כולנו מכירים את סימני ההזדקנות החיצוניים - עור מקומט ושיער מאפיר שהולך ונעשה דליל. אבל שינויים רבים הקשורים לגיל מתחילים בתוך התאים שלנו, כשה-DNA נשחק עם השנים. עם זאת, ישנו בעל חיים שהצליח לבלום את תהליך ההזדקנות, לפחות באופן זמני: למור ננסי עב-זנב (Cheirogaleus medius), שנחשב אנדמי למדגסקר.
הפרימט הזה, שגודלו כשל אוגר, יכול להחזיר לאחור את שעון ההזדקנות ולבלום אותו זמנית בתקופה התרדמה השנתית שלו. התגלית הזו נחשפה במחקר שפורסם בכתב העת Biology Letters, שאותו ערך צוות חוקרים מאוניברסיטת דיוק ומאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו.
היכולת הייחודית נעוצה בטלומרים שבקצה ה-DNA של כל היצורים החיים. ה-DNA ארוז במולקולות ארוכות הנקראות כרומוזומים, כשהטלומרים הם רצפים חוזרים בקצות הכרומוזומים שתפקידם לשמור על שלמותו של החומר התורשתי. לכל כרומוזום שני קצוות ולפיכך - שני טלומרים, המיועדים בעיקר להגן עליו, בדומה לדרך בה מוגן שרוך נעל על ידי האגלט (קצוות השרוכים העשויים פלסטיק).
בכל חלוקת תא והכפלה של ה-DNA הוא מתקצר, והטלומרים מבטיחים שההתקצרות הזו תפגע רק בהם, כך שהתא לא יסתכן באובדן של מידע גנטי חשוב. התהליך הזה קורה בכל חלוקה, עד שהטלומרים מתקצרים יותר מדי והם אינם מגינים יותר על החומר התורשתי.
מתח כרוני, ישיבה ממושכת והיעדר שינה יכולים להאיץ את תהליך ההתקצרות, מה שעלול להוביל לבעיות בריאותיות. אבל ללמור הננסי יש דרך שבאמצעותה לא רק שהוא מונע מהטלומרים שלו להתקצר, אלא גם יכול להאריך אותם. בכך, תאיו מתחדשים, לפחות לזמן מה, מה שבולם את תהליך ההזדקנות. "הכל קורה במהלך תרדמת החורף", אמרה מרינה בלנקו מהמחלקה לביולוגיה של אוניברסיטת דיוק.
3 צפייה בגלריה
למור ננסי עב-זנב בתרדמה, כפי שתועד במרכז הלמורים של אוניברסיטת דיוק
(צילום: Lydia Greene, Duke University)
כאשר חודשי החורף מגיעים, הלמורים הננסיים נחבאים אל תוך חורים בעצים או למחילות תת-קרקעיות, שם הם מבלים עד שבעה חודשים בכל שנה, ונכנסים למצב שמכונה "השהיית חיים" (Suspended animation), מבלי שהזמן שחולף ישפיע עליהם. זוהי טקטיקה הישרדותית שנועדה לסייע להם לעבור תקופות שבהן יש מחסור באוכל.
במהלך תקופה זו קצב הלב של הלמורים הננסיים מואט מסביבות 200 פעימות לדקה לפחות משמונה, גופם מתקרר והם נושמים רק כל 10 דקות בערך. למורים ננסיים בתרדמת חורף יכולים להישאר במצב הזה במשך כשבוע, לפני שהם צריכים להתחמם לזמן קצר. לאחר מכן, הם חוזרים למצב בו המטבוליזם שלהם מואט, עד שעונת השפע תגיע.
החוקרים עקבו אחר 15 למורים ננסיים במרכז הלמורים של אוניברסיטת דיוק - לפני, במהלך ואחרי תרדמה - ואספו דגימות ממשטחי הלחיים שלהם כדי לעקוב אחר השינויים שחלו בטלומרים לאורך זמן. כדי לעזור להם להירדם, החוקרים הורידו בהדרגה את הטמפרטורה מ-25 מעלות צלזיוס לסביבות 10 מעלות צלזיוס, בניסיון לדמות את תנאי החורף בבית הגידול של הלמורים, זאת בנוסף לבניית מחילות מלאכותיות, אליהם יכלו הלמורים הננסיים להיכנס.
קבוצה אחת קיבלה מזון בשעות הערות והפעילות, בעוד שקבוצה אחרת לא קיבלה מזון והתקיימה על בסיס השומן שנאגר בזנבות העבים, ממש כמו בטבע. בדרך כלל, אורך הטלומרים מתקצר עם הזמן, אך החוקרים הופתעו לגלות שבמהלך תרדמת החורף, הטלומרים של הלמורים לא התקצרו - אלא התארכו. עם זאת, בעוד שהטלומרים של הלמורים שנכנסו לתרדמת חורף עמוקה התארכו, אלו של הלמורים שהתעוררו כדי לאכול נשארו יציבים יחסית באורכם.
השינויים הללו היו זמניים. שבועיים לאחר שהלמורים הננסיים יצאו מתרדמת החורף, החוקרים ציינו כי הטלומרים שלהם חזרו לאורך שלפני התרדמה. על כן, נראה כי מדובר בסוג של מנגנון נטרול נזקים לתאים, שעלולים להתרחש במהלך שלבי ההתחממות התקופתיים. "בדומה להתנעת מכונית אחרי תקופה שהיא לא בשימוש במזג אוויר קר, החידושים המטבוליים הדרסטיים האלה ממש מאתגרים את הגוף עד הקצה, מ-0 ל-100", הסבירה לידיה גרין, מהמחלקה לביולוגיה של אוניברסיטת דיוק. "על ידי הארכת הטלומרים שלהם, הלמורים עשויים להגדיל ביעילות את מספר הפעמים שהתאים שלהם יכולים להתחלק, ובכך להאריך את חייהם. למעשה, למורים ננסיים יכולים לחיות עד פי שניים מהפרימטים האחרים בגודלם, כמו למשל הגלגו (Galago) שלא נכנס לתרדמת חורף וחי 13-12 שנים, בעוד שהלמור הננסי עב-הזנב חי כמעט 30 שנים", הוסיפה בלנקו.
