לשחות עם כרישים נשמע אולי מפחיד, אבל למעשה, מאז ומתמיד שחו הכרישים בינינו בחופי ישראל. בתקופה הזו של השנה - כשבוע לאחר פתיחת עונת הרחצה - אפשר למצוא עשרות מהם בעיקר מול חופי חדרה, שם הם נהנים מהמים החמימים המוזרמים מתחנת הכוח המקומית.
דגי הסחוס הראשונים, אבותיהם הקדומים של הכרישים, הופיעו לפני כ-420 מיליון שנה, בתחילת תור הסילור. מיליוני שנות אבולוציה ושלוש הכחדות המוניות הובילו לכך שלפני 150 מיליון שנה - בתור היורה המוכר -הכרישים הקדמוניים הפכו לכרישים המודרניים. עם היעלמותם של הטורפים הגדולים הקדמונים, הפכו הכרישים ממיני טרף באזורים הנמוכים-אמצעיים של מארג המזון לטורפים גדולים ומשמעותיים במערכת הימית. ההתפתחות שהובילה למגוון רחב של מינים שונים היא זו שאפשרה לחלקם לשרוד את ההכחדות ההמוניות.
ישראל, למשל, הפכה בזכות חוקי הגנה מתקדמים לאזור מקלט לכרישים. מדי שנה, בין נובמבר למאי, מתקבצים עשרות כרישים (בין 40 ל-80) במים הרדודים הסמוכים לתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה, הממוקמת ליד שפך נחל חדרה. התחנה משתמשת במי הים לקירור טורבינות החשמל. המים החמים, שחוזרים לים בטמפרטורה הגבוהה בכ-10 מעלות ממי הים, יוצרים זרם חזק שמורגש במרחק של עד כשני ק"מ מפתח הצינורות.
ייתכן שהמים החמים מושכים גם מיני דגים אחרים, שנעשים מקור מזון לכרישים. מדובר בתופעה ייחודית שמעוררת עניין בקרב חוקרי ימים, והיא מאפשרת מחקר על התנהגות הכרישים ודפוסי הנדידה שלהם. נוסף על הכרישים המתקבצים בחדרה, קיימים מינים נוספים של כרישים בים התיכון הישראלי, אבל הם פחות נפוצים ונראים לעיתים רחוקות יותר. בהם אפשר למצוא מינים קטנים יחסית, לצד מינים גדולים יותר.
בים האדום יש מגוון גדול יותר של מיני כרישים בהשוואה לים התיכון הישראלי. עם המינים הנפוצים שם נמנים בין השאר כריש לווייתני (Rhincodon typus), עמלץ כחול (Isurus oxyrinchus), כריש סנפירתן וגם מינים קטנים יותר, כמו יאגו המצולות (Iago omanensis).
שני מינים שונים
הכרישים שנמצאים בחדרה אינם נחשבים מסוכנים לבני אדם ומקורם בשני מינים - בעיקר נקבות גדולות והריוניות של כריש עפרורי (Carcharhinus obscurus) וזכרים של כריש סנפירתן (Carcharhinus plumbeus).
"הכרישים הללו לא באים לחדרה כדי להזדווג, כי הנקבות והזכרים שייכים למינים שונים. הם לא באים כדי להוליד או להגן על צאצאים - מעולם לא נצפו באזור פרטים צעירים", מסבירה הביולוגית הימית ד"ר עדי ברש מעמותת כרישים בישראל וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, שמתמחה בדגי סחוס וחברה בקבוצת מומחי הכרישים בארגון השימור העולמי (IUCN). "מה שכן ידוע הוא שהם מגיעים בעקבות חום המים. נמצא שהכרישים מתאספים כשטמפרטורת מי הים יורדת מתחת ל-20 מעלות צלזיוס, ויוצאים מהאזור כשהיא עולה חזרה מעל 20 מעלות צלזיוס".
