בעיצומה של מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023, כאשר עדן זכריה נמלטה מאש המחבלים בפסטיבל נובה, הייתה לה בקשה אחת. "בשיחה האחרונה עם אבא שלה, היא צעקה לו בטלפון: 'יורים עלינו, זה קרוב, תשמור על הכלבים'", מספרת אימה של עדן, אורין גנץ, בריאיון לאולפן ynet. "היא לא ביקשה שיצילו אותה, היא לא ביקשה שירחמו עליה, היא לא ביקשה עזרה. הדבר היחיד שהיא ביקשה זה שישמרו על הכלבים".
באותו יום נורא נחטפה עדן זכריה לרצועת עזה. בהמשך היא נרצחה בשבי חמאס, וגופתה חולצה והושבה במבצע צבאי. כבר מתחילת הדרך, עוד כשעדן הוחזקה בשבי, המשפחה עשתה כל שביכולתה כדי למלא את בקשתה ולשמור על כלבי הוויסלה שלה, טד וקאיה. תחילה אביה של עדן, זוהר, עבר לגור בבית שלה עם שני הכלבים.
ריאיון באולפן עם אורין גנץ, אימה של עדן זכריה ז"ל
(צילום: ירון ברנר)
"להגיד לך שזה היה רעיון כל כך טוב? לא בטוח. אני חושבת שהעצב היה גדול מדי, וזה השפיע גם על הכלבים", אומרת אימה של עדן, אורין גנץ. "כשהיא הייתה בשבי, הגעתי לראות אותם וראיתי את השיער של טד לבן, לבן. השיער שלו, שהיה חום, נהיה לבן. אחרי שנה פנתה אליי אחות של הגרוש שלי, אבא של עדן, ואמרה לי: בואי, אנחנו צריכים למצוא פתרון לכלבים, זה לא פתרון".
גנץ העלתה פוסט לרשת החברתית, בתקווה שיימצא לכלבים פתרון. "כמות התגובות הייתה גדולה כל כך שהייתי צריכה עוד שני אנשים לידי שיעזרו לי עם הטלפונים ועם ההודעות שהגיעו", היא מעידה, "כולם רצו את הכלבים".
ממש בחרת במשפחה, והסיפור המדהים כעת זה שהיא הפכה להיות גם משפחה שלכם.
"ואיך ידעתי שזאת המשפחה, תשאלי אותי? הרי התקשרו מלא אנשים. היא דיברה עם בעלי והיא הייתה על רמקול, ואני הייתי בכלל בחדר, וכששמעתי את הקול שלה, של אלינור, התחלתי לבכות – ואת מכירה אותי, את יודעת שאני לא בוכה הרבה. ברגע שבכיתי, הבנתי שעדן בחרה את המשפחה הזאת, ואז פניתי אליה והיא אמרה לי: 'תשמעי, אני יכולה לקחת את שני הכלבים, אם את רוצה, כדי שלא ייפרדו'... היא לא הספיקה לסיים משפט וכבר הייתי אצלם עם שני הכלבים, ובאמת מאז אנחנו משפחה אחת".
משמורת משותפת
"שמעתם פעם על משמורת משותפת – לכלבים?" כתבה גנץ בפוסט שפרסמה לאחרונה בפייסבוק. "עדן יצאה מפסטיבל נובה. בדרך חזרה עם בן זוגה, אופק קמחי, ירו על הרכב שלהם בצומת מפלסים. אופק נרצח. עדן נחטפה. היא הספיקה לומר לאביה בטלפון, ממש רגע לפני שנעלמה: 'יורים עלינו... תשמור על הכלבים'. זו הייתה הצוואה שלה. עדן טיפלה בשני כלבי הוויסלה שלה כמו ילדים, טד וקאיה. אהבה, פינוק, טיפולים, אוכל בריא, טיולים, חיבוקים, בית עם גינה. ואז נשארנו עם הכלבים... והלב השבור".
