אחת מהתפרצויות הגעשיות הגדולות ביותר ב-10,000 השנים האחרונות התרחשה באי היווני ת'רה (סנטוריני) בים האגאי. עם זאת, התיארוך של האירוע שזכה לכינוי "ההתפרצות המינואית" לסוף המאה ה-17 או ה-16 לפני הספירה נותר שנוי במחלוקת.
אפר געשי מההתפרצות התפשט על פני שטח גדול באזור המזרחי של הים התיכון. אחת השאלות המתמשכות בעולם הארכאולוגיה הייתה כיצד אירוע גאולוגי כה משמעותי מתיישב עם הכרונולוגיות המלכותיות המצריות.
7 צפייה בגלריה
לבנת בוץ ממקדש יעחמס באבידוס, עליה מופיע השם נֵבּ-פֵּחטִי-רֵע (אדון הכוח הוא רע), אותו קיבל יעחמס מרגע שעלה על כס המלוכה
(צילום: H.J. Bruins, British Museum)
7 צפייה בגלריה
פסלון עץ שאבתי מתבאי העתיקה, שתיארוכו רמז על כך שהתפרצות ת'רה (סנטוריני) התרחשה לפני שהממלכה החדשה נוסדה במצרים העתיקה
(צילום: H.J. Bruins, Petrie Museum of Egyptian and Sudanese Archaeology (University College London))
כעת, במחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת חרונינגן בהולנד, הוצגו ממצאים שמוכיחים כי ההתפרצות המכוננת התרחשה לפני שנוסדה הממלכה החדשה במצרים - אירוע שקרה עם איחוד מצרים העליונה והתחתונה בידי פרעה יעחמס. המחקר התפרסם לאחרונה בכתב העת PLOS One.
7 צפייה בגלריה
מפת מזרח הים התיכון ומצרים, בה מוצגים מיקום הר הגעש ת'רה (סנטוריני) ומקומות נוספים המוזכרים במחקר
(צילום: H.J. Bruins, Petrie Museum of Egyptian and Sudanese Archaeology (University College London))
פרופ' הנדריק ברוינס מהמכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין בקמפוס סילבן אדמס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון ופרופ' יוהנס ואן דר פליכט מאוניברסיטת חרונינגן קיבלו אישור נדיר לבחור דגימות של חפצים מצריים במוזיאון הבריטי ובמוזיאון פיטרי לארכאולוגיה מצרית לצורך תיארוך פחמן רדיואקטיבי.
מדובר על פריטים מוזיאוניים מהשושלת ה-17 ותחילת השושלת ה-18, במעבר מתקופת הביניים השנייה לממלכה החדשה, תקופה שכמעט לא נחקרה באמצעות תיארוך פחמן רדיואקטיבי. בכך, התאפשר לראשונה להשוות באופן ישיר באמצעות שיטת התיארוך הזו בין המעבר השושלות במצרים העתיקה לבין ההתפרצות המינואית.
7 צפייה בגלריה
פסל ראשו של יעחמס, פרעה שאיחד את מצרים העליונה והתחתונה וייסד את הממלכה החדשה
(צילום: Department of Egyptian Art, Metropolitan Museum of Art/Wikipedia)
בפיקוח צוותי המוזיאונים שממוקמים בלונדון, נלקחו דגימות מלבני בוץ ממקדש יעחמס באבידוס (המוזיאון הבריטי), יריעת פשתן הקשורה לסיטדג'הוטי שנולדה בשושלת ה-17 ויש לה קשר משפחתי עם יעחמס (המוזיאון הבריטי), ושישה פסלוני עץ בשם שאבתי מתבאי (מוזיאון פיטרי). על לבנת הבוץ אף הופיע השם נֵבּ-פֵּחטִי-רֵע (אדון הכוח הוא רע), אותו קיבל יעחמס מרגע עלייתו על כס המלוכה.
החוקרים גילו שבניגוד להבנות ארכאולוגיות מסורתיות, ההתפרצות הגעשית בת'רה לא התרחשה במהלך הממלכה החדשה המצרית, אלא התרחשה מוקדם יותר, במהלך תקופת הביניים השנייה.
7 צפייה בגלריה
מבט אווירי על האי סנטוריני, עם קלדרה ואיים קטנים יותר ממקור געשי
(צילום: M_Makarov/Shutterstock)
לדבריו של פרופ' ברוינס, מדובר בתקופה היסטורית במצרים העתיקה, כאשר לא הייתה ממלכה מאוחדת, אלא שושלות שונות בצפון ובדרום ארץ הפרעונים. "התקופה המפולגת הזו החלה אחרי הממלכה התיכונה והמשיכה עד שפרעה יעחמס, שעלה מהשושלת ה-17 בדרום מצרים הצליח להשתלט על צפון מצרים ולהקים את הממלכה החדשה (שושלת ה-18)", מסביר פרופ' ברוינס. "תיארוך פחמן-14 (איזוטופ רדיואקטיבי נדיר של היסוד הכימי פחמן) על ידי חוקרים אחרים מראה שסוף הממלכה התיכונה קדום יותר, מה שמסתדר עם הכרונולוגיה הגבוהה. המחקר שלנו מראה שתחילת הממלכה החדשה צעיר יותר ומתאים לכרונולוגיה הנמוכה בהקשר לתחילת השושלת ה-18 – בערך 1539 או 1524 לפני הספירה".
על כן, ממצאי המחקר מצביעים על כך שתקופת הביניים השנייה נמשכה זמן רב יותר. "על כן, יש לשקול מחדש את הקשרים והכרונולוגיה בין מצרים העתיקה לארכאולוגיה המינואית ביוון ובדרום הלבנט במעבר בין תקופת הברונזה התיכונה לתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל", מסכם פרופ' ברוינס.