לדבריה, "עדיין אין תשובה חד-משמעית מדוע שני המינים הללו נמשכים למים החמים, אבל יש כמה השערות לכך. עבור נקבות הכריש העפרורי, ייתכן שהחום מסייע להתפתחות טובה יותר של העוברים. הסנפירתנים נודדים לאורך החוף בעונות המעבר - יכול להיות שהאזור החם מאותת להם שהגיעו למקום שכדאי להישאר בו. כרישים עפרוריים כמעט ולא נצפים בים התיכון מחוץ לישראל, וכשנבדקו גנטית, נמצא שחלקם בעלי קרבה לכרישים מים סוף. ייתכן שהם עדיין נושאים התאמות סביבתיות המותאמות למים חמימים יותר, ולכן מחפשים מקומות חמים לבלות בהם את החורף".
6 צפייה בגלריה
כרישים שוחים בסמוך לתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה
(צילום: מירון שגב, עמותת כרישים בישראל)
מעבר לחום, איך עשרות כרישים משני מינים מצליחים לחיות יחד באזור קטן כל כך? "מדובר בתופעה של 'מיטה חמה' או משמרות, כשמספר מינים של כרישים חולקים ביניהם את השטח על ידי חלוקה בעומק ובשעות הפעילות", מסבירה ד"ר ברש. "התנהגות כזאת נצפית גם בחדרה, כשהכרישות העפרוריות שוחות כשני מטרים מעל כרישי הסנפירתן. בלילה הן עולות לעומק של שני מטרים, והסנפירתנים מתרכזים בעומק של ארבעה מטרים. ביום, הכרישות מעמיקות לארבעה מטרים והסנפירתנים יורדים לשיא העומק של חדרה, כשישה או שבעה מטרים".
"הכרישים הללו לא באים לחדרה כדי להזדווג, כי הנקבות והזכרים שייכים למינים שונים. הם לא באים כדי להוליד או להגן על צאצאים - מעולם לא נצפו באזור פרטים צעירים"
"גם בתחנות הכוח 'רוטנברג' באשקלון ו'אשכול' באשדוד נצפו כרישים בחורף, אבל המעקב אחריהם שם מורכב יותר, בעיקר בשל מבנה התחנה והמיקום הביטחוני המגביל את הגישה לאזור", היא מציינת. "תצפיות באשקלון הן נדירות גם בשל גודלו הרב של אזור המים החמים. עם זאת, מדובר בתופעה שרחוקה מלהיות מפחידה, אלא כזו של בעלי חיים יפהפיים ששוחים בבית שלהם. באזור אשדוד, למשל, נמצא כי הסנפירתנים מופיעים בעיקר סביב פסח ולמשך מספר שבועות בלבד, ייתכן שכחלק מהנדידה. תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון הן הגדולות ביותר בארץ ומזרימות את הכמות הגדולה ביותר של מים חמים, שמושכת בתורה את הכרישים. התחנה בחדרה היא התחנה הנגישה ביותר, ועם השנים התופעה התפרסמה והמונים מגיעים למקום כדי לראות את הכרישים או לצלם אותם. לכן זאת התחנה שהכי מזמנת מפגשי כריש-אדם".
ירידה חדה באוכלוסייה בים התיכון
הכריש העפרורי הוא מין של כריש ממשפחת הכרישיים (Carcharhinidae). הוא נפוץ בימים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם. מדובר בכריש גדול ממדים: אורכו הממוצע כ-3.2 מטרים, אבל הוא יכול להגיע גם ל-4.2 מטרים. משקלו הממוצע נע בין 160 ל-180 ק"ג, אך הפרט הגדול ביותר שתועד שקל 347 ק"ג. זהו טורף אופורטוניסטי, שיכול לחיות עד 40 שנה וניזון ממגוון רחב של דגים (כמו ברקודה, טונה ודקר), דגי סחוס, סרטנאים ורכיכות. הוא מסוגל לנשוך דייגים או צוללנים לעיתים נדירות, במיוחד אם הם מגרים אותו או אם הוא חש מאוים.
