חומר שנוצר עוד לפני השמש
הדגימות מהאסטרואיד בֶּנוּ, שהגיעו לכדור הארץ לפני כשנתיים, לא מפסיקות לספק ממצאים מפתיעים. חוקרים שמנתחים את הדגימות קבעו לאחרונה כי הן מכילות תערובת ייחודית של חומרים, שחלקם נוצרו עוד לפני מערכת השמש שלנו.
את הדגימות מהאסטרואיד נטלה החללית האמריקאית הלא-מאוישת “אוזיריס רקס” (OSIRIS-REx) לפני כחמש שנים, במרחק מאות מיליוני קילומטרים מכדור הארץ. הקפסולה עם הדגימות צנחה לפני שנתיים במדבר יוטה בארצות הברית, ומאז – לאחר מאבק ארוך לפתוח אותה ולחלץ את החומר – כמה צוותים של מדענים מנתחים את הרכב החומרים שהיא מכילה ומנסים לשחזר את ההיסטוריה של האסטרואיד.
4 צפייה בגלריה
מכיל חומרים קדומים יותר ממערכת השמש. מבט מקרוב על האסטרואיד בנו שצילמה החללית Osiris-Rex
(מקור: NASA/Goddard/University of Arizona)
בשורת מחקרים שהתפרסמו בשבועות האחרונים, החוקרים מציגים ראיות לכך שהדגימות מכילות אבק שנוצר במערכת השמש, חומרים מהחלל הבין-כוכבי שמחוץ למערכת השמש, וכן אבק כוכבים קדום יותר מהשמש עצמה. חלק מהחומרים כנראה עברו מרחק עצום בחלל לפני שהפכו לחלק מהאסטרואיד שממנו נוצר בסופו של דבר בֶּנוּ. אותו “אסטרואיד-אב” נותץ בהתנגשות עם גוף אחר בחגורת האסטרואידים של מערכת השמש לפני מיליוני שנים.
“אנו רואים שהדגימה של בנו מכילה שרידים מחומר שהיה בכל רחבי מערכת השמש”, אמר פייר הנקור (Haenecour) מאוניברסיטת אריזונה, שחוקר את הדגימה. “חלק מהגרגירים שרדו חום קיצוני ותגובות עם מים, לצד כמה וכמה דורות של התנגשויות”, כולל זו שריסקה את האסטרואיד האב.
באחד המאמרים החוקרים מציגים ראיות לכך שקרח באסטרואיד האב הפשיר והגיב עם אבק, וכך נוצרו המינרלים שמרכיבים כיום כ-80 אחוז מבֶּנוּ, לפחות לפי הדגימה שנאספה. חומרים מסוימים בדגימה הם בעלי הרכב איזוטופים ייחודי שחושף את סוג הכוכבים שמהם הם הגיעו – כוכבים שכבר אינם קיימים. “הם כבר מזמן אינם, ולא נוכל לצפות בכוכבים שמהם הגיעו הגרגירים הזעירים האלה”, אמר המקור.
נאס"א חשפה דגימות שהובאו מהאסטרואיד בנו
(צילום: נאס"א)
מחקר נוסף מצא כי פני השטח של האסטרואיד בֶּנוּ הושפעו מאוד מסביבת החלל: רוח השמש, קרינה קוסמית ופגיעה של מיקרומטאוריטים. גם כאן, ניתוח הרכב האיזוטופים של חומרים שונים מלמד על ההיסטוריה של פני השטח, ומראה כי השכבה החיצונית שלו נחשפה לקרינה קוסמית במשך 7-2 מיליוני שנים – כלומר עבר לפחות פרק הזמן הזה מאז השינוי המשמעותי האחרון בחלקו החיצוני, שיצר את פני השטח הנוכחיים. עם זאת, החוקרים מציינים כי מהשוואה עם דגימות מאסטרואידים אחרים עולה שסביבת החלל כנראה מעצבת את פני השטח שלהם יותר ממה שחשבו בעבר.
בתחילת השנה התפרסם כי הדגימות מהאסטרואיד הכילו רבות מאבני הבניין של חלבונים וחומרים נוספים שעליהם מבוססים החיים בכדור הארץ. שילוב הממצאים הזה מרמז שהאסטרואידים הם כנראה עצמים הרבה יותר מורכבים ממה שנראה במבט ראשון, ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם ועליהם.
