לרחרח גופות עתיקות נשמע כמו דבר דוחה, אבל צוות מחקר, בעל סקרנות רבה בשם המדע, עשה זאת וגילה שמומיות מצריות שמורות היטב ומריחות די טוב. "עצי", "חריף" ו"מתוק" היו התיאורים המובילים, במה שנשמע יותר כמו טעימות יין מאשר ממצאים שעלו מהרחת מומיות.
כמו כן, התגלו תווים פרחוניים, שמקורם עשוי להיות משרף עצי אורן וערער, שבו השתמשו לחניטת הגופות. "בסרטים ובספרים קורים דברים נוראיים למי שמריח גופות חנוטות", אמרה ד"ר ססיליה במביברה, מהמכון למורשת ברת-קיימא מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון, שנמנתה על צוות המחקר. "למרבה ההפתעה, היה להן ריח נעים למדי".
במחקר, שפורסם בכתב העת Journal of the American Chemical Society, בחנו החוקרים את ריחן של תשע מומיות בנות כ-5,000 שנה, שאוחסנו או הוצגו במוזיאון המצרי שבקהיר. החוקרים רצו לחקור באופן שיטתי את ריח המומיות מכיוון שהוא מעורר את סקרנותם של החוקרים והציבור כאחד.
ארכאולוגים, היסטוריונים ואפילו סופרים של ספרי מדע בדיוני הקדישו לנושא דפים שלמים ממחקריהם ועבודותיהם במרוצת השנים, ולא בכדי. למעשה, לריח היה משקל רב בתהליך החניטה שבו נעשה שימוש בין היתר בשעווה ובשמנים ארומטיים כדי לשמר את הגוף ורוחו בחיים שלאחר המוות. הנוהג היה שמור ברובו לפרעונים ולבני האצולה, כשריחות נעימים היו קשורים לטוהר ולאלוהויות בעוד ריחות רעים היו סימנים לשחיתות וריקבון.
5 צפייה בגלריה
ניתוח הריח ומצב השימור של המומיות המצריות, באמצעות שיטות לא פולשניות
(צילום: Abdelrazek Elnaggar, AP)
5 צפייה בגלריה
ד"ר ססיליה במביברה (שנייה משמאל), ברקע שלושה מתוך תשעת הסרקופגים שנבדקו במוזיאון המצרי שבקהיר
(צילום: Ahmed Abdellah, AP)
מבלי לדגום את המומיות עצמן בדרכים פולשניות, הצליחו החוקרים להתחקות אחר הניחוחות מהמומיות העתיקות בנות אלפי השנים, בין היתר באמצעות שימוש במכשור שנועד למדוד ולכמת מולקולות שנפלטות מתוך הסרקופגים, מה שסייע להם להבין את מצב השימור של המומיות.
"די חששנו שמא נמצא רמזים להתפוררותן של הגופות", אמר אחד ממחברי המחקר, מטייה סטרליץ', פרופסור לכימיה באוניברסיטת לובליאנה. "חששנו במיוחד שנגלה אינדיקציות לפירוק הגופות החנוטות על ידי חיידקים או אורגניזמים אחרים, אבל זה לא היה המקרה, מה שאומר שהסביבה במוזיאון הזה, היא למעשה די טובה עבור שימור המומיות".
לדבריו, העובדה שהמומיות השתמרו להפליא מעידה על המעמד החברתי של הפרטים שנחנטו, מה שעשוי להיות רלוונטי לאוצרים ולארכיאולוגים כאחד. ד"ר ברברה הובר, ממכון מקס פלאנק לגיאואנתרופולוגיה בגרמניה, שלא הייתה מעורבת במחקר, אמרה שלממצאים יש משקל רב על תרכובות שעשויות לתרום לשימורם של שרידים חנוטים.
5 צפייה בגלריה
ניתוח הריח ומצב השימור של המומיות המצריות, באמצעות שיטות לא פולשניות
(צילום: Emma Paolin, AP)
לדבריה, ניתן להשתמש בממצאי המחקר על מנת להגן טוב יותר על הגופות העתיקות עבור הדורות הבאים. "עם זאת, המחקר גם מדגיש אתגר מרכזי: הריחות שהתגלו הם לא בהכרח אלה מתקופת החניטה", אמרה ד"ר הובר. "במשך אלפי שנים, אידוי, חמצון ואפילו תנאי אחסון שינו משמעותית את פרופיל הריח המקורי".
ד"ר הובר בעצמה ערכה מחקר לפני כשנתיים, שבו נותחו שאריות מצנצנת שהכילה איברים חנוטים של אישה ממעמד האצולה (מסביבות שנת 1,450 לפנה"ס), כדי לזהות את מרכיבי החניטה, מקורם ומה הקשר לנתיבי הסחר באותה העת. בסופו של דבר, זוהה המתכון העתיק והארומטי ל"ריח של הנצח", שבו השתמשו על מנת לשמר מתים מהאצולה המצרית בעבר הרחוק. הארומה העתיקה המשוחזרת הונגשה לציבור בתערוכה של מוזיאון מוסגורד (Moesgaard) בדנמרק.
המחקר על "ריח של הנצח"
(צילום: חגי דקל)
החוקרים שהשתתפו במחקר הנוכחי מקווים לעשות דבר דומה, תוך שימוש בממצאיהם לפיתוח ויצירת ארומה של ריח, על בסיס הריחות שאותם זיהו, מה שיעצים את החוויה עבור מבקרי מוזיאונים בעתיד.
"מוזיאונים נקראים 'קוביות לבנות', מכיוון שמדובר במרחב בו מתבקשים הפוקדים אותו לקרוא, לראות ולבחון את הפריטים המוצגים רק במבט עיניים", אמרה ד"ר במביברה. "התבוננות בגופות החנוטות מבעד לזכוכית מפחיתה את החוויה, מכיוון שבכך לא זוכים להריח אותן. בכך, לא מתאפשר להחכים ולהעמיק את הידע על תהליך החניטה בצורה חווייתית".
