כמעט כל העכבישים שמשוטטים בעולם נחשבים ארסיים, אך ברובם הארס מיועד להריגת טרף קטן ולא מספיק חזק על מנת להרוג או לפגוע באדם, או שהניבים קטנים מכדי לחדור את העור האנושי. מרבית ההכשות גורמות רק לנפיחות או רגישות קלה ורק לעיתים רחוקות יגרמו לנמק לעור או לפגיעה בגוף ואף למוות.
4 צפייה בגלריה
ד"ר קית' ליונס וד"ר קווין הילי, מבית הספר למדעי הטבע של אוניברסיטת גאלוויי באירלנד
(צילום: University of Galway/Andrew Downes, Xposure)
ארס העכבישים מחולק לשני סוגים: נוירוטוקסין התוקף את מערכת העצבים או נקרוטוקסין התוקף רקמות במקום הנשיכה. כעת, במחקר שפורסם בכתב העת Biology Letters, צוות של חוקרים מבית הספר למדעי הטבע של אוניברסיטת גאלוויי באירלנד ניתח את הארס של יותר מ-70 מיני עכבישים שונים. החוקרים בחנו האם גורמים כמו גודל גוף, סוג טרף ושיטת טריפתו (כולל שימוש בקורים), יכולים להסביר את השונות הגדולה בעוצמת הארס בין העכבישים השונים.
בעוד שעכבישים ידועים לשמצה בזכות הארכנופוביה (פוביה ספציפית, או בעברית: בעת) שהם גורמים לה מסיבות רבות, כולל תנועות בלתי יציבות, שמונה רגליים דקות, קורים דביקים ובעיקר נשיכותיהם הארסיות, ההשפעות בפועל יכולות להשתנות באופן דרמטי בהתאם למין.
לדוגמה, נשיכה של עכביש נודד ברזילאי (Phoneutria), המכונה גם עכביש הבננות, עלולה לגרום לסיבוכים רפואיים חמורים, מה שמתכתב עם העובדה שמדובר בעכביש הארסי ביותר ביבשת אמריקה ואחד הארסיים בעולם יחד עם עכביש המשפך האוסטרלי. לעומת זאת, הארס של עכביש בית ענק (Eratigena atrica) בדרך כלל אינו מהווה איום על בני אדם, מה שמעלה את השאלה, מה גורם להבדלים בעוצמת הארס בין המינים השונים?
החוקרים גילו כי תזונה היא אחד הגורמים החשובים ביותר המשפיעים על עוצמת ארס העכביש. הם מצאו כי ארס העכביש הוא ספציפי לטרף. כלומר, אם עכביש צד בעיקר חרקים, הארס שלו עשוי להיות יעיל במיוחד בהריגת חרקים באופן כללי, כמו צרצרים וזבובים, אך פחות יעיל משמעותית כנגד טרף אחר שאיננו חרק, דוגמת יונקים קטנים.
"ממצאי המחקר מראים שארס עכבישים התפתח להיות חזק במיוחד כאשר הוא הוזרק אל גופם של בעלי חיים שנמנו על התפריט של העכביש המכיש בטבע", הסביר ד"ר קית' ליונס, מבית הספר למדעי הטבע של אוניברסיטת גאלוויי.
לדבריו, "זה עשוי להסביר מדוע מינים שידועים כמי שטורפים מדי פעם יונקים קטנים, כמו העכביש הנודד הברזילאי או האלמנה השחורה, מכילים ארס שיכול לגרום להשפעות רפואיות משמעותיות אצלנו, בני האדם, בעוד שמינים שטורפים רק חסרי חוליות, כמו עכביש הבית הענק, פיתחו ארס שמיועד לפיזיולוגיה של חסרי חוליות ולא של בני האדם, כך שהם כמעט ואינם מהווים איום עלינו".
קורי עכביש באוסטרליה. ארכיון
(צילום: רויטרס )
בנוסף, החוקרים בדקו האם השימוש בקורים ללכידת טרף היה קשור לעוצמתו או לנפחו של ארס העכביש. "סברנו כי עכבישים שצדים את הטרף שלהם באמצעות קוריהם עשויים להיות בעלי ארס פחות חזק משום שייתכן שהם התפתחו להסתמך יותר על קוריהם כדי לשתק את טרפם", הסביר ד"ר קווין היילי, ראש מעבדת המקרו-אקולוגיה בבית הספר למדעי הטבע של אוניברסיטת גאלוויי. "באופן מפתיע, לא מצאנו קשר בין השימוש של העכביש ברשת הקורים שלו לבין עוצמת הארס שלו, דבר המצביע על כך שקורים חשובים ככל הנראה ללכידת הטרף אצל עכבישים שמשתמשים ביכולת טוויית הקורים לצורך זה, ללא קשר למידת הקטלניות של הארס שלהם".
על כן, מחקר זה עוזר בהבנת התפתחות ארס העכבישים ומספק תשובות לשאלות כמו מדוע עכבישים מסוימים הופכים למינים פולשים בחלקים מסוימים של העולם, או כיצד סוגים מסוימים של ארס עשויים להיות בעלי עניין מיוחד לגילוי עתידי של תרופות ולפיתוח קוטלי חרקים למיני מזיקים באופן ספציפי, מבלי לפגוע במאביקים. "על ידי הבנת המניעים הבסיסיים של התפתחות הארס, ניתן יהיה לחזות טוב יותר את סוגי הביו-מולקולות בארס עכבישים שטרם נחקרו לצורך גילוי תרופות, ולהשיב על השאלה מדוע מיני עכבישים מסוימים נוטים יותר להפוך למינים פולשים מאחרים", אמר ד"ר מישל דוגון, ראש מעבדת מערכות הארס במכון ריאן שבאוניברסיטת גאלוויי.
