משחור לירוק: מראש טורבינת רוח, כמעט 100 מטרים מעל פני הקרקע, מביט גרז'גורז' ויטק, כורה פחם, אל האופק. זה רחוק מאוד ממעמקי המכרות בשלזיה - אזור כריית פחם היסטורי בדרום פולין, שבו עדיין מופיק המחצב המזהם.
פעם כונה הענף "הזהב השחור" של פולין, אך כיום הוא שורד רק בזכות תמיכת חירום, בעוד המדינה עוברת בהדרגה למקורות אנרגיה נקיים יותר ומזהמים הרבה פחות.
יחד עם שבעה כורים נוספים, נסע ויטק כמה שעות אל גורז'יצה שבמערב פולין, כדי להשתתף בתוכנית הכשרה שמפעילה חברת EDF Power Solutions Poland, המסייעת לכורי פחם להשתלב בתעשיית אנרגיית הרוח. אפילו כשהוא נמצא בנקודה הנמוכה ביותר של טורבינת רוח, ויטק מביע התפעלות מ"תחושת החופש" לעומת 14 השנים שבילה בתחתית מכרה.
"שם למטה תמיד חשוך, אין עולם חיצוני, אין שמש", הוא אמר בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP. "עם טורבינות הרוח אנחנו עולים לשלב הבא", הוא הוסיף.
לפני שטיפסו על עמודי טורבינות אמיתיים, המשתתפים השלימו שלושה שבועות של הכשרה במרכז וולקן שבעיר שצ'צ'ין - עיר נמל בים הבלטי בצפון-מערב המדינה - שם למדו הכורים מיומנויות תחזוקה ובטיחות, כמו כיצד להתפנות מטורבינת רוח בזמן חירום.
על פסגת אחת הטורבינות
(צילום: Wojtek RADWANSKI / AFP)
למרות שמדובר במעבר משמעותי עבור עובדים שרגילים לנווט בעומקם של מכרות פחם, המדריך מיכל ראק אומר שלכורים יש יתרונות חשובים. כמי שכבר התרגלו לסביבות קיצוניות, הם מסתגלים במהירות לתנאים בחוות הרוח."אחרי שעבדו קילומטר מתחת לפני הקרקע, להיות מאות מטרים מעל הקרקע כבר לא ממש מרתיע אותם", הוא אומר. כשהם מודעים לסיכונים, הם "לא מקלים ראש בדברים", הוא הוסיף.
עבור פטריק פַּאיָה בן ה-29, שבילה שלוש שנים במכרות, הרוח היא העתיד. "ענף הכרייה בפולין הולך ונעלם, ואתה חייב לשנות משהו בחיים שלך", אמר פאיה כשהוא רתום ומוכן לעלות במעלית אל פסגת הטורבינה. במכרה שבו הוא עובד, המנהרות מגיעות לעומק של עד 1,300 מטרים מתחת לפני השטח. "אנחנו עוברים לאנרגיה ירוקה, עידן הפחם נגמר", הוא הוסיף.
פטריק פאיה בעבודה החדשה
(צילום: Wojtek RADWANSKI / AFP)
פטריק פאיה ליד מכרה פחם באזור מגוריו
(צילום: Wojtek RADWANSKI / AFP)
טורבינות רוח הן מראה נפוץ יותר ויותר באזור האימונים בגורז'יצה וברחבי המדינה, שבה הפחם עדיין אחראי ליותר ממחצית מייצור החשמל - השיעור הגבוה ביותר באיחוד האירופי. מעבר להיותו משאב כלכלי יקר ערך, המחצב השחור הפך לאחד מעמודי התווך של הזהות הפולנית - כאשר הכורים מחזיקים במשך שנים בהשפעה פוליטית משמעותית. אך מודל האנרגיה של פולין הולך ומשתנה.
חברות הכרייה צוברות הפסדים למרות תמיכת הממשלה - שהסתכמה ב־2.1 מיליארד אירו (2.4 מיליארד דולר) בשנת 2024. הפקת טון של פחם עולה כיום כמעט פי 2 מייבוא פחם, והייצור המקומי כבר אינו מכסה במלואו את צורכי המדינה. גם חלקו של הפחם בייצור החשמל בפולין ירד - מכ-90% בשנת 2008 לכמעט 50% כיום.
אנרגיית השמש והרוח מייצרות כיום יותר מ-30% מהחשמל, והממשלה מקווה להגיע ל-50% כבר בשנת 2030 ועד ל-69% בשנת 2040. במקביל, תחנת הכוח הגרעינית הראשונה של פולין צפויה להתחיל לפעול בשנת 2036.
מתחילים בטיפוס על הטורבינה
(צילום: Wojtek RADWANSKI / AFP)
השינוי הזה מלווה בירידה מתמשכת במספר המועסקים בענף הכרייה. הענף, שהעסיק כמעט 400 אלף בני אדם בסוף התקופה הקומוניסטית, כולל כיום כוח עבודה של 70 אלף איש בלבד. במקביל, הממשלה צופה יצירה של כ-300 אלף משרות הקשורות למעבר לאנרגיה ירוקה עד שנת 2030. "צורכי הגיוס בענף הרוח יגדלו באופן מעריכי בשנים הקרובות", אומרת אליצ'ה חילינסקה-זבדזקה, נשיאת EDF Power Solutions Poland, ל-AFP.
בשלוש השנים האחרונות מממנת ומארגנת חברת הבת של הקבוצה הצרפתית תוכניות להכשרה מחדש של עובדים. כ-50 כורים כבר השתתפו בהן, וכולם קיבלו הצעות עבודה. גם העניין בתוכנית הולך וגובר עם הזמן. "במחזור הראשון היו חמישה כורים על עשר משרות. בסופו של דבר, במהלך השנים, קיבלנו פי ארבעה יותר מועמדים ממספר המקומות", אומר מריוש טומליק, דובר החברה לשיקום מכרות (SRK).
מארק מיקולייצ'יק בן ה-41, שעבד עשר שנים במכרות, שמח שבחר לעשות את הצעד. לאחר שעבר הכשרה, הוא עובד כבר שנה וחצי על טורבינות רוח. "העבודה נעימה יותר, קלה יותר ופחות מסוכנת", הוא אומר. מעבר לכך, עבודתו החדשה מעניקה לו שכר גבוה יותר, אווירה טובה יותר ואפשרות לנסיעות. יש רק חיסרון אחד: "הפרידות הארוכות מהמשפחה במהלך משימות עבודה", הוא אומר מקוסובו, שם הוא מסייע בהתקנת חוות רוח.
עמיתו הכורה פטריק פאיה מקווה ללכת בקרוב באותה הדרך. "אני בוודאי לא אגיע לגיל הפרישה במכרה, אז עדיף לי לעבור לתחום שיש לו עתיד", הוא אומר. "במקום לרדת למטה - נעלה למעלה", הוא מסכם.
