תגליות בבית הקברות העתיק ביותר באפריקה, במערת תפוראלט שבמרוקו, חושפות מידע מרתק על תרבויות מלפני כ-15 אלף שנה. בין השרידים שנמצאו, נמצא גם שריד של חובה גדולה (Otis tarda), אחד העופות המעופפים הגדולים והכבדים בעולם. בעבר, חי העוף במגוון רחב של אזורים, אך ציד והרס בתי גידול הובילו לפיצול משמעותי באוכלוסייתו. כיום הוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה, במיוחד במרוקו ובספרד, שם אוכלוסייתו מצטמצמת.
ד"ר ג'ואן קופר, אוצרת בכירה באוספי אנטומיית העופות של המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון, חקרה את שרידי החובות הגדולות שהתגלו בקברים, כדי להבין טוב יותר את המשמעות והתפקיד שמילאו בתרבות העתיקה. "קיים קשר תרבותי מובהק לחובה הגדולה, שלא רק הוטמנה לצד המתים, אלא גם נאכלה כחלק מטקסי הלוויה באותה העת", אמרה ד"ר קופר, שהובילה את המחקר שפורסם בכתב העת Ibis, יחד עם עמיתים מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון, אוניברסיטת אוקספורד והמכון הלאומי לארכאולוגיה ומורשת ברבאט.
החובה הגדולה חיה בערבות, אדמות חקלאיות ובחורשים ים-תיכוניים. נדרשים למין הזה שטחים לא מופרעים, על מנת שיצליח להתרבות בהצלחה, בסביבות חודש מרץ, כאשר הזכרים (שגובהם יכול להגיע למטר אחד ומשקלם לכ-20 ק"ג) חושפים עצמם במלוא הדר נוצותיהם ועורכים קרבות אלימים כדי לזכות בבנות זוג.
ההשפעות המשולבות של פעילויות אנושיות הביאו לירידה מהירה והכחדה של אוכלוסיות בחלק גדול מאזורי התפוצה של המין, כשבצפון-מערב מרוקו חיות כיום כ-70 חובות גדולות בשני אזורים קטנים - מדינה שבה מילאו בעלי החיים האלה תפקיד תרבותי חשוב בחיי הקהילות הקדומות שחיו שם לפני עשרות אלפי שנים.
במערת תפוראלט, שבה התמקדו החוקרים, התגלו קבריהם של יותר מ-30 בני אדם, שנקברו לפני 14,700 שנים. בנקודת זמן זו, הממותות עדיין רעו בערבות הצפוניות והכבשים עדיין לא היו מבויתות. התנאים הסביבתיים של המערה גורמים לכך שלא רק העצמות והכלים של האנשים הקדומים השתמרו, אלא גם מגוון עצום של חומר ביולוגי אחר שפותח צוהר רב ערך על אורח החיים באותה העת.
דוגמה לכך ניתן לקבל במחקר אחר, שבו התגלו עדויות לכך שתרבויות עתיקות יומין שרפו וצרכו את צמח המרפא שרביטן (Ephedra), לצד מזונות אחרים כמו בלוטים וערער. לעומת זאת, במחקר של ד"ר קופר ועמיתיה, התגלה כי הקברים של בעלי המעמד הגבוה מכילים עצמות של בעלי חיים שנשחטו ובושלו. חלק מהקברים מכילים גולגולות של כבשי בר, בעוד שבקבורה ספציפית אחת נמצאה עצם החזה של חובה גדולה עם סימני חיתוך, עדות לארוחה שהזכירה לחוקרים את ארוחת חג ההודיה.
על כן, סברו החוקרים שנדרש מאמץ רב וזמן לא מועט לתפוס את החובה הגדולה ולהכין מבשרה ארוחה, כך שלא היה מדובר בסעודה יומיומית, אלא שזהו משתה פולחני. "זוהי התנהגות קהילתית הכוללת מאכלים מיוחדים שאנשים צריכים לטרוח רבות לשם הכנתם", הסבירה ד"ר קופר. "מאותן קהילות נדרש לרדת מההרים אל המישורים כדי לתפוס את החובות הגדולות, לשאת אותן בחזרה למערה, לעבד את בשרן, לבשלו ולבסוף לאכול אותו".
ד"ר קופר ועמיתיה מקווים שגילוי שרידי החובה הגדולה יסייע במאמצי השימור וההגנה על העופות שעדיין שורדות באזורים כה מצומצמים על כדור הארץ. כאוכלוסייה שנמצאת בסכנת הכחדה חמורה, זקוקות החובות הגדולות לעזרה גדולה מאי פעם כדי להימנע מהגעה להכחדה מלאה מאפריקה.
