בניגוד לעשורים קודמים, בשנים האחרונות אנחנו נסמכים פחות ופחות על הכינרת כמקור העיקרי שלנו בישראל למי שתייה. ובכל זאת, היא עדיין משמשת עבורנו מקור מים חיוני לחקלאות, כמקור מי שתייה ליישובי הצפון, וכן לאספקת המים שישראל מעבירה מדי שנה לירדן במסגרת הסכם השלום בין המדינות. לכן אולי זה לא מפתיע שגם כיום גובה המפלס שלה עדיין זוכה להתעניינות רבה בקרב הציבור ולמעקב שנתי. מה שאולי פחות ידוע הוא שלשינויי המפלס יש השפעה לא רק על היכולת שלנו להפיק ממנה מים לשימושנו, אלא גם השפעה משמעותית על אזורי המים הרדודים של האגם - שטח שעם הזמן מתבררת מרכזיותו והשפעתו על הכינרת כולה.
3 צפייה בגלריה
בית ירח. בעקבות מפלסים גבוהים הקנה שהוצף נעלם והאשלים בדעיכה
(צילום: פרופ' אביטל גזית)
מחקר חדש, שיוצג בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה שתיערך ב-8–9 ביולי באוניברסיטת תל אביב ושמסכם תוצאות מחקרים שונים שנערכו בכינרת בעשרות השנים האחרונות, ממחיש כיצד שינוי האקלים משפיע על האזור הרדוד בכינרת ומעצב אותו, ובאיזה אופן הוא משפיע הן על ההרכב הביולוגי של כלל האגם והן על איכות המים.
שטח האגם הסמוך לחוף, שנקרא גם האזור הליטורלי, נחשב אחד האזורים החשובים באגם, ולא מעט מהתהליכים שמתרחשים בו, כמו רבייה של מרבית מיני הדגים, משפיעים על כלל המערכת האקולוגית של האגם. למרות זאת, וחרף השינויים ההולכים וגדלים בשטחים האלו עקב משבר האקלים, המחקר על אודותיו נותר מצומצם יחסית.
את המחקר ערך פרופ' אביטל גזית, ביולוג מומחה בעל שם עולמי בחקר נחלים של האזור הים התיכוני וחתן פרס ישראל למדעי הסביבה והקיימות, בשיתוף עם ד"ר תמר זהרי, חוקרת בכירה במכון לחקר הכינרת של המכון לחקר ימים ואגמים לישראל. במאמר שעתיד להתפרסם בקרוב, הם מנתחים ומסכמים את תוצאות המחקר שערכו על השלכות שינוי האקלים על האזור הליטורלי בכינרת ב-35 השנים האחרונות.
שינויים עונתיים או רב-שנתיים?
שינויי מפלס עונתיים הם לא ייחודיים לכינרת, ואף אינם חריגים; הם מתרחשים באגמים רבים בעולם באופן טבעי כתוצאה מהבדלים עונתיים בכמויות הגשמים. אלא שעד שנות ה-50 של המאה הקודמת, השינויים במפלס הכינרת הסתכמו בשינויים קבועים יחסית שכללו ירידת מפלס של כ-2 מטרים מדי קיץ כתוצאה מאידוי טבעי, וחזרה לגובה המקורי בעונת החורף.
בשנות ה-50 המאוחרות החלה בניית המוביל הארצי, שנועד להוליך מים מצפון הארץ למרכזה ולדרומה, ומאז החל המפלס לרדת בשיעור גבוה יותר בעונת הקיץ. בשנים מסוימות הירידה הגיעה אף ל-4 מטרים, מה שהוביל לחשיפת שטח שנותר ללא כיסוי מים בחורף העוקב.
"ב-30 השנים האחרונות התגלתה לנו תופעה שחזרה על עצמה ושאין עליה הרבה מידע בעולם – שינויי מפלס רב-שנתיים, בניגוד לשינויים עונתיים", מסביר גזית. "מדובר בירידה עקבית של המפלס לאורך השנים. זה נגרם בין היתר עקב שינוי האקלים. ההשפעות שלו על קצב שינויי המפלס נובעות משינוי משטר הגשמים – כלומר, שנים שחונות שחוזרות ונשנות, ללא רצף 'מתקן' של שנים גשומות. בנוסף, התרחשות רצפים של גלי חום ועלייה של הטמפרטורה מובילים להתחממות האוויר והמים ולאידוי הולך וגובר, שגורם להגברת איבוד המים. כתוצאה מהשינויים הללו, אנחנו רואים חשיפה של שטח חוף הולך וגדל״.
התופעה של חשיפת שטח קרקע נוסף היא לא בהכרח בעייתית בפני עצמה, לדבריו, אבל החשיפה המתמשכת הובילה להתפתחות של נוף צמחי חדש, שינוי שיש לו השלכות על שאר המערכת האקולוגית. "לפני כן גדלו על שפת האגם בעיקר קנים וצמחי גומא, אך עם החשיפה הגוברת של אזורי החוף התחילו לנבוט עצי אשל (אַשְׁלִיִּים). האשליים תמיד היו בחופי הכינרת, אבל היו פזורים פה ושם, ולא ממש תופעה. השינויים הסביבתיים אפשרו את התבססותם המהירה בחופים שנחשפו עם ירידת המפלס, ובצפיפות גבוהה. לאחר מכן, כשהמפלס שב ועלה, הוצפו האשליים ונעשו חלק מבית הגידול של המים הרדודים", הוא אומר.
