טיסת הניסוי התשיעית של מערכת סטארשיפ, החללית הענקית של חברת ספייס אקס, רשמה הלילה (יום ד') צעד קטן קדימה, כשבפעם הראשונה הדגם המשופר של החללית, ה”שיפ”, הגיע לחלל, ועשה זאת באמצעות טיל שיגור ממוחזר. עם זאת, בערך במחצית הטיסה איבדה החברה שליטה על החללית. היא נכנסה לסחרור מהיר יותר ויותר, והחזרה לאטמוספרה נעשתה בצורה לא מבוקרת, עד לאובדן הקשר עם החללית בגובה 60 קילומטרים בערך.
שיגור ספינת החלל לניסוי התשיעי
(SpaceX)
צעד קדימה, כמה צעדים לאחור
מערכת סטארשיפ שוגרה מבסיס החלל של ספייס אקס בדרום טקסס, לאחר דקות אחדות של עיכוב בספירה לאחור. בפעם הראשונה החברה עשתה שימוש חוזר בטיל השיגור, סופר-הבי (Superheavy): הטיל ששיגר את השיפ בניסוי התשיעי היה אותו אחד ששימש בניסוי השביעי, ונקלט בהצלחה בזרועות מגדל השיגור. לקראת הטיסה החוזרת החליפה החברה רק ארבעה מ-33 המנועים שלו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
טיפול בתינוק בעריכה גנית מותאמת אישית
רגל מעץ וצפדינה: רפואה פיראטית
למה הצ’אטבוט טועה?
כ-2:40 דקות לאחר השיגור ביצעה החללית כמתוכנן “הפרדה חמה” – הפעלת מנועי השיפ עוד לפני הכיבוי של מנועי הטיל. ההפרדה פעלה היטב, כל ששת מנועי השיפ נדלקו כמתוכנן, והחללית המשיכה במסלולה. החברה לא התכוונה להנחית הפעם את הטיל על מגדל השיגור, כפי שעשתה בהצלחה בשתי טיסות הניסוי האחרונות, אלא לבצע תמרון נחיתה מעל הים, ולבחון את הטיל בתנאים קשים מהרגיל, מבחינת זווית החזרה לקרקע. החלק הזה של הניסוי הצליח רק חלקית, והטיל התפוצץ באוויר עוד לפני תמרון הנחיתה עצמו.
השיפ, לעומת זאת, המשיכה בדרכה לחלל, במסלול הבליסטי שתוכנן לה. זהו השלב שבו, גם בניסוי השביעי וגם בניסוי השמיני, החללית התפוצצה. הפעם היא השלימה כמתוכנן את הפעלת המנועים שלה, נכנסה למסלול שתוכנן לה וכיבתה את המנועים לפי התוכנית, כתשע דקות לאחר השיגור. השיפ הגיעה לגובה של כ-185 קילומטרים, בטיסה שמוגדרת “תת-מסלולית” – היא אמנם הייתה בחלל מבחינת הגובה, אך לא צברה די מהירות לכניסה למסלול סביב כדור הארץ. מסלול כזה מבטיח שהחללית תחזור לאטמוספרה בכל מקרה, גם בלי הפעלת מנועים. החזרה לאטמוספרה מתבצעת במסלול הזה מעל האוקיינוס ההודי, שם היתה החללית אמורה לבצע תמרון של נחיתה מבוקרת מעל פני המים.
בספייס אקס תכננו לשיפ שני ניסויים חשובים לפני החזרה לאטמוספרה: הצבה של לווייני דמה בחלל, והפעלה מחדש של אחד המנועים. לאחר מכן קיוו בחברה לבחון שינויים שעשו במגיני החום של החללית ואת תפקודם במהלך החזרה לאטמוספרה. למרבה האכזבה, אף אחד מהשלבים האלה לא יצא אל הפועל. ניסוי הצבת הלוויינים בוטל לאחר שדלתות תא המטען של החללית לא נפתחו, ולאחר כמה נסיונות החליטו מהנדסי החברה לוותר על השלב הזה.
דקות אחדות לאחר מכן איבדה החברה את השליטה על מערכת הייצוב של החללית, ששומרת על הזווית הנכונה שלה בטיסה. השיפ החלה להסתחרר סביב עצמה, מה שאילץ את המהנדסים לוותר גם על הפעלת המנוע. מהירות הסחרור התגברה והלכה, ובהעדר שליטה על החללית אי אפשר היה לבצע כניסה מבוקרת לאטמוספרה, עם הפנייה של מגיני החום כלפי מטה. היא נכנסה לאטמוספרה בצורה בלתי מבוקרת, חלקים ממנה עלו באש, והקשר עמה נותק סופית כשהייתה בגובה של קצת פחות מ-60 קילומטרים, לאחר שכנראה התפוצצה באוויר. הסחרור של החללית דומה למה שאירע בטיסת הניסוי השלישית, במרץ 2024.
על אף התוצאה המאכזבת, נקודה חיובית נוספת בניסוי התשיעי הייתה איכות הקשר עם החללית ממש עד הרגע האחרון, בזכות התקשורת עמה באמצעות לווייני סטארלינק. מצלמות החללית המשיכו להעביר תמונות באיכות גבוהה גם במהירות סחרור גבוהה מאוד, ואלה – לצד הנתונים הטכניים הרבים שנאספו בניסוי – יאפשרו לצוותי ההנדסה של ספייס אקס לנסות להבין מה השתבש, וכיצד לתקן את התקלה לקראת הניסויים הבאים.
5 צפייה בגלריה
דלתות תא המטען נתקעו. לווייני הדמה, בצורה ובגודל של לווייני סטארלינק מהדור החדש, בתא המטען של ה"שיפ"
(צילום: מתוך השידור של SpaceX)
האתגר החשוב ביותר
בחברת ספייס אקס הודיעו בתחילה כי לפני טיסת הניסוי המנכ”ל והמייסד אילון מאסק (Musk) יציג לציבור את החזון שלו לגבי עתידה של החברה. בהמשך הודיעו כי הנאום יתקיים אחרי הטיסה, ובסופו של דבר ביטלו אותו, בלי למסור סיבה לכך. עם זאת, מאסק נתן כמה ראיונות לפני טיסת הניסוי התשיעית. כשנשאל על החזון שלו לספייס אקס לעשור הקרוב, אמר לאתר Ars Technica כי הדבר החשוב ביותר הוא הסטארשיפ. “אם תוכנית סטארשיפ תצליח – ואנו רואים את הנתיב להצלחה – זו רק שאלה של ‘מתי’ נייצר את מערכת השיגור המסלולית שתהיה רב-פעמית במלואה. זה הגביע הקדוש של תחום הטילים”.
מאסק שב ומתח ביקורת בראיון על תוכנית ארטמיס של סוכנות החלל האמריקאית, נאס”א, שמתעתדת לשוב ולהנחית בני אדם על הירח בשנים הקרובות, ואמר כי אינה שאפתנית מספיק. “אנו צריכים לכוון פי אלף רחוק יותר, ומאדים רחוק פי אלף יותר מהירח. על הירח כבר נחתנו כמה פעמים, ואם אנו חוזרים לשם אני חושב שאנו צריכים להקים שם בסיס, או לעשות משהו מעבר למה שכבר נעשה בתוכנית אפולו”.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
