אורחת מלכותית ונדירה בדרום: עוזניית הנגב, שנכחדה כמקננת בישראל, נצפתה בימים האחרונים בשמורת הטבע עין עבדת.
כפי שמעיד עליה שמה (עוז = כוח), עוזניית הנגב היא עוף דורס גדול מאוד וחזק, ולמעשה הדורס הגדול ביותר באזורנו. מוטת כנפיה מגיעה כמעט כדי שלושה מטרים ומשקלה מעל לעשרה קילוגרם. השבוע, נצפתה על ידי ליאור דור, עובד רשות הטבע והגנים, בגן לאומי עין עבדת.
"זה התחיל כמו עוד יום רגיל בעבודה - ישבתי ליד המעיין ומדי פעם הערתי את תשומת ליבם של המטיילים לנשר שעבר מעלינו", הוא שיחזר. "פתאום, הסתכלתי דרומה אל מפתח הנחל וראיתי נשר ענק וכהה בשמיים לא רחוק ממני. הבנתי מהר מאוד מה גודל המאורע - עוזניית נגב. בהתרגשות עצומה רצתי אחריה, לצלם ולחפש קליטה כדי לדווח".
דור הוסיף בהתרגשות: "העוזנייה הנדירה עפה מעליי בחברת נשרים אחרים קרוב לשעה, כשמדי פעם היא עוברת נמוך מאוד מעל הראש או נוחתת על המצוקים בכבדות וברושם רב, עד שלבסוף התרחקה אל עבר המדבר״.
מידד גורן, מנהל מרכז צפרות רמת הנגב של רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, סיפר כי צפרים רבים מרחבי הארץ הגיעו לשמורת מצוק הצינים כדי לתעד את האורחת הנדירה. חלקם אפילו הצליחו לצפות בה ואף לצלם אותה.
"למעשה, כבר לפני שלושה שבועות היא נצפתה בנגב המערבי, 40 קילומטרים מעין עבדת, על ידי יפתח מגן, מנהל מרחב נגב צפוני של רשות הטבע והגנים", סיפר גורן. "היא נצפתה בחברת מיני דורסי ענק הניזונים גם הם מפגרים - נשר מקראי ממושדר מסרביה שהמשיך במסע הנדידה לאירופה ועוזניה שחורה, שעקבותיה נעלמו ואולי גם היא המשיכה עם הנשר".
לדבריו, ככל הנראה העופות הדורסים נפגשו בסעודיה, שם מקננות אחרוני עוזניות הנגב של אזורנו. "הם עפו יחדיו לישראל ונפרדו כאן", אמר גורן. "את העוזניה האחרונה שביקרה בשמורת הטבע החי בר ביטבתה ב-2021 ותועדה לראשונה על ידי מנהל המרחב ברשות הטבע והגנים גולן רידר, הספקתי לראות ולצלם לפני שפרשה כנפיים ונעלמה".
אורלי גלעד, מנהלת מרחב הר הנגב ברשות הטבע והגנים, הוסיפה כי "מאמצי השימור שנעשו בארץ על מנת להרבות את העוזניות בשבי נתקלו בקשיים רבים, אבל אנו מקווים כי עוד ועוד עוזניות יבקרו אותנו ואולי נזכה לראות אותן חוזרות להיות חלק בלתי נפרד מנוף הנגב כפי שהיו בעבר. ברשות הטבע והגנים מקדמים הקמת גרעין רבייה עם מדינות המפרץ שם יש עוזניות רבות".
ברשות הטבע והגנים אמרו כי עוזניית הנגב מאופיינת בצבע חום כהה, בטנה בהירה, ראשה וצווארה קירחים וצבעם אפור. היא ניזונה מפגרים ובאמצעות מקורה החזק, היא מבתקת את עורן של בהמות גדולות כגמל. בנוסף, היא מסוגלת לצוד בעלי חיים קטנים דוגמת ארנבת וחרדון-צב.
העוזנייה חיה לרוב ביחידים או בזוגות, מקננת על עצי שיטה בוואדיות רחבים ובנופי סוואנה. הקן הענק בנוי מענפים ומזרדים, גובהו עשוי להגיע למטר אחד וקוטרו שניים עד שלושה מטרים. העוזניות מטילות ביצה אחת ומחזור הקינון שלהן ממושך ואורך כשנה.
"כתוצאה מירי בלתי מפוקח, היעלמות מקורות מזון והפרעות בקינון, היא נכחדה כמקננת בישראל. העוזנייה היא מין בסכנת הכחדה עולמית, הערכות האוכלוסיה עומדות על כ-8,000 פרטים באפריקה וכ-500 בלבד מתת המין של אזורנו, כולן בחצי האי ערב. הקינון האחרון בארץ נרשם ב-1989 באזור יוטבתה ובמהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת החלו ניסיונות שונים להציל את העוזניות מכליה - תחנות האכלה הוקמו בשני אזורים בערבה, בחצבה ובהרי אילת. במקביל הוקם גרעין רבייה בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב, שהתבסס על איסוף גוזלים מקינים בערבה. הניסיון להרבות את העוזניות בשבי נכשל והמאמצים דעכו במרוצת השנים", אומר ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע.
