מאחורי חילופי הצבע של הזיקית מסתתרים חיי חברה מורכבים להפליא והתנהגויות מפתיעות. שוחחנו עם ד"ר תמי קרן-רותם, אקולוגית בחטיבת מדע של רשות הטבע והגנים, שחוקרת מעל ל-20 שנה את התנהגות הזיקית הים-תיכונית בסביבתה הטבעית במסגרת אוניברסיטת תל אביב, וגילינו עולם של תרמיות, קניבליות ומלא יופי ותחכום.
במשך השנים יצא לי להיתקל פה ושם בזיקיות על ענפי עצים בגינות. איפה באמת אפשר לראות זיקיות בישראל?
"הזיקית הים-תיכונית נמצאת ברוב אזורי הארץ, מצפון הנגב וצפונה עד גבולות הארץ הצפוניים, כולל בחרמון. היא חיה בבתי גידול מגוונים כמו חורש ים-תיכוני, סביבות נחלים וחולות. תפוצתה העולמית נרחבת למדי, החל מצפון אפריקה, דרך חצי האי ערב ועד לאיים בים התיכון ולאזורי החוף בספרד ובפורטוגל".
"ידוע שזיקיות חיות על גבי צמחים, אך המורכבות הייחודית של דגם התנועה היומי שלהן במרחב התלת-ממדי של הצמח ידועה פחות. במחקר מבוקר בדקתי את דגם התנועה היומי של הזיקיות על צמחי חורש וגיליתי שבקיץ הן מעדיפות להתמקם ללינה על הצד המזרחי או הדרומי של הצמח, בערך באמצע הגובה שלו. פעמים רבות הן ישנות בקצה ענף, וייתכן שזה מונע טריפה שלהן על ידי נחשים המטפסים על עצים. באור יום הן חשופות בקצה הענף לטורפים אחרים כמו דורסים, והן אכן נכנסות באור ראשון אל עבר מרכז הצמח. יכול להיות שהלינה על הצמח בצד שבו עולה השמש מסייע בכניסה לעומק הצמח מוקדם ככל שאפשר. רק לאחר כמה שעות הן יוצאת אל הענפים החיצוניים. אחר כך הן משנות את מיקומן על הענפים בכל כמה דקות ומטפסות בהדרגה עד שבשעות הצוהריים החמות הן בצמרת או בשני שליש גובהו של הצמח".
מה המצב של הזיקית בארץ?
"בספר האדום לזוחלים בישראל שהשקנו בספטמבר קבענו שכיום תת-המין זיקית ים-תיכונית אינו בסיכון, בין היתר בגלל שהיא מסתגלת לחיים גם במקומות שכבר לא נשארו טבעיים, אפילו בגינות ציבוריות ובחצרות בתים ביישובים. עם זאת היא נפגעת מהרס בתי גידול כתוצאה מפיתוח, בנייה וחקלאות וגם ממינים שונים שאינם טבעיים בארץ כמו חתול הבית והציפור מיינה".
"לעומת זאת, תת-מין אחר בארץ, זיקית סיני, חי בחולות הנגב ומוגדר בסכנת הכחדה חמורה. תחום תפוצתה של זיקית סיני הולך ומצטמצם בשל הפרעות פיתוח, תשתיות והתפשטות שטחים חקלאיים. מבחינת משבר האקלים, זיקית סיני רגישה במיוחד לעליית הטמפרטורות, משום שהביצים מוטלות בתוך קינים חפורים בקרקע. במקרה של התחממות יתר, הביצים עלולות להינזק, כך שסיכויי השרידות של העוברים צפויים לרדת".
מה כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעשות כדי לשמור על הזיקית?
"אף על פי שהזיקית הים-תיכונית אינה בסכנת הכחדה, יש לזכור שכל הזיקיות מוגנות בחוק ועל כן אסור לפגוע בהן או לאסוף אותן. מעבר לכך, נכון להיום, אין מאמצי שימור ייחודיים להגנה עליהן בישראל. לכן, האחריות העיקרית של הציבור הרחב היא להבטיח שלא יפגעו בהן או יאספו אותן מהטבע".
התכונה המוכרת ביותר של הזיקיות היא יכולתן לשנות צבע. למה הזיקית מחליפה צבעים?
"במחקר השוואתי שעשיתי ביחד עם פרופ' אלי גפן מאוניברסיטת תל אביב ושותפים נוספים בין זיקיות משני מינים – תתי-המין של הזיקית בישראל ובספרד ומין של זיקית מדרום אפריקה - מצאנו שיש שוני בדגמי הצבע האופייניים לאוכלוסיות שונות של זיקיות מאותו המין, אך הגורמים לכך בכל אחד מהמינים הם שונים. בזיקית שלנו השוני בדגמי הצבע נובע משילוב של בידוד גנטי שנגרם בשל מרחק בין האוכלוסיות וגם מכך שבקרב הזכרים באוכלוסייה יש ריבוי של טקטיקות רבייה. במין הדרום אפריקאי אין בזכרים ריבוי של טקטיקות רבייה".
"הממצאים השונים לגבי שני המינים מצביעים על כך שדגמי צבע מושפעים בכל מין ממערך שונה של לחצים. מה שמעניין זה שצבע הסביבה, שהגדרנו כצבע הקרקע והצמחייה, נמצא במחקר כלא משפיע על דגמי הצבע המאפיינים את האוכלוסיות. זאת אומרת שאף על פי שאנשים מקנים חשיבות ליכולת ההסוואה של זיקיות, ההתאמה שלהן לצבע הסביבה אינה מהווה גורם אבולוציוני משפיע על מאפייני הצבע של אוכלוסיות".
