לפני כשנתיים, עמותת "לוחמי חיות הבר" (Warriors of Wildlife) קלטה את גור האריות ציון-ניב במקלט שהקימה בדרום אפריקה. הגור, הזכור יותר כ"אבו-מאלכ", הוחזק בניגוד לחוק בבניין נטוש אחרי שהופרד באכזריות מאמו והפך לכוכב בישראל. כיום הוא משגשג בביתו החדש, ואפילו מצא אהבה בדמות הלביאה הצעירה קאיה שחולצה מהמלחמה באוקראינה.
גורי האריות בחי פארק בקריית מוצקין
(צילום: חי פארק קריית מוצקין)
אחד ממייסדי העמותה, ליונל דה לנגה (60), הגיע לביקור בישראל כדי לבנות גשר בין המקלט שלו בדרום אפריקה (שבו שוהים 14 אריות ונמר אחד) לבין רשות הטבע והגנים, זאת לאחר שברשות חיפשו בית לחמשת גורי האריות שאותרו בארץ בחודשים האחרונים. בעמותה בדרום אפריקה רצו לקלוט גם את הגורים הקטנים, אך ברשות החליטו בסופו של דבר להעביר אותם לגן החיות בקריית-מוצקין, באישור ארגון גני החיות האירופי.
דה לנגה, במקור מדרום אפריקה, מחלק כיום את זמנו בין הבית לבין אוקראינה, שם הוא חי מזה 11 שנה. על חמשת גורי האריות שהוברחו לארץ מירדן או ממצרים, ככל הנראה באמצעות רחפנים, הוא סיפר: "שמענו שהצילו לאחרונה חמישה גורים, ויצרו קשר עם רשות הטבע והגנים כדי לבדוק אם נוכל לקלוט אותם. אבל התקבלה ההחלטה להשאיר אותם בישראל. אמרתי לרשות הטבע והגנים שהייתי רוצה שנערוך הסכם שתהיה לנו זכות סירוב ראשונה. תנו לנו צלצול קודם. בשלב הזה יש לנו הרבה מקום במקלט, אז קיוונו לתת בית לגורים".
יתיר שמיר, ראש חטיבת האכיפה ברשות הטבע והגנים, אמר כי "ליונל ביקש לפגוש אותנו. הוחלט להעביר את הגורים לקריית מוצקין, שזה גם מקום טוב, ואין מה להעביר אריות שמוצקין גם כך קיבלו אותם. המקלט בדרום אפריקה בהחלט אופציה טובה בעתיד. הדבר הראשון שהיה חשוב לנו הוא לחבר אותם כלהקה, מה שהבטיחו לעשות ב'חי פארק'. תופעת הסחר לא הפתיעה אותנו, אבל ההיקף הפתיע. ולא ראינו סחר במינים כאלה".
"מחויבות לכל החיים"
על המקלט בדרום אפריקה, סיפר דה לנגה: "את סימבונגה פתחנו בקורונה, וזו מחויבות לכל החיים. יש לנו 14 אריות ונמר. יש לנו שניים מהאריות הלבנים המבוגרים ביותר בשבי. יש לנו את 'גברת לבנה', בת 23. היא לקראת גיל 24. אז כל יום שהיא איתנו הוא יום מיוחד. היא גדולה וחזקה. יש לנו אריות בזוגות ויש לנו גם כמה זכרים בודדים. אנחנו נמשיך עד שיהיו לנו כ- 25 אריות. ואז נקבל חדשים רק אם יהיה אריה שימות או שאריות ולביאות יהפכו לזוג".
אבל לא רק אריות יש במקלט בדרום אפריקה. דה לנגה: "יש לנו גם הרבה ג'ירפות וזברות ושבעה סוגים שונים של אנטילופה, הרבה חיות בר ובעלי כנף. יש לנו מתנדבים בינלאומיים שמגיעים לעבוד ולהיות איתנו לפחות שבועיים בכל פעם. הם חווים עבודה עם בעלי החיים, אבל אין לנו אינטראקציה עם האריות. יש כאלה שרוצים לחבק ולנשק גורים. אבל אנחנו לא מאמינים בזה. האריות לא זקוקים לזה. אז לא תמיד המתנדבים שמחים. אנחנו מתמקדים במה שאנחנו מאמינים כי זה מקלט אתי: בלי אינטראקציה עם האריות, בלי רבייה ובלי סחר".
