תמונות ברזולוציה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של התפרצות סולארית, באורך גל H-alpha (קו ספקטרלי של מימן באורך גל של 656.28 ננומטר, הפולט אור בצבע אדום) עשויות לעצב מחדש את הבנת הארכיטקטורה המגנטית של השמש – ולשפר את חיזוי מזג האוויר בחלל.
4 צפייה בגלריה
תיעוד לולאות עטרת השמש במהלך ההתפרצות הסולארית שאירעה ב-8 באוגוסט 2024
(צילום: NSF/NSO/AURA)
באמצעות טלסקופ השמש דניאל קן אינווי (Daniel Ken Inouye), שנבנה ומופעל על ידי מצפה הכוכבים הסולארי הלאומי (NSO), אסטרונומים לכדו גדילי לולאה כהים של עטרת השמש בבהירות חסרת תקדים, במהלך שלב הדעיכה של התלקחות מסוג X1.3 (שנחשב לחזק ביותר) ב-8 באוגוסט 2024.
הלולאות היו ברוחב ממוצע של 48.2 ק"מ – הדקות שבהן עד 21 ק"מ – לולאות העטרה הקטנות ביותר שצולמו אי פעם. התגלית מהווה פריצת דרך פוטנציאלית בפתרון קנה המידה הבסיסי של לולאות עטרת השמש והרחבת גבולות מידול ההתלקחויות הסולאריות באופן חסר תקדים.
לולאות קורונליות הן מבנים דמויי קשת של פלזמה חמה, המונחים לאורך קווי השדה המגנטי. הן נראות כהבהובים מעל פני השמש ומהוות חלק מהאטמוספרה החיצונית שלה (העטרה). כמות וגודל לולאות העטרה גוברים ויורדים במהלך המחזור הסולארי של 11 שנים, במקביל למספר כתמי השמש.
בשיא המחזור הסולארי גובר הסיכוי לחזות בזוהר הקוטב (Aurora), תופעת טבע המאופיינת בהופעה של אור בצבעים שונים בשמי הלילה. עם זאת, עלולות להיות לכך גם השפעות מזיקות לתשתיות קריטיות על פני ומסביב כדור הארץ (כמו למשל הפרעות בתקשורת, ברשתות חשמל, בלוויינים ובמערכות ניווט).
תיעוד לולאות עטרת השמש במהלך ההתפרצות הסולארית שאירעה ב-8 באוגוסט 2024
(קרדיט: NSF/NSO/AURA)
4 צפייה בגלריה
תיעוד לולאות עטרת השמש במהלך ההתפרצות הסולארית שאירעה ב-8 באוגוסט 2024
(צילום: NSF/NSO/AURA)
"זוהי הפעם הראשונה שטלסקופ השמש אינווי צפה בהתלקחות מסוג X", אמר קול טמבורי, מהמחלקה למדעי האסטרופיזיקה וכוכבי הלכת באוניברסיטת קולורדו בבולדר, שעמד בראש צוות המחקר, שפורסם בכתב העת Astrophysical Journal Letters. "התפרצויות אלו הן בין האירועים האנרגטיים ביותר, והיינו ברי מזל לחזות בהן בתנאי תצפית מושלמים, כולל בלולאות העטרה הקטנות ביותר שתועדו אי פעם על השמש".
תיאוריות הציעו זה מכבר כי לולאות העטרה יכולות להיות ברוחב של בין 10 ל-100 ק"מ, אך אימות טווח זה בתצפית ישירה היה בלתי אפשרי – עד כה. "סוף סוף אנחנו מציצים לתוך קני המידה המרחביים שלהן ששיערנו לגביהם במשך שנים", אמר טמבורי. "מעתה והלאה ניתן יהיה לחקור לא רק את גודלן של הלולאות, אלא גם את צורותיהן, את אופן התפתחותן ואפילו את קני המידה שבהם מתרחש איחוי מגנטי (מבנה השדה מגנטי מסתדר מחדש ואנרגיה מגנטית מומרת לאנרגיה קינטית, אנרגיה תרמית ותאוצה של חלקיקים) – המנוע שמאחורי התפרצויות סולאריות".
אחד הדברים המסקרנים ביותר שעלה מהמחקר הוא הרעיון שלולאות אלו עשויות להיות מבנים אלמנטריים – אבני הבניין הבסיסיות של ארכיטקטורת התפרצות סולארית. "אם זה המצב, לא רק שפרצנו דרך בהקשר של מקבצי לולאות עטרה, אלא גם בהקשר של לולאות בודדות", הוסיף טמבורי. "זה כמו לעבור מלראות יער, ולראות פתאום כל עץ בודד. על כן, זהו ציון דרך במדעי השמש".
