בשיתוף המכללה האקדמית בראודה
איך חוקר נולד? מאחורי המכללי
(צילום: ירון שרון)
כתבת: לינוי מסטבוים | צילום: ירון שרון | עריכה: עמית ברקוביץ | הפקה: עדי וקשי
לא קל להסביר למה מישהו בוחר להיות חוקר. מדובר בדרך מפותלת, ומאתגרת לפרקים, גדושה בהרבה יותר סימני שאלה מאשר תשובות ופתרונות. ניסויים שנכשלים, רעיונות שלא מתגבשים, ודילמות שמסרבות להיפתר. בכל זאת, יש מי שמוצאים אתגר ומשמעות במסלול הזה. אז מה מושך אותם אליו, ומה הופך מוסד אקדמי לקרקע פורייה לחוקרים וחוקרות?
פגשנו שתי חוקרות, חוקר וסטודנט לתואר שני מחקרי במכללה האקדמית בראודה בכרמיאל לשיחה על האתגרים, המחקרים שמשנים חיים, תחושת השליחות והחממה המיוחדת בפריפריה הגלילית.
4 צפייה בגלריה
"מתחילים בזבל ומסיימים בפלסטיק או דלק". ד"ר גלעד אלפסי ואלכסנדר זלינסקי במעבדת המחקר
(צילום: ירון שרון)
"הבנתי שאני לא רק רוצה לייעל – אני רוצה להמציא"
ד"ר גלעד אלפסי, חוקר בתחום הקיימות ומרצה בכיר במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה, גילה את ייעודו דווקא מחוץ לאקדמיה. "הפעם הראשונה שהבנתי שאני רוצה להיות חוקר הייתה כשעבדתי בתעשייה", הוא מספר. "הרגשתי שאני לא רוצה רק לשפר ולייעל תהליכים, אלא אני רוצה להמציא תהליכים חדשים".
מחקרו של ד"ר אלפסי מתמקד באחת השאלות הבוערות של העידן המודרני - איך להפוך פסולת מזהמת למשאב יקר ערך. יחד עם הצוות שלו, הוא חוקר כיצד ניתן להפוך שאריות צמחיות לדלקים או לפלסטיק מתכלה, דרך תהליכים ביולוגיים בני קיימא.
לצידו עובד אלכסנדר זלינסקי, בוגר מכללת בראודה וסטודנט לתואר שני מחקרי. גם עבורו, הכניסה לעולם המחקר הייתה מהירה ואינטואיטיבית – הוא נדלק על התחום מיד כשנכנס למעבדה. "כבר כשסיימתי את התואר הראשון, השתלבתי פה במעבדת המחקר", הוא מספר. "הגעתי למקום שבאמת מאפשר לי לבדוק, לחקור ולהתפתח".
המעבדה החדשנית שבה פועל זלינסקי מתמקדת בפירוק פסולת לסוכרים ולמולקולות פשוטות. זה השלב הראשון בדרך לתוצר טוב ושימושי: "אנחנו מתחילים בזבל, ומסיימים בפלסטיק או דלק ששווים הרבה יותר", הוא מסביר.
זלינסקי התאהב במכללת בראודה בזכות היחס האישי וההזדמנות להתנסות בשטח – ולא רק באופן תיאורטי: "אני יכול לגשת למרצה אחרי שיעור ולשוחח איתו רבע שעה. זו אווירת למידה כיפית, פתוחה".
"הבחירה כאן היא מהלב וגם מהשכל"
אצל ד"ר דפנה פסקוביץ', מרצה וחוקרת במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה המתמחה בהנדסת מזון, החיבור לעולם המחקר התחיל בכלל מהילדות. "תמיד הייתה לי משיכה לפתרון בעיות", היא מספרת. "עולם המדע מספק המון אתגרים כאלה. כל פעם שמצליחים לפצח משהו – זה כמו חלק של פאזל שנופל בדיוק למקום".
המחקר של ד"ר פסקוביץ' עוסק ברכיבי מזון חדשניים, עם דגש על תוצרי לוואי מתעשיית המזון, במטרה להפוך אותם לחומרי גלם איכותיים ובריאים. כחלק מעבודתה, היא מנחה סטודנטים במחקר ומספרת בהתלהבות על הגילויים המשותפים: "אהבתי לגלות את הכישרונות שלהם, לראות את הברק בעיניים, ואיך הם מתפתחים כחוקרים שמסוגלים להוביל מחקרים בעצמם. והם באמת מגיעים לזה".
תחושת המשמעות במחקר מלווה גם את ד"ר איריס ויץ, חוקרת בכירה ומרצה בכימיה אורגנית, המתמחה בתחום הננו-חלקיקים לצרכים רפואיים. "המחקר שלי עוסק בננו-מבנים", היא מסבירה. "אנחנו יודעים להכין אותם ולהפעיל אותם כמערכות להובלת תרופות בעיקר לטיפול חדשני בסרטן".
לצד ההישגים המדעיים, ד"ר ויץ מונעת מערכים, שלדבריה – כל החברים לקמפוס שותפים להם. "אנחנו לא מדברים רק על מצוינות אקדמית", היא מדגישה. "אנחנו רוצים סטודנטים סקרנים, שמוכנים לעמוד מול אתגרים. מכללת בראודה היא לא רק מוסד אקדמי, היא קהילה משפחתית ששומרת ומדגישה שוויון הזדמנויות לכולם, ללא הבדל מגדר או מגזר. הבחירה כאן היא גם מהלב וגם מהשכל כי הבחירה מאפשרת לי גם לתרום וגם לצמוח בו זמנית".
מה שמחבר בין כל הסיפורים הוא הקשר ההדוק שבין סביבת הלימוד לבין העשייה המחקרית. לא מדובר רק במעבדות חדישות ובציוד מתקדם אלא באווירה של פתיחות, דיאלוג, ועידוד יוזמה. "בחרתי לבוא לבראודה בגלל השבילים הירוקים, היחס האישי של המרצים והמעבדות המתקדמות שנחשפתי אליהן כבר בתואר הראשון", אומר ד"ר אלפסי. ד"ר פסקוביץ' מסכימה: "זה היה מאוד טבעי להצטרף למוסד שמצמיח בוגרים שתעשיית הביוטכנולוגיה והמזון מאוד אוהבת. יש פה הרבה חופש למחקר יצירתי ופורץ גבולות".
"פה אתה כל הזמן משתפר"
למרות כל האתגרים שמביאה איתה הדרך המדעית, כשד"ר אלפסי נשאל מה היה אומר לעצמו לו יכול היה לחזור אחורה בזמן – הוא השיב בחיוך: "הייתי אומר לעצמי, 'בעתיד אתה תעשה טוב לעולם'. אני מרגיש שזאת הזדמנות לעצב את העתיד, ויש כאן את החופש ליצור, לבנות ולייצר דברים חדשים". זלינסקי מסביר למה הוא כל כך שלם עם הבחירה בבראודה: "אחד היתרונות פה הוא הוא שיש לנו הרבה יותר מעבדות חדשות בתחומים שלי, של ביוטכנולוגיה, אתה מוצא את עצמך כל הזמן עובד, 'הנדס און', ומשתפר. זה יתרון גדול".
מה שמחבר בין כל הסיפורים הוא החיבור ההדוק שבין סביבת הלימוד לבין העשייה המחקרית. "יש פה אווירה אחרת", אומרת ד"ר ויץ. "כרמיאל היא לא תל־אביב, והמרחק עוזר להתנתק מרעשי הרקע ולהתרכז במהות".
בשיתוף המכללה האקדמית בראודה