דה לנגה אמר כי על מנת להילחם בתופעת הברחת חיות הבר, יש להחמיר את העונשים: "אנשים רואים בזה דרך להרוויח כסף. הסחר אמנם אסור, אבל כאשר נעצרים הקנס או העונשים לא כבדים מספיק כדי להרתיע סוחרי חיות בר אחרים. כמו במקרה של חמשת הגורים שהוכנסו לגן החיות, עכשיו הסוחרים אומרים לעצמם 'טוב נו, נפטרנו מאלה, פשוט נביא עוד'. כי הם יודעים ששום דבר באמת לא יקרה להם לצערי. אני לא רוצה להכעיס את הממשלה הישראלית, אבל גם בדרום אפריקה הייתה לנו בעיה עם ציידים וסוחרים, אך העונשים השתנו. צייד נידון לפני כמה שבועות ל-18 שנות מאסר בכלא! וזה קורה יותר ויותר. ואלה החוקים שצריכים להיאכף. כי בקרוב לא יהיו לנו חיות. הדרך היחידה לשנות חוקים זה להפעיל לחץ על הממשלה, ללכת לתקשורת, להפעיל לחץ על המשטרה שתעשה את עבודתה".
במהלך שהותו בארץ דה לנגה ביקר בחי בר כרמל, שם חזה בנשרים. בנוסף הוא סייר במרכז להצלת צבי ים. "העבודה שעושים ברשות היא מדהימה. קיבלנו סיור באינקובטורים, וזה היה יום מיוחד. הוזמנתי לשחרור של צבי ים וזו הייתה חוויה אמוצניונלית. עזרתי לשחרר דובים, אריות וזאבים, ועכשיו גם צבי ים", הוא אמר.
אלא שהמסע שלו בארץ נקטע בעקבות המלחמה וירי הטילים מאיראן. כשהוא נשאל איך הרגיש בימים בהם האיראנים ירו טילים לעבר ישראל, אמר דה לנגה: "איך לומר את זה מבלי להישמע רמבו? אני רגיל למלחמה בגלל אוקראינה. אבל המלחמה בישראל הייתה אחרת, עם טילים בליסטיים. זה היה אינטנסיבי. באוקראינה אנחנו לא רואים את הטילים, אלא ארטילריה ומזל"טים. אבל חשתי בטוח בגלל מערכת היירוטים".
ובכל זאת הוא רק רצה להגיע לאוקראינה. "הישראלים היו מעולים, אבל רציתי לחזור. לא בגלל שפחדתי אלא בגלל שיש כל כך הרבה אנשים וחיות באוקראינה שסומכים עליי", הוא אמר. בסופו של דבר הצליח דה לנגה לעזוב דרך מעבר גבול עם ירדן. "באוקראינה ראיתי הרבה מוות והרס. של אנשים ובעלי חיים. כל יום ויום. מתחילת המלחמה, עוד לפני, התמקדתי בחיות בר. היום אנחנו עובדים עם חיות מחמד שננטשו או שהבעלים נהרגו. אני מאכיל כ-500 כלבים מדי יום, ובערך 140 חתולים. אבל אני לא עושה את זה בעצמי. זה לא אפשרי פיזית. אני עובד עם אזרחים מבוגרים שלא הצליחו להימלט, ואנחנו מספקים להם אוכל לחיות תחת אש, כשמזל"טים רודפים אחרינו ותחת ירי ארטילריה".
דה לנגה הוסיף על המשימה שלו באוקראינה: "אנחנו משנים את נקודות המפגש ומשאירים להם מספיק אוכל לחיות. בתחילת המלחמה חילצתי תשעה אריות מאודסה תחת אש. ושני אריות נוספים. אחד מהם היה האריה האחרון בגן חיות שנהרס אחרי הפגזה. הוא היה במצב רע, אבל הבאנו אותו אלינו דרך רומניה. היה אדם נוסף שרצה לירות באריה שהחזיק, אבל אמרתי לו שיעצור ואחזור בשבילו. אחרי שחילצתי את הדוב לרומניה שבתי לאריה".
