה מגיעה לבני האדם
הפגיעה לא מסתכמת בבעלי החיים בלבד. חומרי ההדברה מגיעים בסוף למזון שלנו, מזהמים את הקרקע ומחלחלים למים שאנחנו שותים. בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מפורטות השפעות שימוש בחומרי הדברה. על פי הדו"ח, יש קשר בין חשיפה לחומרי ההדברה, בעיקר של חקלאים ועובדים בריסוס, לתופעות לוואי ואף לסוגי סרטן שונים.
מחקרים נוספים הצביעו על אחוז גבוה יותר של חולי פרקינסון בקרב תושבי יישובים חקלאיים בהשוואה לאחרים, ייתכן בשל חשיפה לחומרים הללו. שימוש נכון יותר יכול להביא להפחתת החשיפה של הציבור לרעלים האלה ללא פגיעה בתוצרת החקלאית, בפרנסה של החקלאים ובחיות הבר.
"המטרה בסוף היא הקטנת הנגישות והזמינות של החומרים האלה", מסבירה דוכין רפ. "בעזרת רגולציה חזקה יותר, הגבלה על השימוש והגברת המודעות לשימוש נכון ולסיכונים משימוש לא נכון – ניתן להקטין את התופעה במידה מסוימת", היא אומרת.
ברשות הטבע והגנים מסתכלים על מדינות אחרות בעולם, כמו ארצות הברית, אוסטרליה ומדינות האיחוד האירופי, ומנסים ללמוד אילו שיטות יעילות יותר ויכולות לעבוד גם בישראל. על פי החוקרים, באוסטרליה לדוגמה, קנייה של חומרים שונים דורשת הסמכה מיוחדת בנוגע לאופן השימוש ולהשלכות של החומרים האלה על המזון והאדם. באיחוד האירופי אסרו לשימוש מגוון של חומרים שלא עומדים בתקנים אך בישראל הם עדיין זמינים. הנתונים שנאספו מראים שצעדים אלה עזרו לצמצם את תופעת ההרעלות במדינות שונות ולצד צעדים נוספים אף סייעו לשקם את אוכלוסיית חיות הבר שנפגעה.
יש דרכים נוספות לצמצם את הפגיעה בחיות הבר. אחד הפתרונות הוא שימוש חכם במינונים קטנים של חומר כדי למנוע הרעלה משנית של טורפים. ההבנה של הביולוגיה של בעלי החיים, איך הם אוכלים ומה הם אוכלים יכולה לעזור להקטין את הסיכון. לדוגמה, אפשר לפזר רעל שלעכברים קל לאכול – אבל שתנים לא יימשכו אליו, אפשר לפזר רעל באופן שיהרוג את העכברים אבל לא את הטורף – שאולי יאכל את העכבר המורעל.
ניתן לעשות זאת, למשל, על ידי שימוש בכמות קטנה של רעל, ברעל שלא משפיע על הטורף או ברעל שנעלם לאחר זמן קצר. כלומר, למידה מעמיקה על בעלי החיים תאפשר את התאמת המינונים והסוגים של חומרי ההדברה כדי לצמצם את הפגיעה. גם ניטור קבוע של אזורים שבהם ידוע על אוכלוסייה של חיות בר יסייע לזהות הרעלות בזמן קצר ולעצור אותן. "אנחנו רוצים להיות אקטיביים בגילוי של הרעלות שאנחנו לא מודעים אליהן", אומרים אנשי רט"ג.
בסופו של דבר ברט"ג מסבירים שחשיבות הנושא לא נובעת רק מדאגה לבעלי החיים, אלא מתוך תפיסה של אחריות סביבתית ומודעות של הציבור. אין ציפייה מאף אדם לשנות לחלוטין את הרגלי הצריכה שלו, לקנות רק אוכל עם תווית "אורגני" או להתנזר מפירות וירקות, אלא להבין את ההשפעה שלנו על העולם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
