“בשביל לגדל ילד דרוש כפר שלם“, אומר הביטוי האנגלי, והזהרירים ההדורים (Lamprotornis superbus), ממשפחת הזרזיריים, לוקחים אותו ברצינות. הציפורים הצבעוניות האלו חיות במזרח אפריקה, בקבוצות שעשויות לכלול כמה עשרות פרטים. כשזוג זהרירים הדורים בונה קן ומעמיד צאצאים, הוא לא עושה זאת לבדו: ציפורים אחרות מהקבוצה עוזרות להאכיל את הגוזלים ולשמור עליהם מטורפים. לזוג הורים אחד יכולים להיות עד 16 עוזרים!
3 צפייה בגלריה
עוזרים לגדל גוזלים של מישהו אחר. שני זהרירים הדורים בוגרים ואחד צעיר
(צילום: Dennis Irrgang, CC BY 2.0, Flickr)
למה שהזהרירים ישקיעו מזמנם וממרצם לעזור לגדל את הגוזלים של מישהו אחר, ואפילו יתנו להם ממזונם? עזרה שכזו נראית לא מעט אצל ציפורים וגם אצל מינים מסוימים של יונקים חברותיים, ושיתוף מזון באופן כללי נפוץ עוד יותר. עם זאת, במידה מסוימת ההתנהגויות האלו הן עדיין חידה אבולוציונית.
הברירה הטבעית מובילה לכך שתכונות תורשתיות שעוזרות לפרט לשרוד ולהעמיד צאצאים יעברו לדורות הבאים ויתפשטו באוכלוסייה. כך מתפתחות תכונות כמו ריצה מהירה יותר, ראייה חדה יותר, או מערכת חיסון שיכולה להילחם ביעילות במחלות. ברור איך כל אלו עוזרים לבעל החיים לשרוד. קל גם להבין כיצד התפתחה באבולוציה הנטייה להגן על הצאצאים שלנו, ולספק להם מזון. מי שיעשה זאת, יש סיכוי גדול יותר שהצאצאים שלו יגיעו לבגרות.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
טיפול בתינוק בעריכה גנית מותאמת אישית
רגל מעץ וצפדינה: רפואה פיראטית
למה הצ’אטבוט טועה?
אבל כשהזהריר מספק מזון לגוזל של מישהו אחר, הוא מבזבז משאבים שהיה יכול לנצל כדי להגביר את סיכוייו להעמיד יותר צאצאים משלו בעתיד: הוא היה יכול לאכול את המזון בעצמו ולהתחזק, או לבלות את זמנו בחיזור אחר נקבה. איך התפתחה באבולוציה תכונה שלא רק שאינה עוזרת לפרט להעביר את הגנים שלו לדור הבא, אלא נראה שהיא גם פוגעת בהם?
עזור לי ואעזור לך
לשאלה הזו עשויות להיות כמה תשובות. קודם כל, יכול להיות שהעוזרים הם קרובי משפחה של זוג ההורים. במקרה כזה, הם כן עוזרים להעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים - כי הם חולקים לא מעט גנים עם הגוזלים בהם הם מטפלים. הם אומנם לא קרובים אליהם כמו שהצאצאים שלהם עצמם יהיו, אבל יש ביניהם קרבה גנטית. אם בעונת הרבייה הזו הזהריר לא יכול, מסיבה כלשהי, להתרבות, הדרך הטובה ביותר להבטיח את המשך הגנים שלו עשויה להיות להגיש עזרה לאחיינים שלו.
3 צפייה בגלריה
קבוצה של זהרירים הדורים בפארק לאומי בטנזניה
(צילום: Guillaume Angleraud, shutterstock)
הזהרירים, כמובן, לא צריכים לדעת גנטיקה, או להבין כיצד הם עוזרים להמשך השושלת, בשביל לעשות זאת. הם צריכים פשוט לעזור לקרובי משפחה – והגנים שלהם, כולל אותם גנים שגורמים להם להתנהג בצורה כזו, יתפשטו באוכלוסייה.
אבל יש גם אפשרות אחרת. יכול להיות שהזהריר שעוזר היום לגדל גוזלים של מישהו אחר, יקבל בחזרה עזרה בשנה הבאה, או בעוד שנתיים. בשנים האחרונות מתרבות הראיות לעזרה הדדית שכזו, במגוון בעלי חיים. קופים מחליפים ביניהם מזון וניקויי פרווה, ושימפנזים שוקלים היטב עם מי לחלוק מזון מבוקש כמו בשר, ומעדיפים לתת אותו למי שיש סיכוי טוב שיחזיר להם טובה בעתיד. עטלפי ערפד מספקים ארוחת דם לחבריהם הרעבים, במיוחד אם בעבר אותם חברים עזרו להם בצורה דומה. אפילו חולדות מסייעות יותר לחולדות שסייעו להן בתורן.
יחסי עזרה הדדית עשויים להיות מועילים לשני הצדדים, ואפשר לראות כיצד תתפתח באבולוציה הנטייה לעזור למי שעזר לך, וגם להגיש עזרה למישהו שיש לך יחסים קרובים איתו, ולכן יש סיכוי טוב שיגיש לך עזרה בעתיד. כמובן, ההשערות האלו לא נוגדות אחת את השנייה, ושתיהן יכולות להיות נכונות.
