כשאלכס טאובין, מתנדב ברשות הטבע והגנים וצלם חובב, יצא ליער יתיר בנגב, הוא קיווה שימצא רגע מיוחד לתעד. הוא החליט להתחיל בנקודה שבה ידע שיש משפחה של כוס החרבות.
"עמדתי בשקט, ניסתי להקשיב לקולות וסרקתי את השטח עם העיניים, כשלפתע נשמעו קריאות חדות וחריגות. אחד מהם עף כשהוא מחזיק משהו שהזכיר לי ענף. רק דרך העדשה הבנתי שמדובר בנחש", שחזר טאובין.
התמונה המרגשת הפתיעה אפילו אותו, "לפעמים כל מה שצריך זה לעצור, ולהקשיב והטבע כבר יעשה את השאר", הוא אמר.
ברשות הטבע והגנים מוסיפים כי כוס החרבות הנו דורס לילה קטן. בעבר הוא היה מצוי יותר בסביבה הכפרית, אך הבנייה המודרנית דחקה אותו מיישובים רבים והחקלאות האינטנסיבית והייעור דחקו אותו מבתי גידול טבעיים.
ניתן לראותו ברחבי הארץ ובעונת הקינון הוא פעיל גם ביום. הוא חי בנחלות קבועות וקטנות, מקנן בכוכים, בחורי עצים, וניתן לראותו גם במושבות של שרקרקים שם הוא יכול להרחיב מחילה קיימת או להתבסס במחילות רחבות. במקומות יישוב הוא יכול לקנן גם בפתחי צינורות רחבים או במרזים ישנים.
