למי שמשמע המילים "עקרבים" ו"עכבישים" מעורר חוסר נוחות, רצינו להכיר גם את ה"עקרבישאים". אבל אל דאגה, העקרביש הוא בעל חיים קטנטן וחמוד, שאם תפגשו בבית, זכרו שהוא אוכל יתושים. חוץ מזה, ככל הנראה תתקלו בכלל לא בעקרביש, אלא בעקרבישה שהיא שתי טיפות מים של אימא ושל סבתא ושל סבתא-רבתא שלה. שוחחנו עם פרופ' אפרת גביש-רגב, חוקרת במחלקה לאנטומולוגיה, המכון למדעי הסביבה, הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, ואוצרת אוסף העכבישנים הלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים, על היצורים המרתקים הללו.
מהו העקרביש? האם הוא עקרב או עכביש?
"לא זה ולא זה. העקרבישאים הם סדרה קרובה לעכבישים, אך הם חסרי בלוטות משי בבטן וחסרי ארס. יש להם מבנה גוף של ראש-חזה ובטן כמו של העכבישים". סדרות העקרבישאים, העכבישאים והעקרבאים נמצאות תחת מחלקת העכבישנים, שאותה חוקרת גביש-רגב כבר יותר מ-25 שנה.
האם העקרביש מסוכן לאדם?
"לא, אין שום סיבה לחשוש מהעקרבישאים. אין להם ארס, אין להם עוקץ ואין להם שום דבר מסוכן. אם הם רואים אותנו, הם בדרך כלל מנסים לברוח לחורים שיש בקיר או למקומות שבהם הם יכולים להתחבא. העקרבישאים הם יצורים חביבים, קטנים וחמודים. מדובר בחיה בגודל של כסנטימטר עד סנטימטר וחצי".
מה הם אוכלים?
"העקרבישאים הם טורפים חשובים של פרוקי-רגליים קטנים, כמו יתושים, זבובים וחרקים אחרים בבתי הגידול שהם מאכלסים. הם תופסים את הטרף שלהם בעזרת הבחנינים הקוצניים שלהם".
היכן אפשר למצוא אותם?
"הם חובבי מקומות אפלים ולחים. בישראל מוכרים עד כה שני מינים של עקרבישאים".
"העקרביש הים-תיכוני תואר במקור מאחד האיים היווניים וידוע היום במזרח הים התיכון: טורקיה, יוון, ישראל, ירדן ומצרים. את המין הים-תיכוני ניתן למצוא במשכנות אדם, בדרך כלל בחדרים לחים וחשוכים, בשירותים ובמקלחות. הם נמצאים גם במערכת הביוב בירושלים ובחיפה. ההערכה היא שהאדם מעביר אותם ממקום למקום כ'טרמפיסטים', כיוון שהם שטוחים וקטנים".
"את המין השני, העקרביש העיוור, תיארנו יחד עם קולגות ב-2016. הוא מוכר לנו רק משתי מערות קטנות בגליל, ולכן הוא נחשב אנדמי לישראל (נמצא רק אצלנו ולא במקומות אחרים, ע"ו) ונמצא בסכנת הכחדה".
רק בשתי מערות? איך הוא הגיע לשם?
"העקרבישאים אוהבים מאוד מקומות לחים וחשוכים, כמו בורות מים עתיקים שנמצאים בחורבות. בורות המים האלה הם בדרך כלל מערה שנעשה בה שימוש משני על ידי האדם, שציפה את קירות המערה מבפנים במין גבס או טיח כדי לשמור מים. ייתכן שלפני מספר מיליוני שנים, כשהאקלים כאן היה לח יותר, היה העקרביש העיוור נפוץ בכל הגליל. בעקבות התייבשות, הוא נשאר כרליקט (שריד) ששרד רק בשתי המערות בזכות תנאים של לחות גבוהה וקבועה בבורות המים".
"לפי היפותזה אחרת, ייתכן שהמקור הוא במערה אחת, וזוהי הרחבת תפוצה צעירה יחסית, שקרתה לאחרונה בזמן אבולוציוני".
מהו אחד הדברים המפתיעים לגבי עקרבישאים?
