אסי דבילנסקי, ששואב השראה מהטבע שסביבו, הוא דמות מוכרת בעבודתו בארגון ההצלה הלאומי של ישראל, מגן דוד אדום, ובהתנדבותו בסיירת האופנועים של משטרת ישראל. דבילנסקי נמצא בעשור השישי לחייו, אב לשלושה ילדים. אהבתו העמוקה לצילום, החלה לפני כ-30 שנה.
אחת מהתשוקות המרכזיות של אסי היא תיעוד טבע, נופים מרהיבים ובעלי חיים בישראל ובעולם הגדול. הוא רואה את המצלמה כעוזרת אישית שמאפשרת לו להרגיש את הקסם בטבע ולחוות רגעים שמעוררים בו תחושות עזות.
"אני מחפש לשתף את הצופים בתמונותיי ולתעד את חווית הטבע במיטבה, כדי שירגישו מחויבות לשמר אותו", מסביר דבילנסקי, שמקווה, בדרכו שלו, להשריש את האהבה לטבע ולצילום הטבע בלבבות ילדים ומבוגרים כאחד.
באופן מעניין, אחד הרגעים המכריעים בחייו התרחש בשנת 2004, כאשר נשלח לסייע לנפגעי הצונאמי בתאילנד. באירוע טרגי זה, נשאר ללא מצלמה לאחר שציוד הצילום שלו נגנב. למרות האירוע הלא נעים, גילה אסי שדווקא ברגעים כאלה, ללא ציוד הצילום שלו, החוויה הפנימית הייתה עמוקה יותר. "הרגשתי שאני מתעד את הטבע בעיני הלב שלי", אומר דבילנסקי.
כאשר גילה שלוש מצלמות חד פעמיות במרכול מקומי, האדרנלין חזר לזרום בעורקיו, ותשוקת הצילום בערה בו מחדש. במיוחד זכורה לו השקיעה המהממת בחוף קאו לאק (Khao Lak) – מחזה עוצר נשימה שמראותיו נגעו בליבו.
"הצילום היחיד שילווה אותי לנצח הוא התמונה שצילמתי בים, עם דגלי הצלב האדום על החוף", מתאר דבילנסקי ברגש. התמונה הזו תפסה את הניגוד המהותי בין יופי הטבע לאסון שבא בעקבותיו, והיא נשמרה כאות להיבטים השונים של הצילום – הכוונה והחוויה האישית. הכאב שבעבודה ההומניטרית והשלווה שבשקיעה הציבו בפניו של אסי תובנות חדשות על החיים והשפעתם העמוקה של רגעים פשוטים, גם בעיצומו של הכאוס.
אסי מדגיש את החשיבות של הקירבה לאובייקט הצילום והדגשת הנושא בפריים. "אני משתדל להימנע מגורמים שישתיקו את המבט שברצוני להעביר", הוא אומר ומוסיף כי תהליך הצילום עבורו הוא מסע שמצריך לא רק את הציוד הטכני, אלא הדמיון ורוח הנתינה. "כשאני מצליח לתפוס רגע מרגש, אני מרגיש שהמטרה שלי הושגה", מוסיף אסי בחיוך.
בהיותו אדם פתוח ללמידה, אסי מעיד כי כל צלם סביבו הוא מורה. "היכולת ללמוד מאחרים, גם מהצלחות וגם מכישלונות, היא מהותית. אין תחליף לעיניים שמביטות וללב שמרגיש". דבריו נאמרים מתוך רצון לשחזר את השיעור הראשון שלו בבית הספר לצילום, בו לימד אותו המנטור שלו, ג'רי רייס ז"ל, כיצד לראות את העולם בפריימים דרך חתיכות יריעות קרטון כהות עם חור של 15 על 10 במרכזו. "ברגעים אלה נתפסה בי ההבנה של כל צלם – שיש יופי בכל מקום, אם רק נקדיש לו מספיק תשומת לב", אומר דבילנסקי.
סיפור חייו של אסי מתחבר לטבע, לחוויות ולרגעים שמלאים ברגשות. דרך כל תמונה שתיעד בעדשת מצלמתו, הוא מעביר לא רק את מה שנראה לעין, אלא גם מה שהלב מרגיש.
