רפאל שמלו, יליד 1971, נשוי ללימור, אב לשלושה – שלומי, שני ושי – וסבא לשניים, אך זהו רק חלק מסיפור חייו העשיר. את דרכו המקצועית החל בגיל צעיר מאוד, ובשנת 1991 הקים את העסק הראשון שלו – מספרה שעד היום פועלת מתוך אהבה עמוקה למקצוע. אך מעבר למספריים ולמכונת התספורת, רפאל תמיד נשא עמו אהבה גדולה לאמנות. מבחינתו, יצירה היא שפה – אמצעי לחיבור רגשי ודרך להעברת תחושות ומשמעויות. תשוקתו ליצירה הובילה אותו גם אל אחת האהבות הגדולות בחייו: צילום טבע.
הכול התחיל עם מצלמת Nikon D7100 שקיבל מחבר, זמן קצר לפני שהעולם נכנס לסגרי הקורונה. בהתחלה צילם גולשים בים, אך עד מהרה הבין שהאובייקט האמיתי שמושך אותו הוא דווקא הטבע. טיפ קטן אך משמעותי שקיבל מגולש הוביל אותו ללוקיישן הראשון לצילום טבע – ראש ציפור בפארק הירקון – ושם נולדו הפריימים הראשונים שלו כצלם טבע.
כיום הוא מצלם עם Nikon Z9 ועדשת 600mm F4, מצויד באוהל מסתור לשכיבה, ויוצא לשטח שלוש פעמים בשבוע – לפנות בוקר. הוא לא רק מצלם, אלא נטמע בטבע, מתמזג עם הריחות, הקולות והאור.
הנושא האהוב עליו הוא עופות מים. בעיניו, הם מגלמים את ההרמוניה המושלמת – רחש המים, ריח האדמה הרוויה, שקט הבוקר וקרן האור הראשונה. זו אינה רק אהבה לצילום, אלא חיבור עמוק לרוח ולחיים.
הטכניקה שלו פשוטה: להיות חלק מהסביבה. בלי בושם, בלי פריטים בולטים, הגעה שקטה בלילה והתמקמות – רק הוא והטבע. גם העריכה, שנעשית בפוטושופ, מינימלית – לא כדי לשנות, אלא כדי להשלים את מה שהעין ראתה והלב הרגיש.
אחת התמונות שהוא הכי גאה בהן היא של חופמי צווארון המדלג מעל פני המים. לא בגלל שהיא היפה ביותר בעיניו, אלא בזכות הסיפור מאחוריה: רגע לפני שצולמה, רפאל גורש בגסות מאתר הצילום על ידי צלם ותיק, אותו העריץ. "לך מפה, אתה ליצן", הטיח בו. רפאל נשאר לבדו, עם לב שבור – אך גם עם הבחירה להמשיך לצלם מתוך אהבה אמיתית, בלי צורך באישור מאיש. וכאילו כהתרסה – הטבע השיב לו. החופמי הופיע, הרגע קרה, והתמונה נלכדה.
הפריים הפך לאחד הבולטים באגודה הישראלית לצילום טבע, הוצג בכנס הצפרות ה-45 ובתערוכה באגמון החולה, ואף פורסם בתקשורת. עבור רפאל, זה היה רגע של חסד שצמח מכאב – הוכחה שדרך של סבלנות, אמונה והתמסרות יכולה להניב פירות.
11 צפייה בגלריה
חופמי צווארון, מדלג על פני המים בתנועות קלות ועדינות, ומייצג את מהות החופש שבטבע
(צילום: באדיבות רפאל שמלו)
הסבר על התמונה: כשהוא מדלג על פני המים בתנועות קלות ועדינות, חופמי הצווארון מייצג את מהות החופש שבטבע. התעופה היא הביטוי המושלם לחירות, משוחררת מכוח הכבידה והכבלים הארציים. ברגעים שבהם הציפור פורשת את כנפיה, היא מתמזגת עם הרוח והמרחב, משדרת תחושת קלילות, זרימה ושחרור. התעופה מעל המים מעצימה את תחושת הריחוף, כאשר כל נגיעה עדינה של הכנפיים או הרגליים במים יוצרת קשר בין השמיים לאדמה, אך תמיד משאירה את הציפור חופשית להמשיך בדרכה
"אם מישהו רואה את התמונה הזו, קורא את הסיפור ומקבל ממנה את האומץ לצאת לדרך משלו – זה הפרס האמיתי", הוא אומר. מבחינתו, הכוח של צילום אינו רק באסתטיקה, אלא ביכולת לעורר רגש, להזכיר, ולחזק. גם אחרי שנפגענו – אנחנו יכולים לפרוש כנפיים.