בעקבות קצב הגדילה והרבייה האיטי שלו, הכריש העפרורי פגיע ביותר מפני פעולות שונות של בני האדם, בעיקר דיג יתר. הוא גם נפגע מהרס של אזורי רבייה ומזיהום ימי. בים התיכון הוא נחשב למין נדיר מאוד. בחודשים הקרים (דצמבר עד אפריל), פרטים רבים של כריש עפרורי, בעיקר נקבות בוגרות, נמשכים כאמור לאזורים הסמוכים לתחנות הכוח בחדרה.
כריש הסנפירתן, מין של כריש שנמנה גם הוא עם משפחת הכרישיים, נפוץ בימים טרופיים וממוזגים ברחבי העולם, כולל הים התיכון וים סוף. הוא כריש בינוני בגודלו: אורכו הממוצע כ-2.5 מטרים ומשקלו הממוצע כ-50 ק"ג. הוא ניזון בעיקר מדגים קטנים, דגי סחוס קטנים, רכיכות (כמו תמנונים ודיונונים) וסרטנאים. הוא מתרכז בעיקר באזורים חוליים ובוציים סמוך לקרקעית הים, בעומקים של 20–65 מטרים, אבל הוא יכול להימצא גם במים עמוקים יותר (עד 230 מטר) ובאזורים חופיים.
הסנפירתן נחשב לכריש "ביישן" יחסית ונמנע ממגע עם צוללנים. עם זאת, בשעות החשכה הוא עשוי לעלות לאזורי השוניות בחיפוש אחר מזון. חשוב להדגיש שכריש הסנפירתן אינו נחשב מסוכן לאדם באופן כללי. עם זאת, בגלל גודלו ונטייתו להתקרב לעיתים לשוניות, מומלץ ליתר ביטחון לשמור על מרחק ממנו.
למרבה הצער, אוכלוסיית הסנפירתנים בים התיכון נמצאת בירידה חדה של יותר מ-90% בעשורים האחרונים. האיומים העיקריים על מין הכריש הזה הם דיג יתר (לעיתים קרובות הוא נתפס ברשתות המיועדות למינים אחרים), סחר בסנפירי כרישים, זיהום ים ושינויי אקלים. במהלך החורף, בעיקר זכרים מתקבצים כאמור לעיתים קרובות באזורים הסמוכים לתחנות הכוח בחדרה, באשקלון ובאשדוד, ככל הנראה בשל המים החמים.
מקרי התקיפה נדירים
חשוב לזכור שרוב הכרישים אינם מסוכנים לבני אדם, כולל אלה שנמצאים בחופי ישראל. גם בים האדום, למרות מגוון המינים, מקרי התקיפה נדירים ביותר. עם זאת, תמיד יש לנהוג בזהירות ובכבוד כלפי חיות הבר בסביבתן הטבעית.
החוף בחדרה נגיש מאוד ולכן מושך מבקרים רבים, במיוחד בסופי שבוע שמשיים. אין ספק שמפגש עם כרישים הוא חוויה מדהימה, אבל חשוב לשמור עליהם ועל עצמכם. האתר לא מתאים לצלילה, בפרט לשחיינים לא מנוסים, בגלל הזרם החזק והמכשולים בים. "אם נכנסים למים, עדיף לעשות את זה מדרום לשפך הנחל, שם השפעת הזרם פחות מורגשת", אומרת ד"ר ברש. "אל תאפשרו לילדים להיכנס למים באזור הזרם, ובוודאי לא לבד. חשוב לזכור שעומס רב של אנשים הוא גורם לחץ על הכרישים. צפיפות גבוהה עלולה להפריע לכרישים ולגרום להם לעזוב. כמו כן, אין לגעת בכרישים או להאכיל אותם. הם אינם חיות מחמד".
התקיפה בחדרה
(באדיבות אלמוג עטר)
ד"ר ברש מדגישה שלמרות העובדה שלא היה אפילו מקרה אחד של נשיכה באזור ב-20 השנים האחרונות שבהן מגיעים הכרישים לאזור התחנה, יש להתבונן בכרישים ממרחק: "כרישים הם ערך טבע מוגן בישראל, ואסור לדוג אותם. עם זאת, דיג דגים אחרים באזור מותר, ולכן יש כרישים רבים עם קרסים תקועים בפה או בסנפירים. אם זיהיתם כריש פצוע - דווחו לרשות הטבע והגנים. אל תנסו להוציא קרסים בעצמכם - זה עלול להזיק גם לכריש וגם לכם. למרות החובה לשמור על הניקיון, החוף ליד פארק נחל חדרה מלוכלך מאוד, הן מפסולת שמגיעה מהים והן מזו שהשאירו מבקרים. רוצים לעשות שינוי? אספו חלק מהפסולת שבחוף או בים - הכרישים וכל שאר בעלי החיים יודו לכם".