עין מציון צופיה
ישראל שיגרה השבוע את לוויין הריגול החדש אופק-19. הוא שוגר ביום שלישי בערב מבסיס פלמחים בטיל שביט מתוצרת התעשייה האווירית – טיל תלת שלבי המונע בדלק מוצק. הלוויין נכנס למסלולו בגובה 500 קילומטר והתקשורת עמו תקינה. הוא יעבור סדרת בדיקות וכיולים, ולאחר מכן ייכנס לשלב הפעילות המבצעית בהפעלתה של יחידת הלוויינות של צה”ל.
תיעוד שיגור הלוויין ׳אופק 19׳
(צילום: מולטימדיה מפא״ת, משרד הביטחון)
אופק 19 הוא פרי פיתוח של מפא”ת (המנהל למחקר, פיתוח אמל”ח ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון), צה”ל והתעשייה האווירית. זהו לוויין מכ”ם מִפְתָּח סינתטי (SAR), שמרכיב תמונה מכמה מדידות עוקבות, מה שמאפשר להגיע לרזולוציה גבוהה יחסית בעזרת עיבוד מחשב מתקדם בלוויין עצמו או במערכת קרקעית.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הפפירוס המושחת
המחקרים החדשים ביותר
הטיות סטטיסטיות וחשיבה הסתברותית
על פי הדיווחים של גורמים המעורבים במיזם, הנתונים שהוא יספק יאפשרו להבחין בעצמים שגודלם פחות מ-50 סנטימטרים. בנוסף, מכיוון שלא מדובר במצלמה אופטית, הוא יכול לצלם את פני הקרקע גם במזג אוויר מעונן. לא נמסרו פרטים על הגודל של הלוויין, אך לפי האתר הרשמי של התעשייה האווירית טיל שביט משגר לוויינים עד משקל של 380 קילוגרם.
“שיגור אופק 19 מהווה קפיצת מדרגה משמעותית ביכולות הביטחוניות והטכנולוגיות של מדינת ישראל בחלל”, אמר ראש מנהלת החלל במפא”ת, אבי ברגר. “הלוויין, שפותח ויוצר בארץ, מבטיח המשך עצמאות מבצעית וגמישות אסטרטגית בזירת המודיעין. התפוקות המבצעיות של מערכת הביטחון מהחלל ב’חרבות ברזל’ וב’עם כלביא’ המחישו את הצורך לשימור עליונותנו הביטחונית בחלל. אופק 19 מצטרף לקונסטלציה מבצעית בחלל שבעזרת טכנולוגיה פורצת דרך מרחיבה באופן ניכר את היכולות המודיעיניות של צה”ל, ותאפשר שמירת היתרון המבצעי של מדינת ישראל בזירות הרחוקות והקרובות כאחד”.
דחיפה קטנה למעלה
חללית האספקה של חברת ספייס אקס שעגנה בשבוע שעבר בתחנת החלל הבינלאומית, והביאה עמה גם ניסוי ישראלי, ביצעה בהצלחה תמרון לתיקון המסלול של התחנה. שני המנועים של חללית הדרגון הופעלו למשך 5:03 דקות, ודחפו את התחנה כקילומטר וחצי כלפי מעלה. מסלול התחנה הוא לא מעגל מושלם אלא מעט אליפטי, ולאחר התיקון הגובה שלה נע בין 412 קילומטרים בנקודה הקרובה לכדור הארץ ל-420 קילומטרים.
4 צפייה בגלריה
צעד בדרך לפיתוח חללית הגרירה הייעודית. חללית דרגון לא מאוישת במשימת האספקה CRS-33 בדרכה לעגינה בתחנת החלל הבינלאומית, אוגוסט 2025
(צילום: NASA)
תחנת החלל מאבדת גובה כל הזמן בכלל כוחות גרר. בחלל אמנם יש ריק, אבל בגובה 400 קילומטר הוא לא מוחלט, ויש מולקולות אוויר מעטות. החיכוך איתן מאט בהדרגה עצמים שנמצאים במסלול סביב כדור הארץ. ככל שלוויין כזה מאט הוא מאבד גובה, ובעקבות זאת צפיפות האוויר סביבו עולה וגורמת לו לאבד עוד מהירות, ועוד גובה. בסופו של דבר הוא נכנס לאטמוספרה ולרוב נשרף. לוויין בעל שטח פנים עצום כמו של תחנת החלל מאבד גובה מהר יותר מלוויין קטן ולכן יש צורך בתיקון מסלול של התחנה כל כמה חודשים.
