קרחונים נמצאים כמעט בכל היבשות. יש להם היסטוריה ארוכת שנים, כשאת הקרחונים הגדולים ביותר ניתן למצוא בקוטב הצפוני ובקוטב הדרומי של כדור הארץ - בגרינלד ובאנטארקטיקה, בהתאמה. שני האזורים הללו סובלים מאיבוד מואץ של יריעת הקרח בשטחן, בדגש על גרינלנד, שם קצב ההתחממות הוא פי 4 מהממוצע העולמי. לאובדן הקרח יש משמעות הרת גורל בעידן שבו שינויי האקלים הופכים חמורים מעת לעת, שהשטחים הלבנים מאבדים את יכולת החזרת קרינת השמש לחלל. כשהאלבדו (או החזרת האור) מפני השטח יורד, כך מוחזר פחות אור שמש אל החלל.
3 צפייה בגלריה
האצות הקטנות תחת עדשת המיקרוסקופ (מימין) ועל הקרח בגרינלנד
(צילום: Laura Halbach, Nature Communications)
בגרילנד נצפים יותר ויותר כתמים שחורים על פני הקרחונים. אלו הן אצות מיקרוסקופיות בשמן המדעי Ancylonema nordenskiöldii, שגדלות על הקרח ומכהות את פני השטח שלו. כתוצאה מכך, האצות הזעירות גורמות להתחממות הקרחונים ולהמסה מהירה יותר שלהם.
בשל מיקומו של האי הגדול בעולם בחוג הארקטי, תנאי המחייה בו אינם פשוטים, עם סביבה שכמעט שלא ניתן לחיות בה. על כן, עולה השאלה: מהיכן האצות הקטנות מקבלות את החומרים המזינים הדרושים להן כדי לשרוד באותה סביבה עוינת?
במחקר, שפורסם בכתב העת Nature Communications, סופקה התשובה לשאלה זו. החוקרים, שהגיעו בעיקרם ממכון מקס פלאנק למיקרוביולוגיה ימית בברמן שבגרמניה ומהמחלקה למדעי הסביבה באוניברסיטת אורהוס שבדנמרק, גילו שלאצות המזעריות יש יכולת יוצאת דופן בספיגת חומרים מזינים מסביבתן.
3 צפייה בגלריה
ד"ר לאורה הלבאך ואחד מעמיתיה למחקר, אוספים דגימות מיריעת הקרח של גרינלנד
(צילום: Laura Halbach)
"רצינו להבין איך פריחת אצות כזו מצליחה להתפתח בגרינלנד", הסבירה המחברת הראשית של המחקר, ד"ר לאורה הלבאך ממכון מקס פלאנק למיקרוביולוגיה ימית בברמן. באמצעות שיטות חדשות, ד"ר הלבאך ועמיתיה היו לראשונים שמדדו כיצד האצות סופגות ואוגרות חומרים מזינים. "האצות יכולות לגדול ולהתיישב על משטחי קרחונים למרות המחסור בחומרי הזנה", אמרה ד"ר הלבאך. "בחוף המערבי של גרינלנד, כעשירית מההמסה של הקרח נגרמת על ידי היצורים המיקרוסקופיים האלה. במקרים מסוימים, הם מכהים את פני הקרחון עד כדי כך שאפשר לראות אותם אפילו בתמונות לוויין. לאור העובדה שהאקלים מתחמם, ישנם יותר ויותר אזורים נטולי שלג, מה שהופך את משטח הקרח של גרינלנד לבית גידול פוטנציאלי עבור האצות המזיקות".
יריעת הקרח של גרינלנד ממלאת תפקיד חשוב באקלים של כדור הארץ. המסתה תורמת באופן משמעותי לעליית פני הים העולמית, שכן היא משחררת כמויות גדולות של מים מתוקים לאוקיינוסים. "עד כה, לא נחקר האופן בו אצות הקרח מספקות לעצמן חומרים מזינים, חרף הדחיפות שיש לכך בהתחשב בנזק שהן גורמות", הסבירה ד"ר הלבאך. "אנחנו סוגרים כעת את הפער הזה בשיטה מדויקת במיוחד שמאפשרת למדוד את קליטת ואחסון חומרי הזנה של תאים בודדים. ממצאי המחקר שלנו מראים שהאצות יכולות לגדול במהירות למרות שאין כמעט חומרים מזינים זמינים במקום מושבן - הן קולטות חנקן אנאורגני ביעילות והן טובות גם באחסון זרחן".
קרחון ענק ניתק מגרינלנד. ארכיון
אם אצות הקרח הללו לא יושמדו, למשל על ידי פטריות טפיליות או מחסור ביסודות קורט, לא יהיה הרבה מה לעשות כדי לעצור את גדילתן והתפתחותן. בשל העובדה שהן מתפתחות על משטחי קרח חשופים ובכך מאיצות את המסת הקרח, נראה כי מדובר על גורם שיש לקחת ברצינות בהתמודדות עם ההתחממות הגלובלית, על השלכותיה והשפעותיה כאחד.
ממצאי המחקר לא רק מרתקים, אלא בעלי חשיבות עליונה. התובנות שאליהם הגיעו החוקרים יעזרו לחזות טוב יותר את התרומה של האצות הללו להמסה של מעטה הקרח בגרינלנד. חישובים של המסת הקרח השנתית משולבים במודלי האקלים של ימינו. ניתן להשתמש בממצאים החדשים כדי לכלול את האצות במודלים המנבאים את המסת הקרח, ובכך להעמיק את הידע על השפעתן על האקלים העולמי.