"אל תאפשרו לילדים להיכנס למים באזור הזרם, ובוודאי לא לבד. חשוב לזכור שעומס רב של אנשים הוא גורם לחץ על הכרישים. צפיפות גבוהה עלולה להפריע לכרישים ולגרום להם לעזוב. כמו כן, אין לגעת בכרישים או להאכיל אותם. הם אינם חיות מחמד"
מספר יוזמות מחקר עוקבות אחר הכרישים בישראל בכלל ובחדרה בפרט. מעבר לכך, ישנם מועדונים המארגנים צלילות מודרכות שמאפשרות לצפות בהם. "כרישים הם טורפים, כמו הרבה בעלי חיים אחרים. הם לא תוקפים בני אדם באופן נורמלי, ואנשים שוחים איתם יום יום, במודע או לא במודע, בכוונה או לא בכוונה", מבהירה ד"ר ברש. "כטורפים גדולים, לכרישים יש יכולת להשפיע ולעצב מערכות אקולוגיות שלמות. כרישים ממלאים גם נישות חשובות בהעברת נוטריינטים (חומרי הזנה) בין עומקי הים השונים ובתהליך קיבוע הפחמן. יש מינים רבים של כרישים בגדלים שונים, החיים בעומקים שונים וממלאים נישות שונות במארג המזון. מכיוון שהם משפיעים על שימור והתפתחות של בתי גידול אחרים, תפקידם בבריאות המערכת הימית חשוב מאוד".
מפני שהכרישים נמצאים בסכנת הכחדה, יש מי שכבר פועלים לשם הגנה עליהם. בקליפורניה, למשל, הכריזו על כרישי העמלץ הלבן (Carcharodon carcharias) כערך טבע מוגן, מה שהוביל לעלייה ניכרת במספרם. במקומות שבהם הוכרזו שמורות טבע ימיות, במיוחד כאלה שבהן דיג ופעולות כמו קדיחה וסקרים סיסמיים אסורות לחלוטין, אפשר לראות עלייה ניכרת באוכלוסיית הכרישים ובמגוון המינים, ובעקבות כך גם המערכת האקולוגית סביבם משגשגת.
"עמותת כרישים בישראל נוסדה במטרה לאסוף מידע על כרישים ובטאים, ללמוד עליהם בעזרת הציבור ולהנגיש את החומר חזרה לציבור. במסגרת הפעילות אנחנו אוספים תצפיות ומידע. בתחנת הכוח אנחנו מפעילים עמדת הסברה בכל שבת יפה ובחגים, יחד עם מספר שותפים - איגוד ערים לשמירת איכות הסביבה שרון-כרמל, עמותת אקואושן, ההתאחדות הישראלית לצלילה ותחנת מוריס קאהן לחקר הים, כדי לתת לציבור הרחב ידע ומקום לשאול בו שאלות על הכרישים", מסכמת ברש. "למי שמתעניין מעבר לכך, אנחנו עורכים סיורים בתשלום, למבוגרים ומשפחות (החל מגיל 5), שבהם אנחנו מלמדים על כרישים, על חושים, על ביולוגיה, מספרים איך חוקרים כרישים ונותנים לילדים להתנסות ולחפש שיניים בחוף".
מעיריית חדרה נמסר: "על פי החוק אסורה הכניסה לשפך הנחל, והעירייה מפעילה צוות של פקחים על מנת למנוע את כניסתם של אזרחים למים, ואוכפת את החוק במקום. מי שאמונים על טיפול בכרישים, בין היתר, הם אנשי רשות הטבע והגנים. העירייה מטפלת אך ורק באכיפת החוק".