למרות גודלו – כ-5 עד 10 אחוזים בלבד מכל שטח האגם – לאזור הרדוד יש תפקיד מרכזי במערכת המטבולית של האגם, הכוללת את כלל מערכות החיים בו וההשפעות ההדדיות ביניהן; לכן, לדברי החוקרים, התהליכים הללו מהווים איום משמעותי על המערכת האקולוגית של האגם כולו. בראש ובראשונה, שינויי המפלס פוגעים ברביית הדגים. הדגים מנצלים את הזמן שהצמחים מכוסים במים כדי להתרבות בינות לצמחייה, וכל שינוי בשטח משפיע עליהם ישירות.
"בתחילת שנות ה-2000 המפלס ירד והדייגים המשיכו לדוג כרגיל, ואפילו היה להם קל יותר", אומר גזית. "אבל בהמשך ראינו ירידה משמעותית בכמות הדגה: בשנת 2008, למשל, כמות הדגים שדגו הייתה עשירית מהכמות של השנים שלפניה כי היה מחסור באזורי רבייה. שטחי הצמחייה גם מהווים מחסה עבור הדגיגים הקטנים, שעלולים להיטרף אפילו על ידי בני מינם שאינם מזהים אותם בשל גודלם".
״האיזון בין טורפים לנטרפים שומר, בין היתר, על בריאות המערכת האקולוגית ואיכות המים״, אומר גזית. ״כשהמפלס יורד, יורדת גם כמות האבנים הזמינות להטלה, ואוכלוסיית הדגים שזקוקה לאבנים כדי להטיל עליהן ביצים נפגעת. כשהרבייה של מינים מסוימים של דגים נפגעת, תיתכן השפעה על כלל האגם. לדוגמה, לדג מסוג לבנון הכינרת יש חשיבות אסטרטגית: הוא ניזון מזואופלנקטון (יצורים זעירים שיכולת השחייה שלהם מוגבלת והם נעים עם תנועת המים). הזואופלנקטון, בתורו, ניזון מאצות שנמצאות באגם ומונע את התרבותן המסיבית הפוגעת באיכות המים. כך יוצא שדרך שרשרת המזון הזו יש בקרה על כמות האצות. אם הצלחת הרבייה של הלבנון פוחתת, האיזון בין המרכיבים הביולוגיים הללו מופר. בתנאים אלה, צפויה סכנה שהכינרת תשנה את פניה – כולל סיכון לאיכות המים".
במחקרם, מציינים גזית וזהרי כי זוהתה ירידה משמעותית במגוון הביולוגי באזורים הרדודים. אוכלוסיות של מינים מקומיים שאינם מותאמים לנסיגה מתמשכת של קו המים מצטמצמות ומפנות את מקומן למינים עמידים יותר לשינויים, ולעיתים אף למינים פולשים. כך, המורכבות הביולוגית פוחתת, ואיתה פוחתים המגוון והזמינות של בתי הגידול באזור הרדוד. כמו כן, הם מציינים שגם הנגישות של האתרים החופיים לבני האדם נפגעת: צמחייה צפופה עלולה לסתום את החופים, להגביל את התנועה החופשית של המבקרים ולחסום את הנוף לאגם.
גם הגשם לא מביא את הישועה
ומה קורה בשנים גשומות יותר? באופן מפתיע, שנה גשומה לאו דווקא עוזרת למערכת להתאושש. השינויים המהירים בין רצף של מספר שנים שחונות לעונה גשומה במיוחד "מבלבלים" את המערכת הביולוגית ומובילים ללא מעט שינויים שעלולים לבסוף להשפיע גם על איכות המים. גזית וזהרי מציינים כי גם התמלאות מהירה של האגם בשנים גשומות, שעשויה להיתפס כחיובית, עלולה לייצר השפעות שליליות בטווח הקצר – כמו הצטברות והתפרקות של חומר אורגני, היווצרות חוסר חמצן זמני, ריחות חריפים, אובדן בתי גידול לדגים והיווצרות שלוליות חופיות שמהוות כר גידול ליתושים.
חוף צמח בכינרת – מבט מהרחפן
(צילום: שי מזרחי, איגוד ערים כינרת)
בהתחשב בתחזיות להתגברות משבר האקלים, החוקרים מעריכים כי ללא ניהול אסטרטגי של שמירה על בריאות המערכת האקולוגית של האגם, חוסר היציבות בגובה המפלס יגדל. חוסר היציבות יוביל לשינויים מבניים ותפקודיים הולכים וגוברים במים הרדודים, כמו גם בסביבת חוף האגם, ויפגום ביכולת הציבור ליהנות מהכינרת ומשירותי המערכת האקולוגית שהיא מספקת לנו.
החוקרים מקווים שפרויקט של רשות המים, שמתוכנן להתחיל לפעול בסוף השנה ובמסגרתו תתבצע הזרמה חוזרת של מים לכינרת, יסייע לשנות את המצב ולייצר עם הזמן יציבות במפלס המים. מדובר בעודפים ממתקני ההתפלה, שיוזרמו בעיקר בתקופת החורף. "ברשות המים מכירים את התופעות שאנחנו מדברים עליהן", אומר גזית, "ומכאן נובעת בין היתר ההחלטה להזרים מים מותפלים לכינרת. גם הם מבינים שאי אפשר לתת למפלס לרדת כפי שראינו אותו יורד כשיש רצף בשנים שחונות״. מאחר שמשבר האקלים הולך ומחריף, נקווה שהפרויקט הזה יעזור להחזיר, לפחות חלקית, את היציבות למפלס הכינרת.
בואו לגלות עוד מחקרים פורצי דרך בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה, שתתקיים באוניברסיטת תל אביב ב-8–9 ביולי >> להרשמה לוועידה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
