צוות בינלאומי של הרפטולוגים גילה מין חדש של שממית ביערותיה של מדגסקר, האי הרביעי בגודלו בעולם. היצור הקטן שנמנה על משפחת השממיתיים (Gekkonidae), הצליח להסתתר מהעין בין סלעי הגרניט במערב רכס אנדרינגיטרה (Andringitra) שבדרום-מזרח מדגסקר.
ד"ר פרנצ'סקו בלוארדו מהמחלקה למדעי הביולוגיה והשטח באוניברסיטת מוליזה שבאיטליה, שעמד בראש צוות המחקר, אמר כי שמה של השממית – Paragehyra tsaranoro – ניתן לה על שם עמק טסראנורו (Tsaranoro), שם נצפתה לראשונה.
4 צפייה בגלריה
מין השממית החדש Paragehyra tsaranoro, מסתווה על אחד מהסלעים בבית הגידול שלו במדגסקר
(צילום: Javier Lobón-Rovira)
"לא רק שהמין הזה אנדמי למדגסקר, הוא גם מה שאנו מתארים כמין מיקרו-אנדמי – מוגבל לטווח תפוצה קטן ביותר, שם הוא מוסווה היטב ומשתלב עם סביבתו הסלעית", הוא אמר.
במקרה הספציפי הזה, שתואר בכתב העת ZooKeys, ניתן דגש לתפקיד והשפעת הגורם האנושי בשימור מינים נדירים ואנדמיים, שכן הוא התגלה בשלושה מקטעים מיוערים שהיו מרוחקים כ-15 ק"מ אלה מאלה.
השטחים הללו הם שרידים של יער גדול ורציף, שנהרס על ידי כריתת יערות נרחבת שממשיכה להשפיע על המגוון הביולוגי של מדגסקר. "הממצאים מדגישים את החשיבות של עריכת מחקר על מקטעים מיוערים קטנים, שכן הם חיוניים להשלמת רשימת המלאי של ההרפטו-פאונה (קבוצה משותפת של זוחלים ודו-חיים) המלגשית", אמרו החוקרים.
4 צפייה בגלריה
מין השממית החדש Paragehyra tsaranoro, שנחשב מיקרו-אנדמי במדגסקר
(צילום: Javier Lobón-Rovira)
בהתחשב בטווח הגידול המוגבל מאוד שלה ובאיומים המתמשכים על בית הגידול שלה, מחברי המחקר המליצו להכריז על השממית החדשה כנתונה בסכנת הכחדה חמורה ברשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).
כמו מינים אנדמיים רבים במדגסקר, קיומה עלול להיות מאוים על ידי כריתת יערות, שמשמעותה הרס ופיצול של בית הגידול המוגבל ממילא שלה.
4 צפייה בגלריה
מין השממית החדש Paragehyra tsaranoro, מסתווה על אחד מהסלעים בבית הגידול שלו במדגסקר
(צילום: Javier Lobón-Rovira)
למעשה, רוב אזור התפוצה הידוע של המין החדש נמצא מחוץ לרשת האזורים המוגנים של מדגסקר, ואמצעי השימור היחידים מגיעים משמורות המנוהלות על ידי קהילות מקומיות – אזורים שנוצרו כדי לתמוך במחיה בת-קיימא ולהגן על המגוון הביולוגי המקומי.
"בהתבסס על מחקרים קודמים באזור, נראה כי נוף זה מלא בפנינים נסתרות של המגוון הביולוגי, כולל מיני זוחלים מיקרו-אנדמיים אחרים שאינם נמצאים בשום מקום אחר במדגסקר. שמורות קהילתיות אלה משמשות כמקלט חשוב לחיות בר מקומיות", אמר בלוארדו.
רבים מהשטחים המיוערים – כמו זה שבו התגלה Paragehyra tsaranoro – קרויים "יערות קדושים" (Forêts sacrées בשפה המקומית). הסיבה לכך היא שהם מכילים סלעים המשמשים כקברי אבות עבור אנשי הבטסילאו (Betsileo) המקומיים. "הגנה על מורשת תרבותית זו סייעה גם בהגנה על מינים מקומיים, מה שמרמז שוב ששימור המגוון הביולוגי הולך לעתים קרובות יד ביד עם שימור מסורות תרבותיות", סיכם בלוארדו.
