זה כמה שנים שהמשרד להגנת הסביבה מפרסם את "מדד ההשפעה הסביבתית - דירוג חברות התעשייה הציבוריות בישראל", ובלשון העם רשימת החברות והמפעלים המזהמים בישראל. זה גם כמה שנים שאני כותב על המדד, על תועלותיו ועל מגבלותיו, ועל החברות והמפעלים ששוב ושוב מדורגים בו.
המדד, לפי תפיסת המשרד להגנת הסביבה, הוא כלי ש"נועד לשקף את הסיכון הסביבתי במפעלים ובחברות לטובת הציבור הרחב ושחקנים בשוק הפיננסי". כך, לתפיסתם, בשל החשיפה לסיכונים הציבור יוכל "להעניש" את החברות המזהמות ולא להשקיע בהן.
אבל התמונה הגדולה יותר היא שהחברות המזהמות ממשיכות לזהם, אם ברישיון, כיוון שרכיב "ההשפעה הסביבתית של החברה" במדד מתייחס בעיקר לפליטות והעברות לסביבה המאושרות על ידי המשרד בהיתרים שונים, ואם שלא כחוק, כמתואר ברכיב ה"פיקוח ואכיפה" המתייחס להפרות של החוק והתקנות. כלומר מדד ההשפעה על הסביבה לא באמת משפיע על הסביבה, והדיווח על הביצועים של החברות והדירוג שלהם לא משנה את המציאות.
מבט ברשימה לאורך השנים מראה כי שנה אחר שנה אותן חברות מזהמות נמצאות ברשימה המפוקפקת, ואלו שעומדות בראשה, כגון רותם וים המלח לבית כי"ל (ICL) ובתי הזיקוק באשדוד ובחיפה, שומרות על מקומן בנאמנות. לכל היותר הן זזות מקום או שניים מעלה או מטה בדרוג. למעשה נדמה שכולנו, המשרד והכותבים בתחום, פשוט יכולים לעשות העתק הדבק מכל מה שנכתב בשנים הקודמות.
המשמעות היא שאין הרתעה והמדד לא מצליח להשיג את היעד של הפחתת הסיכונים הסביבתיים. ואין מי שמתאר את האבסורד הזה בצורה טובה יותר מהמשרד עצמו, שטורח לציין בדוח: "ניתן לראות שהמפעלים המנוקדים גבוה יחסית מאוזנים לאורך השנים", כלומר ממשיכים לפלוט ולחרוג כרגיל וללא מפריע.
כמו בכל שנה אפשר לקרוא גם מבין השורות. כך למשל כיל רותם, שבשנת 2023 מככבת במקום השני השלילי, אחרי שב-2021 כיכבה במקום הראשון וב-2022 במקום השלישי, קיבלה ב-2023 את הציון הגבוה ביותר מכל החברות ברכיב של אי ציות לדין סביבתי, וניקוד גבוה יותר מהחברה הממוקמת במקום הראשון, בית הזיקוק באשדוד, ברכיב של פליטות, העברות ורגישות סביבתית. אבל מפני שיש לה ניקוד חיובי גבוה, כן! בשל ניהול סביבתי וולונטרי, היא מרוויחה מההפקר ולא ממוקמת במקום הראשון. איזה גרינווש יותר גדול מזה יכול להיות?
במקרה של השפד"ן, שמדורג במקום הרביעי בעשירייה הראשונה של כלל החברות ובמקום הראשון מבין מתקני הפסולת והשפכים, מצוין בנתונים שהעביר המשרד כי "התקבל ניקוד שלילי ברכיב פוטנציאל השפעה על הסביבה בגין חריגות לאוויר במזהם פורמאלדהיד בשנת 2023 כתוצאה מתפעול לקוי. האתר קיבל ניקוד שלילי גם כן בשנת 2022 בגין חריגות אוויר נוספות. יש לציין כי המפעל תיקן את כל ההפרות מיד לאחר גילויים".
תקראו שוב את ההערות הללו ותראו איך מה שכתוב ובעיקר מה שלא כתוב מלמד על הגישה ועל הבעיה ובעיקר על התוצאה. המשרד לא מציין כי פליטות הפורמאלדהיד התקבלו כי רק לאחרונה הוא דרש ממכוני טיהור שפכים לדגום את הפליטות מהגנרטורים שמייצרים חשמל מהביו-גז, ואז התגלו פליטות פורמאלדהיד משמעותיות, ובפרט מהשפד"ן.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןלכן מיד עולה גם השאלה מה המשרד להגנת הסביבה לא דורש לדגום ולמדוד עדיין כיום ומה לא התגלה עד כה? בנוסף, המשרד מציין שיש חריגות, ואף טורח להסביר שכל ההפרות תוקנו. כלומר אם היו חריגות והיו הפרות המשמעות היא שגם היה ניקוד שלילי ברכיב אי ציות לחוק.
כדי לשנות את המציאות הסביבתית בישראל המשרד להגנת הסביבה צריך לפעול בצורה נחרצת ומרתיעה נגד החברות המזהמות שמופיעות בהתמדה ב"רשימה האדומה", הן בהיבט של ציות לחוק והן בדרישה להפחית בפליטות דרך ההיתרים השונים. לא מספיק לזעוק מול הציבור "זאב זאב" ולהמשיך בעסקים כרגיל. הגיע הזמן לשנות את המציאות הסביבתית בישראל.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