5 צפייה בגלריה
בני המשפחה של עדן עם הכלבים. "קיבלתי המון טלפונים והודעות, כולם רצו אותם"
(צילום: באדיבות המשפחה)
5 צפייה בגלריה
טד וקאיה. "כולם בקיבוץ העוגן יודעים שאלה הכלבים של עדן ומכירים את הסיפור"
(צילום: באדיבות המשפחה)
היא המשיכה ותיארה: "בהתחלה הם היו אצל אבא שלה... עם כל האהבה, הכלבים קלטו את העצב, את הדכדוך – ונכנסו לדיכאון בעצמם... פנו אליי. אני? גרה בדירה קטנה, רצה מהרצאה להרצאה, בין הנצחות לטקסים. לא הצלחתי לגדל כלב מעולם. בטח לא כמו שעדן הייתה מגדלת. והרי היא ביקשה – לשמור עליהם, אז פרסמתי פוסט. קיבלתי מאות פניות. אבל אז – משפחה אחת מקיבוץ העוגן הגיעה. משפחה שלא הכירה את עדן – אבל עדן הכירה אותם. אני בטוחה שהיא שלחה אותם. אלינור, שובל, ושלושה ילדים מדהימים. איבדו את הוויסלה שלהם לא מזמן ממחלה, רצו לאהוב שוב".
לדבריה, "היום – הכלבים של עדן רצים חופשיים בקיבוץ, בלי רצועה. כולם מכירים אותם – כי הם הכלבים של עדן. של כולנו. ואנחנו? משפחה אחת. משמורת משותפת. לא שבוע-שבוע, אלא מפגשים, ארוחות, חגים, חיבוקים, והתחלקות בהוצאות. היום בערב – אנחנו כולנו נוסעים לארוחת שישי משותפת. שתי המשפחות של עדן. טד וקאיה יתרוצצו בינינו, בדיוק כמו שהיא אהבה".
בריאיון ל-ynet סיפרה אימה של עדן על ההחלטה להישאר שותפה בחייהם של הכלבים: "הם מאפשרים לנו את זה. יש שם את הילדים המקסימים, אלונה, יואב ויעל, שלושה ילדים שפשוט הכלבים זה כל חייהם, וההורים, אלינור ושובל, מהקיבוץ בעמק חפר. הייתה איזושהי תקופת הסתגלות, וביום שישי כבר ראיתי שזה אותו טיפול שהם קיבלו בזמן שהם היו עם עדן. אנחנו משתתפים גם בהוצאות, הם כמובן בהתחלה לא רצו, אבל אז הסברתי להם שאני לא עושה את זה בשבילם. זה בשביל עדן".
את ממש מתייחסת לזה כמעין סבתא.
"נכון, נכון. הם ילדים עם זנב. באמת. כשאני רואה אותם, אני רואה את עדן. זה הדבר הכי חי שמזכיר לי את עדן. אין דבר יותר חי מזה שיכול להזכיר לי את עדן. באנו אליהם והם גם באו אלינו, לארוחת שישי. אין בן אדם שהם פוגשים שהם לא מספרים לו את כל הסיפור של עדן. בקיבוץ יש להם את העיתון המקומי, ופרסמו שם כתבה על עדן. כולם בקיבוץ העוגן יודעים שאלה הכלבים של עדן, והם רצים חופשי בקיבוץ. כולם מתייחסים אליהם, כאילו עדן היא ילדה של כולנו, היא לא רק הילדה שלי. היא הילדה של כולנו, וכולם מתייחסים אל הכלבים האלה ככלבים של עדן. כולם מכירים את הסיפור".
אם עדן יכולה להציץ שם מלמעלה, היא הייתה אומרת לך: "עשית טוב"?
"אם היא הייתה מציצה מלמעלה, היא הייתה אומרת לי: אמא, זה בדיוק המקום שרציתי, פה יש לי נחת, כאן הנשמה שלי רגועה עם הכלבים. אני גם יודעת שעדן כל הזמן שם עם הכלבים ועם הילדים, והיא שומרת עליהם. אני יודעת את זה, אני לא מאמינה בזה, אני יודעת את זה".
