ציוויליזציה רב-תרבותית שפרחה בדרום-מערב האמזונס בין השנים 600 לפני הספירה ל-850 לספירה הייתה לבית של מיליוני בני אדם. הציוויליזציה האקווירית (Aquiry civilization), שהשתרעה באותן שנים על פני כ-183 אלף קילומטרים רבועים, בנתה מרכזים גדולים למטרות פוליטיות ופולחניות, תוך שהיא יוצרת מבנים גאומטריים מסתוריים על פני השטח.
בסקירה אווירית של האזור זוהו שרידים של יותר מ-400 אתרים שמורים היטב של אדריכלות טקסית מונומנטלית, יחד עם כמה אתרי התיישבות מאוחרים יותר. לאחר שהממצאים השוו אל מול שטחה המלא של הציוויליזציה, הגיעו החוקרים שחשפו את המבנים להערכה זהירה של יותר מ-20 אלף מרכזי טקסים עתיקים. האתר הידוע הגדול ביותר משתרע על שטח של 500 אלף מטרים רבועים.
סקרים מקיפים ותיארוך פחמן-10 הראו כי טריטוריית אקווירי – המהווה פחות מ-3% מהאמזונס הרבתי – שימשה כבית ל-1.25-3 מיליון בני אדם בתחילת האלף הראשון לספירה. ממצא זה מאתגר הערכות קודמות של האוכלוסייה ברחבי אזור האמזונס הנרחב, אשר נעו בין מיליון ל-10 מיליון תושבים. ייתכן שאוכלוסיית האמזונס הכוללת מנתה עשרות מיליונים. "הממצאים שלנו הופכים את כל מה שידענו על עברו של אזור האמזונס", אמר פרופ' מרטי פארסינן, ארכאולוג מאוניברסיטת הלסינקי שעמד בראש המחקר שפורסם בכתב העת Nature.
אנשי האקווירי הותירו את חותמם על נופי האמזונס. הם שרפו יערות של במבוק כדי לפנות אדמה לשדות תירס, דלעת ומאניוק (המכונה גם קסאווה או יוקה) – שורש עמילני של שיח טרופי שמקורו בדרום אמריקה – אך גם לטובת הקמת מרכזי טקסים מונומנטליים וסלילת דרכי הגישה המובילות אליהם. "מהמחקר עולה שההשפעה האנושית על סביבת האמזונס הייתה גדולה בהרבה ממה שחשבו בעבר", ציין פרופ' פארסינן.
סוללות העפר שזוהו בסריקה האווירית באמזונס ושויכו לציוויליזציית האקווירי
(צילום: Nature (2026))
מספר מיני עצים עשירים בחלבון באזור – כולל עץ אגוז ברזיל, דקל פופוניה הידוע בזכות ליבתו ועצים שונים אחרים הנושאים פרי – הוכחו כמשקפים אינטראקציה אנושית ארוכת טווח. אנשי האקווירי גם תרמו להתפשטותם של עצים בעלי חשיבות תרבותית על חשבון מינים אחרים. "יש לכך השלכות ישירות על הבנתנו את ההיסטוריה הביו-תרבותית של האזור. הציוויליזציה השפיעה גם על ייצור הפחמן ומאזן הפחמן של האמזונס בעת העתיקה, דבר שיש להתייחס אליו טוב יותר במודלים אקלימיים עתידיים", הסביר פרופ' פארסינן.
המחקר נערך באמצעות סריקת לייזר מוטסת בשם LiDAR. טכנולוגיה זו ממפה צורות נוף מתחת לצמחייה, ובאמצעותה נחשפו כאמור אלפי עקבות של הציוויליזציה העתיקה בחלקים שלא נחקרו קודם לכן ביער הגשם הגדול בעולם. סריקת הלייזר כיסתה שטח של כ-4,500 קילומטרים רבועים. "טסנו במסלולים ישרים באורך של כ-450 קילומטרים, ומיפינו רצועה ברוחב של כקילומטר אחד כל 10 קילומטרים. זה אפשר לנו לכסות שטח רציף גדול ככל האפשר", אמר פרופ' יוהא הייפה מהמכון הפיני לחקר גאו-מרחבי (סקר הקרקעות הלאומי של פינלנד), שהיה אחראי על הביצוע הטכני של המחקר.
המאפיינים שזוהו כוללים צורות גאומטריות גדולות וכבישים ישרים. "המידות, הצורות, שיטות הבנייה והמיקומים המשתנים שלהם משקפים את המאפיינים הגאוגרפיים והתרבותיים הייחודיים של האזור", ציין ריסטו קאליולה, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת טורקו.
על פי מסורות מקומיות שבעל פה, מרכזים אלה נבנו, בין היתר, כדי לטפח יחסים בין קהילות או עם יצורים משמעותיים מעולם אחר. במקביל, הם שימשו כמקומות להתכנסויות וקבלת החלטות פוליטיות. הטקסים כללו ריקוד פולחני, מוזיקה, סעודות, תחרויות ספורט ומשחקי כדור.
אחת הדוגמאות למבנים שנותרו מתקופת ציוויליזציית האקווירי באמזונס
(צילום: M. Pärssinen & F. de Novaes)
נהר זורם במדינת אקרי שבאמזונס הברזילאי
(צילום: Cacio Murilo/Shutterstock)
מעט יחסית ידוע עדיין על הציוויליזציה האקווירית. שטחה היה שווה ערך בערך לשטחה של סוריה של ימינו. סוללות האדמה הגאומטריות המונומנטליות – המכונות גאוגליפים אמזונסיים – חושפות את היקף הציוויליזציה. את השם אקווירי הגו העמים הילידים ומקורו בנהר אקרי (Acre), הזורם מפרו ובוליביה דרך המדינות אקרי והאמזונס בברזיל של ימינו. אקווירי פירושו "נהר הקיימנים" בשפה המדוברת על ידי בני האראוואק הילידים. "זו לא הייתה ממלכה אחת אלא רשת של קהילות רבות ושונות", ציינה פרופ' פיריו קריסטינה וירטאנן, החוקרת אוכלוסיות ילידיות באוניברסיטת הלסינקי.
גאוגליפים דומים המתוארכים לתקופה שבין שנת 200 לפני הספירה לשנת 500 לספירה נמצאו בפרו, שם הם זכו לשם קווי נסקה, המעוצבים בין היתר בצורת בעלי חיים, בני אדם וצמחים. בני הנסקה היו חברה אזורית מקושרת של חקלאים טרום-קולוניאליים שהצליחו לשרוד באזור מדברי ויבש מאוד לאורך חוף האוקיינוס השקט, אך הם חיו במרחק של כ-1,700 קילומטרים מציוויליזציית האקווירי. "הגאוגליפים של נסקה מייצגים תופעה שונה וכנראה לא היו קשורים לתרבות האקווירית", אמר פרופ' פארסינן. "עם זאת, ניתן להעריך את הצורות והמוטיבים הגאומטריים בצורה הטובה ביותר מהאוויר".
נוכחות הגאוגליפים בדרום-מערב האמזונס מעוררת מחשבה מחודשת על תרבויות טרום-קולוניאליות ופיתוח עירוני – אך היא גם מעלה שאלות לגבי גורלה של ציוויליזציית האקווירי. לא ידוע מה גרם לקריסתה המהירה לכאורה של הציוויליזציה בסביבות שנת 850 לספירה – בערך אותו הזמן שבו ציוויליזציית המאיה במרכז אמריקה ותרבויות אחרות בהרי האנדים קרסו גם הן באופן פתאומי יחסית.