עד לא מזמן תיקוני מסלול כאלה היו תפקידן של חלליות האספקה הרוסיות, פרוגרס. ואולם, בשנים האחרונות, נוכח איומיה של רוסיה לפרוש מהתחנה, החלו בסוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, לפתח חלופות עצמאיות. הם פנו לחברות שמפעילות את חלליות האספקה לתחנה כדי לפתח דגם בעל מערכת הנעה, שתאפשר לדחוף את תחנת החלל ולתקן את מסלולה. שתי החברות הן ספייס אקס, שמפעילה את חלליות דרגון גם להטסת אסטרונאוטים וגם בתצורה לא מאוישת להעברת אספקה, וחברת נורתרופ גרומן, שחלליות סיגנוס (Cygnus) מתוצרתה משמשות גם הן חלליות אספקה לא מאוישות.
הניסוי הראשון בתיקון מסלול עם חללית דרגון נעשה בנובמבר בשנה שעברה, וביום רביעי השבוע זה היה חלק מתוכנית העבודה של החללית שעוגנת בתחנה. מבחינת ספייס אקס, הסטת התחנה הוא לא רק שירות נוסף שהיא מספקת לנאס”א, אלא חלק מההכנה למשימה עתידית. בשנה שעברה זכתה החברה במכרז של כמעט מיליארד דולר לפיתוח חללית שתוביל את תחנת החלל לשריפה באטמוספרה בסיום תפקידה. עדיין לא ברור מתי זה יהיה: כרגע התחנה אמורה לתפקד עד 2030, אבל ייתכן שתהיה עוד הארכה. לא ברור גם אם החללית תצטרך להסיט את התחנה בשלמותה או בחלקים, אבל פיתוח יכולות ההנעה של דרגון, והבחינה כיצד היא מזיזה את תחנת החלל, הם ציוני דרך חשובים בדרך לפיתוח היכולת הזו.
ירח אדום
ליקוי ירח מלא ייראה מישראל ביום ראשון הקרוב, 7 בספטמבר. ליקוי ירח מתרחש כשכדור הארץ עובד בדיוק בין השמש לירח, וצלו נופל על הירח. קרני האור המעטות שמגיעות אל הירח בכל זאת הן באורכי הגל האדומים, מכיוון שהן עברו באטמוספרה שלנו, שמפזרת את רוב הקרניים באורכי גל קצרים יותר. לכן הירח נצבע באדום עז, ומכונה לעיתים “ירח דם”.
4 צפייה בגלריה
כשצל כדור הארץ נופל על הירח, הוא נצבע באדום, כי האטמוספרה של הארץ מפזרת את רוב אורכי הגל האחרים. תרשים של ליקוי ירח
(איור: Albert Stephen Julius, Shutterstock)
רשמית, השלב הראשון של הליקוי יתחיל עוד לפני שהירח יזרח אצלנו בשעה 18:50. השלב הזו הוא ליקוי חצי-צל, שבו הירח עובד בחלק החיצוני של צל הארץ (הפנאומברה), והשינוי בצבעו כמעט שאינו נראה לעין. ב-19:27 יתחיל ליקוי חלקי, ובהדרגה הצל האדום יכסה חלקים גדולים יותר ויותר של הירח, עד שיצבע באדום את כולו, ב-20:30. הליקוי המלא יימשך עד 21:52, ושוב נחזור למצב של ליקוי חלקי, כשהצל נסוג בהדרגה מפני הירח. הליקוי החלקי יסתיים ב-22:56, ואז הירח יהיה בליקוי חצי צל למשך עוד כשעה, עד 23:55.
כדי לראות את הליקוי במלוא הדרו יש לקוות שלא יהיו עננים, אבל הסיכון לעננות כבדה בעונה זו בישראל – נמוך מאוד. למי שרוצים לראות את הליקוי במיטבו, עדיף להיות במקום חשוך יחסית, בלי עצמים שמסתירים את האופק בכיוון מזרח ודרום-מזרח, כדי לראות היטב גם את השלבים הראשונים של הליקוי החלקי. בשיא הליקוי הירח כבר יהיה גבוה יחסית, 28 מעלות מעל האופק.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