יחסים של עזרה הדדית, עם זאת, קשה מאוד לחקור בטבע. נסתכל לדוגמה על הזהרירים ההדורים. את ההשערה שהציפורים מגישות עזרה בעיקר לקרובי משפחה שלהן קל למדי לבדוק: בדיקה גנטית יכולה לגלות לנו את הקשרים בקבוצה, ואז רק צריך לבצע כמה תצפיות. אבל בשביל לגלות עזרה הדדית צריך לתעד את כל העוזרים של זוג הורים מסוים, לחכות, אולי במשך שנים, בשביל שהעוזרים עצמם יעמידו צאצאים – ולבדוק אם אותם הורים עוזרים להם בתורם. זה דורש הרבה יותר זמן, והרבה יותר תצפיות.
מי שמשקיע את המאמץ, עם זאת, עשוי לגלות יחסים נסתרים אצל הציפורים – וזה בדיוק מה שחשפו חוקרים מארצות הברית ומקניה במאמר חדש. הם עקבו אחרי תשע קבוצות של זהרירים בקניה במשך 20 שנה, שהן 40 עונות רבייה – שכן הציפורים מתרבות פעמיים בשנה. הנתונים חשפו שהזהרירים נטו לעזור לקרובי משפחה, אך גם עזרו לפרטים שעזרו להם בעבר, ללא קשר לקרבה ביניהם.
“זו הראיה האמיתית הראשונה להדדיות כזו אצל ציפורים”, אמר דסטין רובינשטיין (Rubenstein), החוקר הבכיר החתום על המאמר, לאתר ScienceAlert, “ואחת הראיות החזקות ביותר לקיומה של עזרה הדדית, מעבר לבני אדם”.
סיבות שונות לשיתוף פעולה
התצפיות הנרחבות עליהן הסתמך המחקר כללו 410 קנים, שבהם היו 563 עוזרים. החוקרים מצאו 142 זוגות של זהרירים שהציגו עזרה הדדית, וחלקם “התחלפו בתפקידים” כמה פעמים – פעם אחד מהם היה ההורה והשני העוזר, ובפעם הבאה להפך. ביניהם היו זוגות של זכר ונקבה, של שני זכרים, וגם של שתי נקבות.
“מה שיש לנו כאן זה יחסים חברתיים הדדיים”, הסביר רובינשטיין. “במילים אחרות, אני עשוי לעזור לך היום, ואתה עשוי לעזור לי בנקודה כלשהי בעתיד. שני הפרטים מרוויחים מהיחסים ארוכי הטווח הללו. היות שהם נראים אצל פרטים שאינם קרובי משפחה, אפשר לחשוב עליהם כמו על חברויות”.
אצל זהרירים, חלק מהפרטים, גם זכרים וגם נקבות, עשויים להישאר בבגרותם בקבוצה בה נולדו, וחלק עוזבים ומצטרפים לקבוצה אחרת. באופן טבעי, לציפורים שחיות בקבוצה בה גדלו יש יותר קרובי משפחה בסביבתם, ובמחקר הם נראו לעתים קרובות עוזרות בקנים של אותם קרובים. לעומת, זאת, המהגרים שמגיעים מקבוצה אחרת “יוצרים קשרים חברתיים חזקים עם פרטים שאינם קרובי משפחה, ועוזרים זה לזה לאורך זמן”, אמר רובינשטיין. “למהגרים האלו אין קרובי משפחה שהם יכולים לעזור להם, אז הם צריכים ליצור קשרים חברתיים חדשים כשהם מצטרפים לקבוצה”.
המחקר הראה, אם כך, שבמקרה של הזהרירים שתי ההשערות נכונות: העזרה שמגישות הציפורים להורים נובעת גם מקשרי משפחה, וגם מיחסים של עזרה הדדית. “אני חושב שהמחקר אומר לנו שציפורים משתפות פעולה מהרבה סיבות שונות”, סיכם רובינשטיין. “זהרירים צריכים עוזרים כדי לגדל את הצאצאים שלהם. הם יכולים לגייס קרובי משפחה, שמרוויחים מהעזרה הזו כי הם חולקים חלק מהגנים שלהם עם הגוזלים, או שהם יכולים לגייס פרטים שאינם קרובים אליהם, על ידי כך שהם יוצרים קשרים חברתיים ארוכי טווח”.
האם קשרים של עזרה הדדית מחכים להתגלות גם בעוד מינים של ציפורים, ושל בעלי חיים אחרים? סביר להניח שכן. החוקרים מדגישים את החשיבות של מחקרים ארוכי טווח, שרק בעזרתם אפשר לגלות קשרים שכאלו. אם נדע עוד על יחסים הדדיים בחיות שונות, נוכל להבין טוב יותר כיצד התכונה הזו, היכולת ליצור ולשמר יחסים חברתיים מועילים הדדית לאורך זמן, התפתחה באבולוציה – וכך ללמוד גם על המקור של החברוּת האנושית.
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
