ביערות ההרריים והערפיליים של וייטנאם ולאוס משוטט אחד מהיונקים הנדירים בעולם. הסאולה (Pseudoryx nghetinhensis), שזכה לכינוי "חד הקרן האסייתי" בשל נדירותו הכמעט מיתית. למרות שהזואולוגיה התוודעה לסאולה רק בשנת 1992, כבר אז הוא נחשב למין בסכנת הכחדה. כיום, ההערכות האופטימיות ביותר מצביעות על פחות מ-100 פרטים שנותרו ממנו בטבע, אם כי יש המעריכים כי הוא הוכחד לגמרי, מכיוון שהתצפית האחרונה שלו בטבע הייתה בשנת 2013.
חוקרים מחפשים אותו מאז, אך עד כה ללא הצלחה. המשימה קשה עוד יותר בשל העובדה שהסאולה חיה רק ביערות הנידחים וההרריים של הרי האנאמיט - רכס ההרים שמשתרע לאורך כ-1,100 ק"מ, דרך לאוס, וייטנאם וחלק קטן מקמבודיה. יתרה מזו, הסאולה ייחודית מבחינה אבולוציונית, שכן היא יושבת על ענף בן 15-12 מיליון שנים של עץ החיים והיא הצאצאית היחידה ששרדה על ענף זה.
כעת, במחקר ראשון מסוגו, שפורסם בכתב העת Cell, מיפו חוקרים מדנמרק, וייטנאם ומדינות רבות נוספות את הגנום המלא של 26 פרטים. ניתוח זה סיפק תובנות חדשות לגמרי לגבי ההיסטוריה של מין הבקר האניגמטי - ונטעו תקווה לגבי עתידו.
"הופתענו לגלות שהסאולה מפוצלת לשתי אוכלוסיות עם הבדלים גנטיים ניכרים - פיצול שהתרחש לפני בין 5,000 ל-20,000 שנים", אמר ד"ר גניס גרסיה אריל, מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית וגנטיקה באוניברסיטת אורהוס, שנמנה על צוות המחקר.
הניתוחים הגנטיים הצביעו על כך שחלה ירידה בשתי האוכלוסיות מאז עידן הקרח האחרון (החל לפני כ-115 אלף שנים והסתיים לפני כ-12 אלף שנים). על פי הערכות החוקרים, אוכלוסיית הסאולה הכוללת מעולם לא עברה את רף 5,000 הפרטים ב-10,000 השנים האחרונות. ירידה ארוכת הטווח פירושה ששתי האוכלוסיות איבדו מהגיוון הגנטי שלהן, אולם לא באופן זהה. "משמעות הדבר היא שהשונות הגנטית שאבדה בכל אוכלוסייה משלימה את השנייה. לכן, אם מערבבים אותן, הן יוכלו לפצות על מה שחסר לאחרת", הסביר ד"ר גרסיה אריל. "זה עשוי להיות הפתרון להצלת הסאולה מהכחדה".
החוקרים חישבו את ההסתברות שהמין ישרוד תחת תרחישי שימור שונים. המודלים שלהם מראים שסיכויי ההישרדות הטובים ביותר מתרחשים אם שתי האוכלוסיות מעורבבות בתוכנית רבייה בשבי. "אם נוכל לאגד לפחות תריסר פרטים משתי האוכלוסיות, נוכל ליצור את הבסיס לאוכלוסייה עתידית בטווח הארוך. אבל זה תלוי באיתור בפועל של כמה פרטים ובהתחלת תוכנית רבייה. זה עבד בעבר כאשר מינים היו על סף הכחדה", אמר ד"ר רסמוס הלר, מהמחלקה לביולוגיה של אוניברסיטת קופנהגן, שנמנה על צוות המחקר.
למרות שמציאת 12 פרטים אינה משימה פשוטה כל כך, המיפוי הגנטי שאותו ערכו החוקרים פותח אפשרויות חדשות לשימוש בטכנולוגיות שונות לאיתור הסאולה בטבע. "חוקרים רבים ניסו ללא הצלחה למצוא עקבות של סאולה באמצעות שיטות כמו דנ"א סביבתי במים ואפילו בעלוקות, מוצצי הדם המאכלסים את אותו בית גידול. כל הטכניקות הללו מסתמכות על גילוי עקבות זעירות של דנ"א. כעת, על מיפוי מלא של גנום הסאולה, יש לנו ערכת כלים גדולה ומגוונת שתסייע במאמצים", אמר ד"ר מין דוק לה, מחבר שותף של המחקר מהאוניברסיטה הלאומית של וייטנאם.
עיקר תקוות החוקרים היא שגם אם יתברר שהסאולה נכחדה סופית, הרי שממצאי המחקר החדשים עשויים להיות שימושיים. "בתיאוריה, המחקר שלנו יכול לשמש להחזרת הסאולה לחיים כפי שמנסים לעשות זאת כיום באמצעות תהליך דה-הכחדה. במקרה כזה, התובנות החדשות שלנו לגבי השונות הגנטית של הסאולה יוכלו לעשות הבדל עצום ביצירת אוכלוסייה בת-קיימא", הסביר ד"ר הלר. "החיפושים אחר הסאולה נמשכים מאז גילויה בראשית שנות ה-90, ומאז זה רק נהיה קשה יותר. קשה לשמור על אופטימיות, אבל יש בי עדיין את התקווה שנצליח למצוא את הסאולה בטבע", סיכם ד"ר הלר.
