צעד נוסף בדרך לשחזור מתכוני המזון של האדם הניאנדרטלי. לפני 60-50 אל שנה, חיו ניאנדרטלים במערות סמוכות בישראל (במרחק של כ-70 ק"מ). המערות הללו היו מערת כבארה בכרמל (מערת אבן גיר הממוקמת בשמורת חוטם הכרמל, צפונית-מערבית לרמת הנדיב) ומערות עמוד שבגליל העליון המזרחי (נמצאת בנחל עמוד, קרוב לעמוד הסלע שעל שמו קרוי הנחל), והן אוכלסו במהלך חודשי החורף.
הניאנדרטלים – אוכלוסייה נכחדת של אדם קדמון, שהייתה נפוצה באירופה, במזרח התיכון, במערב אסיה ובמרכזה, במהלך תקופות קרחוניות ובין-קרחוניות של הפליסטוקן התיכון והעליון - השתמשו בכלים דומים שנעשו בשיטות סיתות דומות וצדו מגוון דומה של בעלי חיים – בעיקר צבאים ויחמורים.
עם זאת בלטו מספר הבדלים בין שתי האוכלוסיות, על אף הקירבה היחסית והדמיון בשימוש בכלים ובמזון הציד שנאכל. נראה כי הניאנדרטלים שחיו במערת כבארה צדו יותר חיות גדולות מאלה שבמערת עמוד, ונראה שהם גם נשאו אל מקום מושבם יותר חלקים מהחיות הגדולות, פרות הבר והקרנפים. בשתי המערות יש עדויות לישוב אינטנסיבי לאורך זמן, המתבטא בצפיפות של כלי האבן ושל עצמות החיות הניצודות, ריבוי מדורות, קבורות אנושיות וחלוקה מרחבית של הפעילויות השונות.
במטרה ללמוד את ההתנהגות של יושבי האתרים באמצעות שיחזור דגמי ניצול בעלי החיים, נחקרו גם דגמי הביתור – כלומר, סימני החיתוך שנותרים על העצמות בעת הכנת הבשר למאכל. המחקר החדשני הובל על ידי אנאל ז'אלון, דוקטורנטית במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם מנחות הדוקטורט פרופ' רבקה רבינוביץ ופרופ' אראלה חוברס, ועם עמיתות מהמוזיאון לטבע של לונדון, לוסיל קרט וסילביה בלו. המחקר פורסם בכתב העת Frontiers in Environmental Archaeology.
כדי לחקור את הטיפול בחיות הניצודות במערות כבארה ועמוד, בחרו החוקרות מדגם של עצמות עם סימני חיתוך משכבות בני זמנן בשני האתרים. הן בחנו אותן מקרוסקופית ומיקרוסקופית, תוך תיעוד המאפיינים השונים של סימני החיתוך. דפוסים דומים של סימני חיתוך עשויים להצביע על כך שלא היו הבדלים בשיטות הביתור, בעוד שדפוסים שונים עשויים להצביע על מסורות תרבותיות שונות. במקרה הנוכחי, סימני החיתוך היו ברורים ושלמים, כמעט ולא הושפעו מנזקים מאוחרים יותר שנגרמו על ידי טורפים או מהתייבשות העצמות.
הפרופילים, הזוויות ורוחב פני השטח של החתכים הללו היו דומים, ככל הנראה בשל ערכות הכלים הדומות של שתי הקבוצות. עם זאת, סימני החיתוך שנמצאו במערת עמוד היו צפופים יותר יחסית לשטח העצם ששרדה יותר ופחות ליניאריים בהופעתם מאשר אלה שבמערת כבארה. "ההבדלים העדינים בדפוסי סימני החיתוך בין מערת עמוד למערת כבארה עשויים לשקף מסורות מקומיות של עיבוד בעלי חיים", אומרת ז'אלון.
"למרות שהניאנדרטלים בשני האתרים הללו חלקו תנאי חיים דומים והתמודדו עם אתגרים דומים, נראה שהם פיתחו אסטרטגיות שחיטה שונות, שאולי הועברו דרך למידה חברתית ומסורות תרבותיות. שני האתרים הללו נותנים לנו הזדמנות ייחודית לחקור האם טכניקות שחיטה ניאנדרטליות היו סטנדרטיות. אם טכניקות שחיטה היו שונות בין אתרים או תקופות זמן, הדבר מרמז על כך שגורמים כמו מסורות תרבותיות, העדפות בישול או ארגון חברתי השפיעו אפילו על פעילויות הקשורות לקיום היומיומי".
6 צפייה בגלריה
סריקה של דגימה ממערת עמוד
(צילום: מתוך כתב העת Frontiers in Environmental Archaeology)
עם זאת, יידרש מחקר נוסף כדי לחקור את האפשרויות הללו. "ישנן מספר מגבלות שיש לקחת בחשבון", מבהירה ז'אלון. "שברי העצמות לפעמים קטנים מדי מכדי לספק תמונה מלאה של סימני הביתור שנותרו על הפגר. למרות שעשינו מאמצים לתקן הטיות הנגרמות כתוצאה מהפיצול, הדבר עלול להגביל את יכולתנו לפרש את הנתונים באופן מלא. מחקרים עתידיים, כולל עבודה ניסיונית נוספת וניתוחים השוואתיים, יהיו קריטיים להתמודדות עם אי-ודאויות אלו - ואולי יום אחד נוכל לשחזר מתכונים של ניאנדרטלים".
