נפתח את מבזק החדשות הטובות עם תגלית נדירה, סמוך לכוכב הלכת המרוחק ביותר במערכת השמש שלנו: גוף מסתורי נמצא נע בסנכרון מושלם עם נפטון, כאילו רוקד איתו ריקוד קוסמי מיוחד במינו.
חדשות טובות 29.07.25
(צילום: ירון ברנר)
בזמן שרוב העיניים נשואות לכוכבי הלכת הקרובים יותר אלינו, אסטרונומים גילו את התופעה דווקא בשוליים הרחוקים של מערכת השמש: עצם קטן (סלע חללי השייך למשפחת הגופים הטרנס-נפטונים) בשם 2020 VN40, שמקיף את השמש במחול מסונכרן עם כוכב הלכת נפטון.
העצם מקיף את השמש פעם אחת על כל עשר פעמים שנפטון עושה זאת, ובמונחי כדור הארץ: שנה אחת שלו שווה ל-1,648 שנים אצלנו. הקצב המוזר הזה אינו מקרי, ומדענים סבורים שהסלע החללי "נלכד" מתישהו בעבר הרחוק על ידי כוח המשיכה של נפטון ונשאר במסלולו כמו בן לוויה מסתורי ומרוחק.
הגילוי הזה מספק הצצה חדשה לאזורי השוליים של מערכת השמש ומציע שאולי מסתתרים שם עוד גופים במסלולים לא צפויים. בניגוד לריקוד הזה בין הסלע לנפטון, הריקוד של החוקרים עם הממצאים החדשים הללו רק התחיל.
ומהחלל הרחוק אל עומק האוקיינוס. מחקר חדש חושף סיפור עתיק במיוחד: תולעים מהמין Osedax, הנקראות בתרגום חופשי גם "תולעי אוכלות העצמות", חוגגות על עצמות בעלי חיים באוקיינוס כבר יותר מ-100 מיליון שנה, מאז עידן הדינוזאורים.
בעזרת סריקות מתקדמות של מאובנים, חוקרים הצליחו לאתר סימנים של תולעים אוכלות עצמות בשלדים של זוחלים ימיים פרהיסטוריים. הם זיהו שבעה מינים חדשים של מאובני תולעים - לפי העקבות שלהן. כמו טביעת אצבע שהשתמרה באבן.
וזה לא רק מעניין, אלא גם מפתיע – תבניות ה"קידוח" שמצאו החוקרים דומות להפליא לאלו של תולעים מודרניות, מה שמעיד על יציבות אבולוציונית מדהימה. במשך עשרות מיליוני שנים התולעים האלה עושות את אותו הדבר בדיוק – אוכלות. אוכלות עצמות ומשפיעות על המערכת האקולוגית של קרקעית הים.
ולסיום, הציפורים שמשתמשות בנוצות "המשעממות" שלהן כדי להפוך לצבעוניות יותר. מחקר חדש של אוניברסיטת פרינסטון מגלה: נוצות שחורות ולבנות שמשתלבות מתחת לנוצות צבעוניות מגבירות את הבהירות והעוצמה של הצבעים, כמו טריק אופטי שמאיר את הכחול והצהוב ונותן הרגשה של צבעים עזים יותר.
למשל, כשיש שכבת נוצות כחולות מעל שכבה שחורה, השחור סופג את כל האור שמצליח לעבור, מה שמדגיש למעשה את הצבע הכחול, לעומת זאת נוצות צהובות דווקא נראות חזק יותר על שכבה לבנה. והכי מדהים? מדובר בטכניקה נפוצה למדי: החוקרים מצאו את המנגון הזה לא רק בציפורים טנגריים בדרום אמריקה, אלא גם אצל מינים רבים אחרים. כולל ציפורים מאוסטרליה!