ציון-ניב בלע כדורגל ומצא בת זוג
אז מה מצבו של ציון-ניב? "כשציון הגיע אלינו שמו את הצעצוע האהוב שלו בכלוב, וזה נהדר כי זה נותן לו נחמה: כדורגל. השארנו לו את הכדור וכעבור מספר ימים הוא הפסיק לאכול ולא נראה מאושר ונראה כועס, משהו הציק לו", סיפר דה לנגה. "אנחנו כל הזמן בודקים את האריות והבחנו שהוא לא עושה צרכים. לקחנו אותו לווטרינר ובבדיקת רנטגן התברר שיש לו שלוש חסימות מעיים. באותה דקה פתחנו אותו והתברר שבלע חלק מהכדורגל. הוא כבר החלים והתחזק וכעת הגיעה אליו פרטנרית".
על בת הזוג החדשה, סיפר דה לנגה: "יש לביאה במקלט עם מזג ממש טוב, אישיות נחמדה. לכל האריות האלה יש אישיות משלהם. שמה קאיה והיא הגיעה מגן חיות באוקראינה. היא נלקחה מהוריה בגיל מאוד צעיר. היו אמורים למכור אותה. הם מרביעים וסוחרים בהם, משהו שאני ממש לא מסכים איתו. העברנו את ציון-ניב לאתר לידה וכבר רואים שיש מעט אהבה באוויר. כיבינו את הגדר החשמלית ביניהם, שנועדה להגנה עליהם, כדי שלא יפגעו אחד בשני, וכעת הם מתחככים זה בזו, נוגעים עם האפים דרך הגדר. אנחנו לא רוצים שאף אחד מהאריות יהיה לבד. אנחנו מנסים לזווג את כל אחד מהם, שיהיה להם מישהו איתם שיארח לחברה, לשחק ולריב. זה כמו חבר או אישה. לפעמים צריך שיהיה לך מישהו שתוכל לעשות לו את החיים קשים".
ואכן נוצרה אהבה בין האריה הישראלי ללביאה מאוקראינה. "ציון הוא בהחלט אריה מעניין מאוד, דמות מאוד מצחיקה. יהיה גס רוח לקרוא לו ליצן, אבל הוא מעט מצחיק בהתנהגות שלו", סיפר דה לנגה. "הוא בהחלט מתעניין בקאיה. אפשר לראות את זה, כל הזמן הוא אחריה, למעלה ולמטה. היא משחקת אותה קשה להשגה, אבל אני חושב שזה יסתדר. הוא בחור חזק והוא ממש גדל והפך לענקי. כשקיבלנו אותו בתחילה חששנו שהגדילה שלו תיפגע ושהוא לא יגדל. אבל הוא גדל! לפני כמה שבועות הוא פיתח את השאגה שלו! זה היה כמו קול משתנה של נער מתבגר. אם תשוו אותו לכל האריות האחרים שלנו, הוא מאוד אדום. זה הצבע שלו. כך שהוא מאוד מיוחד. אבל הוא אריה נהדר שיגדל להיות ילד גדול וחזק".
הראיון עם ליונל נערך כמה ימים לפני התקיפה על איראן, וכעת אפשר לספר כי קאיה וציון-ניב כבר חולקים מתחם מגורים. "הם כבר שבוע ביחד, ציון וקאיה, שוכבים זה לצד זה. ביום הראשון היא מעט חששה, כי הוא רדף אחריה. ועכשיו הם נרגעו. והאהבה באוויר. חלה התקדמות גדולה. זה הסתדר היטב"
אז האם הוא חושב שיש לחיות הבר עתיד טוב יותר? "אני לא אופטימי לעתיד. אנחנו בני האדם המין הכי גרוע. ואם לא נוכל להשתנות, זה לא ייגמר טוב. כנראה שאנחנו נמות עד שזה יקרה. אבל זה לא נראה טוב עבור חיות הבר בכל העולם. אנחנו משתלטים על הטריטוריה שלהם כי אנחנו לא יכולים להשתלט על ההתרבות שלנו. פשוט אין להם מקום לחיות. יש ששואלים למה שלא תשחררו את האריות לטבע? השאלה שלי היא מה זה טבע? אין שום טבע יותר. הרוב מגודר. ואם לא - הוא עטוף בערים ובאוטוסטרדות. אין לחיות האלה סיכוי. וזה עצוב".
