מסתבר שטווסים לא רק מהממים ביופיים, אלא שהם גם בעלי תופעה מדעית שלא נראתה עד כה בעולם החי - יש להם לייזרים על הזנבות.
מבזק חדשות טובות
(צילום: מיקי שמידט)
חוקרים מאוניברסיטאות בפלורידה ובאוהיו גילו שנקודות העין הססגוניות שעל נוצות הטווס משמשות כמעין "חללים אופטיים". מדובר במבנים ננומטרים שמחזירים גלי אור הלוך ושוב בצורה כל כך מדויקת - שהם יוצרים קרני אור - בדיוק כמו בלייזר. למעשה המבנים פועלים כלייזרים טבעיים.
לדברי החוקרים, המבנים האלה מגבירים אור בצורה טבעית, ויוצרים למעשה שתי קרני לייזר בצבעים ירוק וצהוב-כתום.
מעבר לפלא הביולוגי, התגלית הזאת מרגשת במיוחד, מפני שמדובר בפעם הראשונה שמנגנון כזה נמצא אצל בעל חיים, ויותר מכך - היא יכולה להשפיע על תחומי פיתוח טכנולוגיות לייזר עתידיות.
בינתיים, רומזים החוקרים כי ב"לשון הטווסים" ייתכן שמדובר ב"שפת לייזר" ייחודית, שרק טווסים אחרים יכולים לראות ולהבין. דרך תקשורת ייחודית, שבה תצוגות זוהרות מותאמות לראייה של בני מינם, ובלתי נראות לחלוטין לעין האנושית.
ומכאן, אל חדשות טובות מהעבר: כמעט 400 שנה לאחר מותה, האריסטוקרטית הצרפתייה אן ד'אלגרה חושפת סוד רפואי מתקדם למדי לזמנה – חוטי זהב לחיזוק השיניים. במהלך חפירה בטירה בצפון מערב צרפת, גופתה החנוטה של אן, שהלכה לעולמה בשנת 1619 כשהייתה בת 54, נמצאה בארון עופרת כשהשיניים שלה עדיין שלמות.
כעת, הודות לטכנולוגיה רפואית מודרנית, מדענים גילו שהיא השתמשה בחוט זהב כדי לייצב את שיניה הרופפות. וזה לא הכול: בנוסף לפתרון הרפואי המתקדם שמצאה לעצמה, נמצאה בפיה גם שן תותבת עשויה שנהב של פיל.
לפי החוקרים, הלחץ החברתי של נשים מהמעמד הגבוה בתקופה ההיא - היה כנראה מניע משמעותי לשמירה על חיוך מרשים בכל מחיר, למרות הכאב הפיזי שאולי כרוך בו.
ולסיום, האם ידעתם שצואת לווייתנים מצילה את כדור הארץ? מתברר שאחד מבעלי החיים הגדולים והמרשימים ביותר באוקיינוס שומר על הבריאות שלנו דרך מערכת אקולוגית מבוססת צואה.
לווייתנים פולטים פסולת עשירה בחומרים חשובים, שמזינים יצורים זעירים באוקיינוס, המייצרים כחצי מהחמצן שאנחנו נושמים. איך זה עובד? הלווייתנים מפרישים את הפסולת שלהם סמוך לפני הים, הם מעשירים את המים בחנקן, ברזל וחומרים נוספים – אלו מעודדים את האורגניזמים המיקרוסקופיים שמבצעים פוטוסינתזה, קולטים פחמן דו חמצני ומייצרים חמצן.
לפי מחקרים, לווייתן אחד יכול "ללכוד" במשך חייו מעל 30 טונות של פחמן דו-חמצני, בין אם על ידי אגירתו בגופו ובין אם על ידי עידוד פריחת האורגניזמים.
