לפני כמה חודשים גילו ציידים במחוז מונטריי בקליפורניה חזירי פרא, שהחלקים הפנימיים שלהם - השרירים והשומן - היו בצבע כחול זרחני, כמו של ברד, במקום בצבע ורוד או לבן.
"אני לא מתכוון לקצת כחול", אמר ל"LA Times" דן ברטון (Burton), בעל חברה לפיקוח על אוכלוסיות חיות בר מזיקות, שלכד והמית את חזירי הפרא הפולשים. "אני מתכוון לכחול ניאון, כחול אוכמניות".
ברטון חשד שמקור הגוון הכחול הוא בצבע שאיתו מסמנים פיתיונות רעל נגד מכרסמים, כדי להזהיר בני אדם מפניו.
עוד כתבות באתר "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"
זומבים: המתים שכובשים את העולם
שר הבריאות של ארצות הברית הדיח את המומחים המייעצים ל-CDC בנושאי חיסונים
טיפת חלב – עכבישים יונקים וחלב תיקנים
הוא שלח דגימת בשר למחלקת הדגה וחיות הבר של קליפורניה (CDFW), שרק בסוף יולי איששה את חשדו ופרסמה אזהרה לציידים, ש"הבשר של חיות ציד, כגון חזירי פרא, איילים, דובים ואווזים, עלול להיות מזוהם אם חיית הציד נחשפה לקוטל מכרסמים".
קוטל המכרסמים שאליו נחשפו החזירים הכחולים הוא דיפסינון (diphacinone), נוגד קרישה שפוגע בפעילותו של ויטמין K. עקב הרעלה בנוגד הקרישה מופיעים דימומים פנימיים, כפי שקורה לפעמים לילדים שהוריהם מסרבים שהם יקבלו זריקת ויטמין K לאחר הלידה. הדימומים גורמים בסופו של דבר למות המורעל.
חזירי הפרא, שלצערם לא יודעים שהצבע הכחול הוא אזהרה מפני רעל, אכלו להנאתם פיתיונות שנועדו לקטול סנאים. הצבע התפשט בגופם וצבע את איבריהם הפנימיים, וגם הרעל הצטבר ברקמות שלהם. אולם למזלם, מפני שהפתיונות הכילו כמות דיפסינון קטנה שנועדה להרוג מכרסם קטן, ריכוז הרעל בגופם עדיין לא הגיע לרמה שמסוגלת להרוג חזיר ששוקל כ-90 ק"ג.
חזירים הם לא היחידים שעלולים להיות מורעלים שלא בכוונה, ואפילו להיצבע בכחול, בגלל הרעל. ב-2018 דיווחו חוקרים מקליפורניה על מקרים קודמים של חשיפה לרעל נוגד קרישה ושל "חזירים כחולים". על פי המחקר רעלים קוטלי מכרסמים כאלו נמצאו בדגימות כבד של 10 מתוך 12 דובים שחורים ושל 10 מתוך 120 חזירי פרא. באותה שנה התפרסם דוח שעל פיו דיפסינון נמצא אצל כמעט 60 אחוזים מ-64 הפומות שנבדקו ב-2015 וב-2016.
הרעלים האלה מוצאים את דרכם לבעלי חיים רבים, כולל בני אדם, שנחשפים אליהם או כיוון שאכלו ישירות פיתיונות מורעלים או שאכלו חיות שהורעלו. הרקמות של חזירי פרא וחיות אחרות שנחשפו לרעלים אלה לא תמיד נצבעות בכחול, ולכן הבשר של החיות, ובעיקר הכבד שלהן, עלול להיות רעיל גם אם צבעו רגיל. מסיבה זו כדאי להימנע מאכילת חזירי פרא וחזירי בר שחיים באזורים בהם משתמשים בקוטלי מכרסמים. אפילו בישול הבשר לא מפחית את כמות קוטל המכרסמים בו, ולכן לא מגן מסכנת הרעלה.
כדי להגן על חיות בר ולנסות לעצור את התפשטות הרעל בשרשרת המזון, בשנת 2024 הגבילה מדינת קליפורניה מאוד את השימוש בדיפסינון, אם כי לא אסרה על כך לחלוטין. הוא, וקוטלי מכרסמים אחרים, עדיין נמצאים בשימוש, ומצליחים למצוא את דרכם לגופן של חיות רבות שנפגעות ומתות מהרעלה, ולבני האדם שאוכלים אותן.
ד"ר נעם לויתן הוא בעל דוקטורט בביולוגיה (Ph.D.) מטעם מכון ויצמן למדע ובעל האתר "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"
