האדם המודרני (הומו סאפיינס) והאדם הניאנדרטלי לא רק התקיימו במקביל, לפני כמעט 50 אלף שנים, אלא גם חלקו היבטים מהותיים של חיי היומיום, כמו טכנולוגיה ומנהגי קבורה. למרות יחסי הגומלין שנרקמו ביניהם, נראה כי ישנם גם מספר מאפיינים פיזיים שמבדילים אותנו מקרובי משפחתנו הקדומים. במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Journal of Human Evolution, התגלה כי גודל הפנים של האדם המודרני קטן יותר לא רק מפניו של האדם הניאנדרטלי, אלא גם מזה של קופי השימפנזה, שנחשבים לקרובים ביותר לאדם המודרני מכל שאר בעלי החיים הקיימים בימינו.
4 צפייה בגלריה
גולגולת של האדם המודרני (מימין) לעומת גולגולת של האדם הניאנדרטלי
(צילום: Philipp Gunz)
צוות חוקרים בהובלת מכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית, חקר מדוע וכיצד המין שלנו פיתח מבנה פנים ייחודי כל כך. "הממצאים שלנו חושפים ששינוי בהתפתחות - במיוחד בשלבי גדילה מאוחרים - הוביל לפנים קטנות יותר", אומרת אלכסנדרה שו ממכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית. "בהשוואה לאדם הניאנדרטלי וקופי השימפנזה, שפניהם ממשיכים לגדול עם חלוף הזמן, גודל הפנים של האדם המודרני נעצר מוקדם יותר, בסביבות גיל ההתבגרות, וכתוצאה מכך פרצופו של אדם בוגר יהיה קטן מזה של המקבילה הבוגרת של הניאנדרטלים והשימפנזים כאחד".
כדי להגיע למסקנה זו, החוקרים עקבו אחר שינויים בגודל הפנים, מלידה ועד בגרות, במינים שונים. בכך, הצליחו החוקרים לזהות הבדלים התפתחותיים מרכזיים בין 174 גולגולות של הומו סאפיינס, ניאנדרטלים ושימפנזים (128, 13 ו-33, בהתאמה). החוקרים השתמשו בשתי טכניקות כדי לבחון מקרוב את הגולגולות. ראשית, הם יצרו מודלים תלת-ממדיים וירטואליים של הגולגולות ועשו דיגיטציה של יותר מ-200 נקודות דגימה על עצם הלסת העליונה כדי לבחון לעומק את דפוסי הצמיחה והתפתחות העצמות.
לאחר מכן, הם ביצעו ניתוח מיקרוסקופי כדי לזהות, בין היתר את שחיקת העצם - תהליך שבו העצם בלסת הולכת ונחלשת, מאבדת מנפחה ומגובהה לאורך זמן. זהו תהליך טבעי שקורה כאשר העצם אינה מקבלת את הגירוי הדרוש לה לתחזוקה. על ידי ניתוח הפעילות התאית של העצם, הצוות הבחין בירידה המשקפת את הפסקת הצמיחה שנצפתה סביב גיל ההתבגרות בקרב בני האדם המודרניים. לעומת זאת, גם פניהם של הניאנדרטלים והשימפנזים התגלו כמי שגדלות בקצב מהיר וממושך יותר. "הפסקת צמיחת הפנים בשלב מוקדם יותר היא תכונה ייחודית של המין שלנו", אמרה שו. "זיהינו דפוס התפתחותי ייחודי שנראה כבלעדי בקרב ההומו סאפיינס".
4 צפייה בגלריה
ניתוח מיקרוסקופי של עצמות הגולגולות, שהוביל להבנה כי פניו של האדם המודרני קטנות מפניהם של האדם הניאנדרטלי וקופי השימפנזה
(צילום: Journal of Human Evolution)
בעוד שניאנדרטלים ובני אדם מודרניים חולקים אב קדמון משותף, מסלולי הגדילה המובהקים שלהם מרמזים שהם התפתחו לאורך נתיבים התפתחותיים שונים. ייתכן שצמיחת הפנים הממושכת אצל הניאנדרטלים הייתה חלק ממאפייניהם הייחודים, שכללו בין היתר הסתגלות לאקלים קר יותר ואף יכולת ללעוס מזון קשה יותר עם שיניהם. לעומת זאת, ייתכן שההפסקה המוקדמת של צמיחת הפנים בבני אדם מודרניים הכינה את הקרקע לתכונות הפיזיות והקוגניטיביות הייחודיות שמגדירות את המין שלנו כיום.
עם זאת, העובדות מלמדות כי ההסברים לסיבה שבגללה זוהו הבדלים כה ניכרים בגודל הפנים נותרו בגדר תעלומה. על כן, ממצאי המחקר של שו ועמיתיה מהווה צעד ראשון וחשוב בדרך להבנת התהליכים המורכבים הללו. "זיהוי שינויים התפתחותיים מרכזיים מאפשר לנו להבין כיצד תכונות ספציפיות למין הופיעו לאורך האבולוציה האנושית", הסבירה שו. "ממצאים אלו מדגישים חלק מהמנגנונים שמאחורי הרחבת גודל הגולגולת, תהליך שעיצב את המורפולוגיה של המין שלנו".
הבנת דפוסי הצמיחה הללו לא רק עוזרת להסביר מדוע הניאנדרטלים נראו כפי שהם נראו, אלא גם מספקת תובנות רבות ערך לגבי הכוחות האבולוציוניים שעיצבו את המין שלנו. למרות שהניאנדרטלים נעלמו מהעולם, הדי הביולוגיה שלהם קיימים בדנ"א של בני האדם המודרניים - ומזכירים לנו שהסיפור האבולוציוני שלנו עדיין נכתב.