אם הסוואה היא לא הסיבה לשינוי הצבע של הזיקית, מה כן?
מתברר שהכול מגיע בסוף לתקשורת. "הדבר המעניין ביותר לגבי הזיקיות הוא הדרך שלהן לתקשר ביניהן באמצעות שינוי בצבע הגוף ובדגמי צבע. גופן של הזיקיות פועל כמו שלט חוצות המחליף במהירות בין דגמי צבע, כשלמעלה מ-10 דגמי צבע שונים מופיעים בקונטקסטים שונים, גם חברתיים וגם כאלה המשמשים להתאמה והתמזגות בסביבתן. יכולת זו קיימת רק בקרב בעלי חיים מעטים, כמו הדיונונים".
"נוסף על יכולת התקשורת המרשימה בצבע, ריבוי אסטרטגיות הרבייה והביטוי שלהן במקרה של המעמד של כל זכר הם תופעה ייחודית ומרתקת בתתי-המין של הזיקית החיה בישראל. לפי עבודת הדוקטורט שעשיתי בהנחיית פרופ' אלי גפן מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' עמוס בוסקילה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב הזכרים באוכלוסייה נחלקים לשלוש קבוצות מעמד ואסטרטגיית רבייה. כל הזכרים בעונת הרבייה הראשונה לחייהם הם בעלי אסטרטגיית רבייה של 'זכר נחות'. מהשנה השנייה כולם משנים את אסטרטגית הרבייה. חלקם נשארים זכר נחות גדול שמעמדו גבוה משל הזכרים הצעירים, אחרים הופכים ל'זכרים דומיננטיים' – הם שומרים על נקבות ונלחמים בזכרים אחרים שמתקרבים אליהן".
גם כאן באה לידי ביטוי התקשורת באמצעות צבע הגוף המשתנה. "כל סוג זכר הוא בעל דגמי צבע ייחודיים. הזכרים הנחותים הצעירים מגדילים לעשות ובעונת הרבייה הראשונה לחייהם הם נעשים חומים ונראים כמו נקבות, שרובן הופכות בעונה זו לחומות גם כן. חלקם אף עוטים על עצמם כתמים כתומים, ובכך ממש מתחפשים לנקבות".
"יצא לי לראות מקרים שבהם זכרים דומיננטיים ניסו להזדווג עם זכרים נחותים צעירים, וזה ממחיש עד כמה התחפושת שלהם מוצלחת. כך הם מצליחים גם להימנע מלהיות מותקפים על ידי זכרים דומיננטיים, וגם להתחמק ולהתקרב לנקבות אחרות ולהזדווג איתן בזמן שהזכר הדומיננטי נלחם עם מתחרה אחר".
מה הפתיע אותך במיוחד במחקר על הזיקיות?
"אחד הממצאים המפתיעים ביותר שעלו מהמחקר הוא נושא הקניבליות. ערכתי תצפיות מבוקרות על שתי קבוצות גיל: זיקיות בוגרות לעומת אבקועים בני מספר שבועות. כשהם הוכנסו לאותה מערכת ניסוי, הצעיר היה תמיד משנה מייד את צבע גופו לשחור, מתחבא מאחורי ענף או מפיל את עצמו לקרקע ונמלט".
התגובה החריפה הזו לא הייתה מובנת בהתחלה, עד לאירוע קניבלי שהתרחש לנגד עיני החוקרים. "אחת הזיקיות הגדולות החלה לרדוף אחר צעיר, השיגה אותו בקלות ומייד שלחה אליו לשון ובלעה אותו".
לאחר מקרה זה, הוקם ניסוי מבוקר לבדיקת קניבליות, הפעם תוך שימוש במראה חד-כיוונית. הזיקית הצעירה לא ראתה את הבוגרת ונעה באופן טבעי, ואילו הבוגרת ראתה היטב את הצעירה. "שליש מהזיקיות הגדולות שהשתתפו בניסוי ירו לשון לעבר הצעיר שמעברה השני של המראה והוכיחו שבזיקית ים-תיכונית יש קניבליות".
מה את חוקרת בימים אלה?
כעת מתעניינת קרן-רותם בזיקה של הזיקית הים-תיכונית לחיים באזורי חולות מישור החוף. "מעניין אותי להבין את השימוש בשטח שהן עושות בחולות, האם המבנה החברתי בא לידי ביטוי בפיזור הפרטים בשטח," היא מציינת. נוסף על כך, היא ממשיכה לחקור את הגורמים המשפיעים על הבדלים בדגמי הצבע בין אוכלוסיות, מאחר ש"יש בעולם הרבה מיני זיקיות ומעט מידע, כך שיש עוד הרבה מה לגלות".
עוד בימים אלה, אחרי שנים של כתיבה בתחום המדע והתנהגות בעלי חיים בפרט, מוציאה קרן-רותם לאור רומן ביכורים "על עמק ונהר" בהוצאת שתים, המשרטט את התפתחותה של מערכת יחסים בין אישה וגבר, הנעשית לא דרך דיאלוגים גדולים והצהרות אהבה אלא מושפעת בעיקר משפת גוף ומהתמיכה שמעניקה קירבה גופנית.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
