אי הפסחא הוא האי המיושב המבודד ביותר בעולם. הוא ממוקם בדרום-מזרח האוקיינוס השקט, כ-3,700 ק"מ מערבית ליבשת דרום אמריקה. כעת התגלו ממצאים מפתיעים על ההיסטוריה שלו מאז התיישבו בו לראשונה בני אדם.
האנשים הראשונים בפולינזיה - אחת משלוש קבוצות האיים הראשיות (יחד עם מלנזיה ומיקרונזיה) באוקיינוס השקט - התיישבו באיים ממערב למזרח, והתפשטו במהירות מטונגה וסמואה, דרך מרכז ומזרח פולינזיה ועד לאיים מרוחקים כמו הוואי, אי הפסחא (שקרוי בשפה המקומית ראפה נוי) וניו זילנד (הקרויה בשפת המאורים, מתיישביה הראשונים, בשם "אאוטארואה" - ארץ הענן הלבן הארוך).
לאחר המעבר הראשוני הזה, נהוג היה לחשוב שאיי מזרח פולינזיה, ובמיוחד אי הפסחא, נותרו מבודדים מציוויליזציית האוקיינוס השקט. עם זאת, למרות ריחוקם, מנהגים פולחניים דומים ומבנים מונומנטליים נצפו במזרח פולינזיה. דוגמה אחת כזו היא בניית מראי (Marae) - קרחות יער מלבניות שהיוו מרחבים פולחניים קהילתיים, אך נותרו על כנם כקדושים עד היום. עם זאת, עם חלוף הזמן חלו שינויים באי הפסחא, שם נבנו והוצבו פסלי המואי (Moai) המפורסמים על פלטפורמות המבנים הפולחניים.
כדי להעריך מחדש כיצד התפשטה והתפתחה הפולחניות ברחבי האזור, פרופ' פול ואלין ופרופ' הלן מרטינסון-ואלין מהמחלקה לארכאולוגיה, היסטוריה עתיקה ושימור באוניברסיטת אופסלה, השוו במחקר שפורסם בכתב העת Antiquity נתונים ארכאולוגיים ותיארוך פחמן רדיואקטיבי מיישובים, מרחבים פולחניים ואנדרטאות ברחבי מזרח פולינזיה. "תהליך ההגירה מאזורי ליבה של מערב פולינזיה כמו טונגה וסמואה למזרח פולינזיה אינו שנוי במחלוקת", הבהירו מחברי המחקר. "ובכל זאת, הקולוניזציה והפיזור ממערב למזרח והרעיון לפיו אי הפסחא היה קולוניאלי רק פעם אחת בעבר והתפתח בתנאי בידוד, הינם מוטלים בספק".
מחקר קודם על אי הפסחא
מחברי המחקר זיהו שלושה שלבים נפרדים של פעילות פולחנית במזרח פולינזיה. הראשון משקף את ההתפשטות ממערב למזרח, שבמהלכה התמקדה הפעילות הפולחנית בפעולות כגון קבורה וסעודות משתה – פעילויות שנוצרו באמצעות אינטראקציה מתמשכת כחלק מרשת חברתית, באתרים שסומנו על ידי עמודי אבן.
השלב השני כלל את קיומם של טקסים במקומות ייעודיים. תיארוך פחמן רדיואקטיבי הצביע על כך שהרעיון להפוך את המקומות הפולחניים לגלויים יותר מקורו באי הפסחא. לבסוף, השלב השלישי הוגדר על ידי בידוד מוגבר, שהוביל לשינויים פנימיים.
ככל שמבנים חברתיים היררכיים התפתחו באופן עצמאי באי הפסחא, טהיטי, הוואי ועוד, כך נבנו מבנים גדולים ומונומנטליים לשם הפגנת כוח. "הממצא החשוב ביותר הוא שעל סמך תיארוך של פחמן-14 (איזוטופ רדיואקטיבי נדיר של היסוד הכימי פחמן) יכולנו לראות התפשטות ראשונית של רעיונות פולחניים ממערב למזרח", אמר פרופ' ואלין. "עם זאת, המרחבים הפולחניים במזרח תוארכו לתקופות קדומות יותר".
בעוד שהממצאים אינם מטילים ספק ברעיון שפולינזיה הייתה מאוכלסת ממערב למזרח, הם מראים כיצד ההתפתחויות הטקסיות שלאחר מכן היו מורכבות הרבה יותר ממה שחשבו בעבר. זה מצביע על כך שרשתות האינטראקציה בין האיים היו חזקות, וחשוב מכך, רעיונות חדשים הועברו גם ממזרח למערב בסביבות 1300-1600 לספירה. "מדובר בניגוד לסברה הרווחת בנוגע לתנועה ופיתוח של אתרים פולחניים במזרח פולינזיה", סיכם פרופ' ואלין. "הממצאים מצביעים על דפוס מורכב יותר ממה שחשבו בעבר. בתחילה, הוכח שרעיונות פולחניים התפשטו ממערב למזרח. מאוחר יותר, התפתחו מבנים פולחניים מורכבים יותר באי הפסחא, אשר השפיעו לאחר מכן על חלקים אחרים של מזרח פולינזיה בתנועה ממזרח למערב".
