שכבת האוזון היא שכבה בסטרוטוספרה, חלקה האמצעי של אטמוספרת כדור הארץ. איסור על גזים הורסי אוזון, כמו כלורופלואורופחמן (Chlorofluorocarbon) – משפחת תרכובות של כלור, פלואור ופחמן, ששימשה כחומר קירור במקררים ובמזגנים ועוד - סייע להתאוששות שכבת האוזון. עם זאת, התגלה כי זיהום אוויר מוגבר עלול להוביל להתחממות כדור הארץ ב-40% יותר ממה שחשבו תחילה.
מחקר חדש, שנערך בהובלת אוניברסיטת רדינג בבריטניה, מצא כי בין השנים 2015 ל-2050, צפוי האוזון לגרום להתחממות נוספת של 0.27 וואט למטר רבוע (W/m²), יחידת מדידה של צפיפות אנרגיה, המציינת את עוצמת האנרגיה ליחידת שטח. נתון זה - המודד כמה אנרגיה נוספת נלכדת לכל מטר רבוע של פני כדור הארץ - יהפוך את האוזון, מולקולה המורכבת משלושה אטומים של חמצן, לתורם השני בגודלו להתחממות עתידית עד 2050, אחרי פחמן דו-חמצני (1.75 וואט למטר מרובע של התחממות נוספת).
פרופ' וויליאם קולינס מהמחלקה למטרולוגיה באוניברסיטת רדינג, אמר כי מדינות עושות את הדבר הנכון בכך שהן ממשיכות לצמצם את היקף הכימיקלים המזיקים דוגמת הידרוכלורופלואורופחמן (Hydrofluorocarbon), שבדומה לתרכובות כלורופלואורופחמן שימשו גם הם בעבר במערכות מיזוג אוויר, תרסיסים ומקררים.
הדבר נבע משום שהתרכובות הללו פגעו בסביבה בכלל ובשכבת האוזון מעל כדור הארץ בפרט. "עם זאת, בעוד שנקיטת הצעדים הללו סייעו בשיקום שכבת האוזון שסיפקה הגנה מפני הקרינה האולטרה-סגולה המזיקה של השמש שעלולה לפגוע בבני אדם, בעלי חיים וצמחים, התגלה כי זיהום אוויר מכלי רכב, מפעלים ותחנות כוח יוצר גם הוא אוזון סמוך לקרקע, מה שגורם לבעיות בריאותיות ומחמם את כדור הארץ", הוסיף פרופ' קולינס.
4 צפייה בגלריה
איור שמדמה את קרינת השמש, אטמוספרת כדור הארץ, שכבת האוזון והחור שנוצר בה
(איור: Macrovector/Shutterstock)
במחקר, שפורסם בכתב העת Atmospheric Chemistry and Physics, השתמשו החוקרים במודלים ממוחשבים כדי לדמות כיצד האטמוספרה של כדור הארץ תשתנה עד אמצע המאה. המודלים עקבו אחר תרחיש עם יישום נמוך של בקרות זיהום אוויר, אך עם הוצאה הדרגתית של תרכובות כלורופלואורופחמן והידרוכלורופלואורופחמן כפי שנדרש בהסכם מונטריאול, אמנה בינלאומית שנחתמה ב-16 בספטמבר 1987, שנועדה להגן על שכבת האוזון מפני פגיעה, באמצעות הטלת הגבלות על ייצור חומרים המסכנים אותה.
הממצאים מראים כי הפסקת ייצור תרכובות כלורופלואורופחמן והידרוכלורופלואורופחמן – שנועדה כאמור בעיקר כדי להגן על שכבת האוזון – מספקת פחות תועלת אקלימית ממה שחשבו בעבר (התרכובות הללו מהוות גזי חממה המחממים את כדור הארץ).
מדינות אסרו על השימוש בתרכובות המזיקות כדי להציל את שכבת האוזון, מתוך אמונה שצעד זה יסייע במאבק בשינויי האקלים. אבל ככל ששכבת האוזון משתקמת, מסתבר שהיא מובילה להתחממות נוספת שמבטלת את רוב היתרונות האקלימיים מהפחתת השימוש בתרכובות כלורופלואורופחמן והידרוכלורופלואורופחמן.
מדינות שיצמצמו את זיהום האוויר יגבילו חלק מהיווצרות האוזון סמוך לקרקע. עם זאת, נמצא כי שכבת האוזון תמשיך להשתקם במשך עשרות שנים ללא קשר למדיניות איכות האוויר, ותיצור התחממות בלתי נמנעת.
מצד אחד, הגנה על שכבת האוזון נותרה חיונית לבריאות האדם ולמניעת סרטן העור. עם זאת, מחברי המחקר מצביעים על כך שיש לעדכן את מדיניות האקלים כדי להתחשב בהשפעת ההתחממות הרחבה יותר של האוזון.
