אם נסתכל במבט ראשוני על שושנת ים, נגלה בעל חיים שונה לחלוטין מאיתנו, בני האדם. אולם, בזכות מחקר חדש ומפתיע, מדענים מאוניברסיטת וינה באוסטריה גילו שתוכנית הגוף האנושית - זו עם הסימטריה שאנחנו מכירים (ימין-שמאל, ראש-רגליים) - קיימת גם אצל שושנות ים.
(צילום: מיקי שמידט)
למרות שמדובר בבעלי חיים ממחלקת האלמוגים, הם משתמשים באותה "שפת תאים" שאנחנו משתמשים בה, הכוללת חלבונים שמכוונים כיצד הגוף יתעצב. החוקרים גילו זאת באמצעות מחקר שהתמקד בהתפתחותן של שושנות ים כעוברים, ובדקו האם הן משתמשות באותו מנגנון ביולוגי סימטרי כמו שלנו.
המשמעות? ייתכן שמנגנון בניית הגוף עתיק הרבה יותר ממה שחשבנו - מעל 600 מיליון שנה. מלבד העובדה שזו תגלית מרתקת לגבי שושנות ים, היא גם תזכורת למסענו האבולוציוני בעולם, שהוא ארוך ממה שחשבנו בעבר, ומחבר אותנו גם ליצורים שנראים שונים מאיתנו לחלוטין.
למעשה, אחד ממחברי המחקר אמר: "זה פותח דלת לחשיבה מחדש על איך כל תוכניות הגוף נוצרו".
ועכשיו, לתגלית פרהיסטורית בת 76 מיליון שנה. במדבריות יוטה שבארה"ב התגלה מין חדש של זוחל קדום. Bulg ammundal ובתרגום חופשי: נסיך הגובלינים.
את השם הצבעוני קיבל בהשראת כתבי טולקין (ההוביט ושר הטבעות), בשל הדמיון של הגולגולת שלו ליצורי הפנטזיה המתוארים כמעוותים ומרושעים. אבל לנסיך הגובלינים אין רק שם מגניב, אלא חשיבות מדעית היסטורית: מדובר בגלגול קדום וגדול של קבוצת זוחלים הכוללת גם את הלטאה המודרנית.
אך בניגוד לקרובות המשפחה שלו, "נסיך הגובלינים" היה ארוך ומאיים – הרבה יותר מלטאה של ימינו. השרידים שנמצאים במוזיאון בלוס אנג'לס מאז 2006 נותחו רק לאחרונה ונמצאו שונים מספיק כדי להיחשב מין חדש.
קרוב משפחתו של הזוחל הקדום נמצא בכלל באסיה, כלומר - לא רק דינוזאורים חצו יבשות, גם לטאות ידעו לעבור מרחקים גדולים. מה שמסייע להרחיב את ההבנה שלנו על אבולוציית הלטאות הטורפות, ואת ההבדל בינן לבין הדינוזאורים שחיו באותה התקופה.
ולסיום, תדהמה מדעית: עכברים שנוצרו משני אבות וללא אם - הביאו כעת צאצאים בריאים לעולם. המחקר מהווה פריצת דרך בתחום הרבייה האל-מינית המשתמשת בחומר גנטי אך ורק מהזכר, ללא תרומה גנטית של אם.
למעשה מדובר בדור חדש של עכברים שהתאפשר הודות לעריכת DNA מדויקת. העריכה התמקדה באזורים שנקראים "מתגים" גנטיים להתפתחות תקינה של עובר. החוקרים מאוניברסיטת שנגחאי הזריקו תאי זרע לביציות מהן הוסר הגרעין הנקבי, וערכו שבעה אזורים גנטיים מרכזיים.
התוצאה: שלושה עכברים נולדו, שניים שרדו – והביאו לעולם צאצאים בריאים בעזרת נקבות (בניגוד לניסויים קודמים שבהם העכברים שנוצרו כך היו עקרים). זהו צעד ראשון, אך משמעותי, לעבר הבנה עמוקה יותר של פוריות ותורשה גנטית. וזו גם הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה יונקים שנוצרו אך ורק מחומר גנטי זכרי, לא רק נולדו והתפתחו – אלא הפכו לפוריים.
