אתמול נמדדו 31 מעלות בירושלים, והיום "רק" 18: פתאום מזג האוויר משתנה פה תכופות ומעניין את כולם. פתאום נשברים שוב ושוב שיאי חום וקור, כמויות משקעים חריגות לצד שְׁחִינוּת קיצונית. אחרי קיץ רצוף גלי חום, החורף האחרון החל במטח כבד וחריג כבר בנובמבר באזור זכרון יעקב, עם שיא של כל הזמנים בו ירדו כ-200 מ"מ בכארבע שעות, כשליש מהממוצע השנתי במקום.
חרף זאת, ולמרות עוד כמה ימי גשם עם הצפות באזור השרון, התחזיות לעונה השחונה התממשו ובגדול, וינואר בואכה פברואר שברו שיאים של יובש עם גלי חום חורפיים בארץ כולה, כשכמות הגשמים בגולן עומדת על כ-30% מהממוצע השנתי ובתל אביב על כ-50%.
ברקים ורעמים בינואר
(צילום: רועי רובינשטיין, לימור זקרי)
בסוף פברואר הגיע גל קור קיצוני, אפילו שחורף, עם טמפרטורות נמוכות מאוד ושלגים בהרים. גם מרץ נע כמטוטלת בין גל חום קיצי לגל קור וגשם, וחוזר חלילה. ואם כל זה לא מספיק, אז לראשונה מאז החלו המדידות, במפלס הכינרת נרשמה ירידה יומית במהלך פברואר ומרץ, ובכלל שנת 2024 הייתה חמה משמעותית מהממוצע, השנייה בחומרתה בהשוואה לסדרת המדידות עד כה.
שינויי מזג האוויר הללו, הצמיחו בשנים האחרונות, כפטריות אחר הגשם, קבוצות תחזית שונות ברשתות. הן גועשות ורועשות, ועוקבות על בסיס יומי ואפילו שעתי אחרי המלחמות או ההסכמות בין המודלים השונים: האמריקני, האירופי, הבריטי ועוד – מודלים שמכנסים נתונים אטמוספריים של טמפרטורה, לחץ ועוד למשוואות המעובדות במחשבי על לכדי מפה סינופטית ובה שקעים, אפיקים, רכסים ורמות.
כלי AI שונים, שמאתגרים את המערכות הקיימות והמוכרות, מאפשרים לכל אחת ואחד להיות חזאי. תוכניות החדשות, שגם ככה כבשו את לוח השידורים, מסתיימות בתחזית עם דיווחים על עוד שיא מקומי שנשבר ועל עוד הפתעה שבדרך. יש אפילו מלחמות רשת, כאילו שחסרות לנו מלחמות, בין האתרים, החזאים והמשתמשים המכורים, על הוודאות והאמינות של המספרים. וכל אלו גם העירו את השירות המטאורולוגי הישראלי מתרדמת חורף של שנים ארוכות, והוא התחדש בתחזיות ובסקירות דינמיות ובגובה העיניים.
הבעיה היא שכולם מדברים על מזג האוויר, אבל אף אחד לא מדבר על האקלים. אף אחד לא שואל על ההקשר הרחב יותר, על הסיבה ולא רק על התוצאה. מזג האוויר מתייחס לשינויים האטמוספריים ולמופעים נקודתיים ומקומיים, בזמן קצר ובמקום צר, ולאחרונה נוכחנו שהשונות בין מקום למקום ועל ציר הזמנים מתחדדת וגדלה, אחרת על מה כל המהומה.
האקלים, לעומת זאת, מתייחס לשינויים לאורך זמן ובמרחבים גדולים יותר, ובמקרה זה הכיוון אחד וברור בעולם כולו וביתר שאת בישראל - עליה מתמשכת ומתמדת בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ (יום ולילה, חורף וקיץ, ים ויבשה, חצי כדור הארץ הצפוני וחצי כדור הארץ הדרומי). המשמעות היא ששינויי אקלים, וביניהם גלי חום וקור, שרפות, סופות והצפות, נהיים תכופים יותר וקיצוניים יותר.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןמשבר האקלים הוא אחד הגורמים המרכזיים לשינויי מזג האוויר שמסעירים את אזרחי מדינת ישראל. אבל מעבר לאקשן הם גם גורמים לפגיעה בבריאות, בחקלאות, בתשתיות, בכלכלה ובחוסן הלאומי. החום הקיצוני והיובש לצד מטחי גשם והצפות או קור, פוגעים בתנובה ובאיכות של גידולים שונים. הם גם גוררים עלויות גידול גבוהות, ואפילו מאיימים על היכולת להמשיך ולגדל זן זה או אחר. גלי חום וקור גורמים לתחלואה ולתמותה עודפת, בעיקר בקרב אוכלוסיות פגיעות ובקשישים. אירועי מזג אוויר קיצוניים גם מאיימים על אספקת החשמל ועל תשתיות ושירותי התחבורה, ואפילו על הביטחון הלאומי, כיוון שהם משפיעים גם על המדינות השכנות.
מדינת ישראל מתחממת בקצב כמעט כפול מקצב הממוצע העולמי, ולכן אנחנו צפויים לראות יותר ויותר מופעי מזג אוויר מתעתעים ומסוכנים. דווקא במציאות הסוערת והמסעירה הזו, כשהכיוון הכללי ברור, נהיה מורכב יותר לחזות את הרגע, והתחזית הנקודתית שהפכה להיות קריטית להתרעה והיערכות הפכה להיות תזזיתית יותר ולא פשוטה לחיזוי. אבל הבעיה העיקרית היא שככל שהשיח על מזג האוויר הולך וגובר השיח על משבר האקלים נדחק ומושתק, כך שלמעשה כולנו טומנים את הראש בחול ולכל היותר מפטרים: אחריי המבול!
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
