מזג האוויר החורפי שסוף סוף הגיע בסוף פברואר הפתיע אותנו, ובעיקר הפתיע את חברת ניהול מערכת החשמל, נגה. כך, בשל חשש למחסור בחשמל, בנגה ביקשו ממשרד האנרגיה אישור להפעיל את כל היחידות הפחמיות הישנות והמזהמות בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה. ומדוע? בין היתר כיוון שיחידות מונעות גז הושבתו לתחזוקה יזומה - למה עכשיו? ככה!
זו לא הסיבה היחידה שעברנו החודש לשימוש בדלקים מזהמים יותר ויחידות ישנות יותר. תקלה באחת מיחידות הייצור בגז בתחילת החודש הובילה לשימוש בסולר, ותקלה אחרת באסדת הגז לווייתן הובילה להשבתת יחידות גזיות לכמה שעות ומעבר לשימוש בסולר.
למעשה משק החשמל בישראל נמצא כל הזמן על הקצה. בזמן שכולנו חששנו מתרחישי עלטה בשל המלחמה, שלמזלנו לא התממשו, הרי שביום יום תקלות במאגרי או באסדות הגז או ביחידות הייצור, תחזוקה יזומה ואירועי מזג אוויר קיצוניים, מובילים לחשש ממשי למחסור באספקת החשמל.
המשמעות המיידית היא הפעלה של יחידות מיושנות יותר ומזהמות יותר, מיחידות פיקריות מונעות גז טבעי, שתפקידן לייצב את מערכת החשמל והן פחות יעילות, ועד ליחידות ישנות שפועלות על פחם או סולר. יש לכך עלויות ישירות, כיוון שמדובר בהפעלה ביעילות אנרגטית נמוכה יותר או בשימוש בדלקים יקרים יותר מגז טבעי או מאנרגיה סולארית. אבל יש לכך גם עלויות עקיפות, בשל פליטה מוגברת של מזהמי אוויר וגזי חממה, שמשיתה נטל על מערכת הבריאות ומובילה לירידה בפריון במשק בשל תחלואה ותמותה וגם לפגיעה בשירותים שנותנות לנו המערכות הטבעיות.
רק לאחרונה פרסמו משרדי הבריאות והגנת הסביבה דוח על פיו התמותה השנתית העודפת הממוצעת מזיהום אוויר בישראל עומדת על 5,300 איש בשל פליטות של חלקיקים נשימים ותחמוצות חנקן. השימוש בפחם ובסולר מגביר משמעותית את הפליטות של שני מזהמים אלו בהשוואה לשימוש בגז טבעי או באנרגיה מתחדשת. לדוגמה, פליטות החלקיקים במעבר מגז טבעי לפחם עולות בכ-70% לכל קוט"ש מיוצר ואילו פליטות תחמוצות החנקן עולות עד כ-90%.
אבל לאנומליה במשק החשמל בישראל יש גם משמעות ארוכת טווח, עד כדי פגיעה באספקת החשמל ותרחיש של הפסקות חשמל יזומות. בשני העשורים האחרונים משרד האנרגיה משתהה בהקמת תחנות כוח חדשות, סולאריות וגזיות. גם ההתקנה של מערכות סולאריות על גגות וקירות מבנים לא תופסת תאוצה, ובעיקר לא של מערכות היברידיות עם אגירה, שיכולות לשמש ביעילות רבה לתרחישי חירום. זאת ועוד עם גידול האוכלוסין המתמיד בישראל, לצד העלייה הצפויה בצריכה בשל מעבר לתחבורה חשמלית ואפילו הקמת חוות שרתים גדולות במדינה, אנחנו לקראת קטסטרופה.
ואם כל זה לא מספיק, הרי שאנחנו גם לא ערוכים לשינויי האקלים, שרק הולכים ונהיים קיצוניים, תכופים וממושכים יותר, ובעיקר גלי חום או קור קיצוניים יותר וסופות, הצפות או שרפות. כל אלו מאיימים על מערכות הייצור והחלוקה של החשמל אבל גם משרטטים תרחישים של צריכה מוגברת, כשהשילוב בין השניים הוא מתכון לאסון.
ביטחון אנרגטי, כלומר הבטחת אספקת האנרגיה בכל עת, בשגרה ובחרום, הוא מרכיב מרכזי של בטחון לאומי וחוסן כלכלי. המרכיבים העיקריים של ביטחון אנרגטי הם זמינות, אמינות, נגישות וקיימות, וכדי להבטיח את כל המרכיבים הללו חייבים לגוון את סל הדלקים, להקטין את הריכוזיות בייצור ובהולכה של החשמל, ובעיקר לתכנן את משק החשמל קדימה בראייה מקיימת.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןאיך הגענו למצב שאין לנו בטחון אנרגטי? הסיבות לכך, כמו תמיד, מגוונות: חוסר תכנון לטווח הארוך, חיסכון בהשקעות לאומיות, העדפה של מונופולים וטייקונים, הן כמה מהן. ומה הפתרונות? מעבר לאנרגיות מתחדשות ובעיקר על שטחים מבונים ובדו-שימוש; הגברת האגירה של אנרגיה; מעבר ממודל של צרכנים למודל של יצרנים-צרכנים (Posumers); מעבר למערכות מיקרוגריד - רשתות חשמל זעירות שמנותקות באופן מלא או חלקי מהרשת הכללית; רפורמה במקטע החלוקה; התייעלות אנרגטית; השקעה במחקר ופיתוח, חדשנות ויזמות בתחום; שינויי חקיקה והפחתת רגולציה ובירוקרטיה.
ביטחון אנרגטי מתייחס ליכולת של מדינה לקיים את צרכיה האנרגטיים תוך שמירה על תשתיות ייצור והולכת החשמל מפני איומים חיצוניים – איומים פיזיים, ביטחוניים או אקלימיים, ואיומי סייבר. מדינת ישראל נמצאת באזור רווי בקונפליקטים ואיומים ביטחוניים, אבל גם במוקד חם של שינויי אקלים. משק החשמל הלאומי נמצא בצומת דרכים משמעותי. הגיע הזמן שממשלת ישראל תעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