הטבע, מבחינתו, לא היה רק תפאורה – אלא במת החיים עצמה. אהבתו לבעלי חיים והיכרותו העמוקה עם התנהגותם ליוו אותו מאז ומעולם, והפכו את המעבר לצילום טבע לא רק לטבעי – אלא כמעט לבלתי נמנע. עבורו, אלה לא "סתם" תמונות – אלא יצירות שמבקשות להעביר רגש, חיבור, ונשמה.
הוא אוהב במיוחד את הרגעים הראשונים של הזריחה – כאשר קרני האור מפציעות, והכול משתנה: השמיים, המים, והציפורים. "כשהכול נצבע זהב – זו נשימה ראשונה של יום חדש, ולפעמים גם של נשמה", הוא אומר.
אין לו שאיפה ליעדים רחוקים – רק להמשיך להתרגש מהטבע המקומי. מבחינתו, צילום טוב אינו נמדד בטכניקה, אלא בעומק הרגשי. פריים איכותי הוא כזה שמספר סיפור, שמעורר את הדמיון, שנוגע בלב. "הצילום הוא לא רק תיעוד של רגע – הוא ניסיון ללכוד נשמה", הוא מסביר.
ההשראה שלו מגיעה גם מצלמים גדולים כמו סיימון ד’אנטרמון הקנדי, אך לא פחות – מהקהילה סביבו, מהעוקבים, ומהצלמים הצעירים שמתחילים את דרכם. "כמו בטבע – גם אנחנו, הצלמים, צריכים לשתף פעולה, מתוך הרמוניה וכבוד".
רגע בלתי נשכח התרחש באחת מהיציאות לשטח: בעודו שוכב באוהל הסוואה, המתין לקרני השמש הראשונות. פתאום שמע נשיפות קרובות – שני תנים התקרבו ממש אליו, מופרדים ממנו רק ברשת. הוא נשף לעברם – והם נבהלו וברחו. "אני נשארתי לצחוק", הוא מספר. "הם כנראה קצת פחות".
לצלמים מתחילים הוא מציע טיפ פשוט: "צאו. אל תחפשו נוסחאות קסם. תהיו נוכחים. הטבע לא מחכה – הוא פשוט שם. תנו לו לפגוש אתכם".
בסופו של דבר, כל מה שהוא מבקש – הוא להמשיך לפגוש אנשים שמזהים את הקסם שבשקט, שמתרגשים מצל של כנף או מציוץ של בוקר. צילום טבע בעיניו אינו עניין של ציוד, פרסים או טכניקה – אלא של רוח. רוח של חיבור, של נדיבות, של רצון לשתף. ממש כמו הטבע – פועל בהרמוניה שקטה, מתוך איזון טבעי.
"אם יש לי תקווה", הוא מסכם, "זה שנהיה שגרירים של יופיו של הטבע – במבט, במעשה, ובמה שאנחנו משאירים אחרינו".
האגודה נוסדה על מנת לקדם את צילום הטבע בישראל. בין מטרותיה: עזרה בשימור המערכת האקולוגית בישראל, חינוך להכרה ושמירה על הטבע והסביבה והעלאת המודעות לנושאים סביבתיים בקרב צלמי הטבע וכלל האוכלוסיה.
האגודה הינה ארגון ללא מטרות רווח הנוסד מטעם צלמי הטבע ולמען צלמי הטבע וככזה נועד לאפשר לצלמי הטבע בארץ ללמוד ולהתפתח בדרך של הפריה הדדית, שיתוף, למידה, מפגשים משותפים והרצאות, תוך כדי העלאת קרנו של צילום הטבע בישראל, והגברת תרומתו לחברה ולשמירת הסביבה.