"אחת התכונות המרתקות ביותר של העקרבישאים היא יכולתם להתרבות באמצעות רביית בתולין (פרטנוגנזה). זהו מצב שבו הנקבות יכולות לייצר ביצים פוריות ללא צורך בזכר שיפרה אותן כדי שיתפתחו עוברים. הצאצאים הם בעצם העתק של האימא. רביית הבתולין נפוצה יחסית בסדרה הזאת. במרבית התפוצה של העקרביש הים-תיכוני באזור הלבנט (האגן המזרחי של הים התיכון) אין זכרים, יש רק נקבות. המין העיוור בישראל הוא כולו שיבוט גנטי, כיוון שלא נמצאו זכרים באוכלוסיות בארץ".
פרופ' אפרת גביש-רגבצילום: באדיבות המצולמת"כדי לבדוק זאת, גידלנו נקבות בוגרות במעבדה. לקחנו צאצאים מנקבות שהתרבו, הפרדנו אותם וגידלנו אותם בנפרד לאורך כל הדרך. הוכחנו שבצורה הזאת הנקבות, שלא פגשו אף פרט אחר, יצרו ביצים פוריות שהתפתחו גם לעוברים וגם לפרטים צעירים. זה מוכיח שבפירוש יש להם רביית בתולין".
זה אומר שכל העקרבישים העיוורים זהים לחלוטין?
"למרות רביית הבתולין והזהות הגנטית, גילינו שיש שונות פנוטיפית (הבדלים בתכונות שבאות לידי ביטוי, למשל במראה החיצוני, ע"ו) באוכלוסיות, אפילו באותה המערה. מאחת המערות בגליל שהייתה אמורה להכיל רק את העקרביש העיוור, פתאום גילינו שלחלק מהפרטים יש עיניים. זה היה מפתיע מאוד כי הסימן המורפולוגי הכי קל שהיה לנו לזיהוי בשטח בין המינים היה 'יש עיניים או אין עיניים'".
"בבדיקות מולקולריות (גנטיות) מצאנו פרטים מהמין עקרביש עיוור עם רמת ניוון עיניים שונה. מדובר בפרטים באותה המערה, שהם העתק גנטי של אותה אימא ששכפלה את עצמה. חלקם עיוורים לגמרי, חלק מהם עם מבנה פנימי בלבד של העין, ואחרים עם עדשות קטנות מאוד. כדי להוסיף לבלבול, מצאנו כי שני המינים (העיוור והים-תיכוני) חיים ביחד באחת משתי המערות שבהן מצאנו את העקרביש העיוור. כמו כן, יש גם פרטים מהמין עקרביש ים-תיכוני באותה המערה עם עיניים בעלות ניוון מסוים. זה העלה הרבה שאלות, משום שאף על פי שהם חיים יחד, אין ביניהם רבייה".
האם רביית בתולין, שיוצרת אוכלוסייה עם שונות גנטית נמוכה, הופכת אותם לרגישים יותר למשבר האקלים?
"בעיקרון כן. החיסרון הגדול ברביית בתולין הוא שאם תנאי הסביבה משתנים בפתאומיות, אז אין לאוכלוסייה שונות גנטית להתמודד עם השינוי".
"העקרבישאים הם חובבי בתי גידול אפלים ולחים. שינוי האקלים, שצופן תקופות יובש ארוכות, עלול להשפיע על ההישרדות שלהם. בתי גידול כמו מערות עמוקות מתאפיינים בתנאי חום ולחות קבועים במהלך רוב השנה, והם מושפעים פחות ממה שקורה בחוץ. מינים שחיים במערות רגישים הרבה יותר לשינויים. מתוך הנחה כללית זו, אנחנו מניחים שהעקרבישאים רגישים לשינויים בסביבה. עם זאת, אם המין העיוור נוצר לא מזמן במונחים אבולוציוניים (לפני פחות ממיליון שנה) והוא רק עכשיו מתפשט, ייתכן שהוא דווקא לא רגיש מאוד, אך אנחנו באמת לא יודעים".
מה עוד מאיים על העקרבישאים?
"האיומים העיקריים הם פעילות האדם. מאחר שהעקרביש העיוור נמצא רק בשתי מערות, כל פגיעה במערה עלולה לגרום להכחדה. יש גם חשש לגבי איסוף למטרות סחר בבעלי חיים. זה מורכב, כיוון שמעט מאוד פרוקי-רגליים, ובטח עקרבישאים, נמצאים ברשימת המינים המוגנים בישראל. כעת אנחנו עובדים על הכנסת העקרביש העיוור לרשימה".
מה אנחנו יכולים לעשות?
"הציבור הרחב יכול לתמוך בשימור מערות ולהימנע מאיסוף בעלי חיים למטרות סחר. העקרביש הוא חיה קטנה וטובה שצריך לשמור עליה".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
