פגשתי לפני כמה ימים חברה שלא ראיתי מזה חודשים רבים. במסגרת שיחת החולין שניהלנו, היא שאלה, "אז מה את עושה בימים אלה?״ עניתי את התשובה המתבקשת, ״מקימה ומנהלת את בית הספר החדש לסביבה באוניברסיטת תל אביב". המבט שלה, שנראה תוהה ומופתע למדי, לא השתמע לשתי פנים. "זה מה שאת עושה? מכל הנושאים שיש לעסוק בהם היום, דווקא בחרת נישה 'ניטרלית', כזאת שהיא 'נקייה ולא מתלכלכת' בתוך בליל הרעשים והמתחים האינסופי שעובר עלינו?" למשמע התגובה הזאת, כל מה שנותר לי היה לתהות בחזרה. אם כבר לעבוד איפשהו ועוד בזמנים כאלה, אז רק ביצירה של עתיד נכון וטוב יותר לנו ולילדינו ולמקום שאנחנו חיים בו - מקום שנוצר במשך דורות של אנשי ונשות מקצוע.
כמו החברה שלי ואנשים רבים אחרים, אני מרגישה את הסערה, אם זו חברתית, פוליטית, או אישית. אני חווה את המתח שבין הדאגה לעתיד לבין האמונה בו. אני כמובן רואה את הקשיים, אבל אני גם רואה את הטבע, ואת מה שהוא מלמד אותנו: יש דרך אחרת. יש חיים שמתעקשים להמשיך. אני יכולה לראות בטבע את הערבות ההדדית ואת אפשרות לצמיחה, גם מתוך משבר, קטן כגדול.
ערבות הדדית: לא רק בטבע – גם בינינו
הטבע הוא לא רק נוף יפה או מקור למחקר – הוא מראה לנו איך נראית תקווה. אוסיף ואומר שמעבר לעשייה שהיא יצרנית ומבשרת בשורה, אפשר גם ללמוד לא מעט ממנגנוני הטבע: בטבע, שום דבר לא מתקיים לבד. כל יצור חי תלוי באחרים - בצמחים, בבעלי חיים, באקלים, במים, באדמה. זהו מארג של קשרי גומלין, שבו ערבות הדדית אינה רק ערך מוסרי, היא גם תנאי הכרחי לקיום.
באקדמיה אנחנו מלמדים את הסטודנטים והסטודנטיות שלנו להבין את הקשרים האלה, שיוצרים יחד מערכת שלמה, אבל אנחנו גם שואפים להרחיב את ההבנה הזו אל מעבר לגבולות האקדמיה וההשכלה הגבוהה. למה? כי המדע אינו יכול להישאר סגור בתוך קירות האוניברסיטה (או להיספג רק במדשאות הרבות שמתפרשות על פני הקמפוס). הוא חייב לצאת החוצה ולסייע לנו להתמודד עם אתגרי היום-יום ולהשפיע על איכות החיים של כולנו: בתחבורה, בתכנון עירוני, בחינוך (סביבתי ובכלל), בבריאות, ובמדיניות ציבורית.
מהזווית האקדמית, יש לנו אחריות כפולה: מצד אחד, עלינו לשמור על רמת מקצועיות גבוהה בלימודי הסביבה – להעמיק במחקר, לפתח ידע חדש ולהכשיר דור חדש של מומחים ומומחיות. מצד שני, חובה עלינו להנגיש את הידע האקדמי שנרכש, ובעיקר להפוך אותו לכלי מעשי שמשפיע על השיח החברתי היומיומי.
בחזרה לטבע - שום דבר לא מתקיים שם לבד. כל יצור חי תלוי באחרים: בצמחים, בבעלי חיים, באקלים, במים, באדמה. זהו מארג של קשרי גומלין, שבו ערבות הדדית אינה רק ערך מוסרי, היא גם תנאי הכרחי לקיום. המסר הזה חשוב במיוחד עכשיו. גם בחברה הישראלית, על אף הקשיים, יש עדיין נקודות אור: יוזמות קהילתיות ושיתופי פעולה המצביעים על ערבות הדדית. כמו בטבע, גם כאן יש תקווה. צריך לזהות את המקומות שבהם מתקיימת הערבות ההדדית, לחזק אותם, ולהישען עליהם כדי לבנות עתיד טוב יותר. הטבע הוא לא רק נוף יפה או מקור למחקר, הוא מראה לנו איך נראית תקווה ומזכיר לנו שהחיים מתקיימים מתוך קשרים ושותפות. כמו ששום עץ לא גדל לבד, שום מערכת אקולוגית לא שורדת בלי איזון עדין בין מרכיביה. זהו שיעור עמוק, והוא נכון לא רק לסביבה, אלא גם לחברה שלנו.
העתיד תלוי בנו, ובמה שנבחר לראות ולחזק
הטבע הוא מקור להשראה, אבל גם לפעולה מעשית. הטבע מלמד אותנו שלא הכל אבוד. גם כשיש שריפות, בצורת או קריסת מערכות, יש התחדשות ואפילו פריחה. יש חיים שמתעקשים להמשיך. הוא מזכיר לנו שהשינוי אפשרי, שהאיזון ניתן להשגה, ושהעתיד יכול להיות ירוק יותר, צודק יותר, ובר־קיימא. גם בישראל של היום, יש נקודות אור. יש קהילות שפועלות יחד, יש יוזמות מקומיות, יש אנשים שמאמינים בשותפות. כמו בטבע, גם כאן, הערבות ההדדית היא לא רק ערך מוסרי. היא תנאי הכרחי לקיום. אם נבחר לפעול יחד, נבחר לראות את נקודות האור, להישען עליהן ואף לחזק אותן. זה הזמן לפעול - מתוך תקווה, מתוך אחריות, ומתוך אמונה בעתיד משותף.
ד"ר נטע ליפמןצילום: אוניברסיטת תל אביבהבחירה בפעולה מחזירה אותי לשיחה שניהלתי עם אותה חברה, והתשובה שלי לא השתנתה: כן! זה מסר חשוב מאוד לכולנו. למרות שאנחנו נמצאים בתקופה שיש בה, כדבריה, הרבה "רעשים", אסור לנו לשכוח את המאבק הסביבתי, שבסופו של דבר הוא המאבק למען העתיד של כולנו.
המלחמה תסתיים מתישהו, המאבק על המהפכה המשפטית יגיע לקיצו והחיים יחזרו למסלולם, בתקווה רבה, וגם אז יהיו הרבה רעשים "חדשים" ו"ישנים" שילוו אותנו ברקע. עם זאת, המאבק הסביבתי לא יסתיים מחר, לא בעוד שנה וככל הנראה גם לא ב-2030. סביר להניח שהמאבק הזה לא יסתיים אפילו בעוד 50 או 100 שנה. לכן, בגלל כל הסיבות האלה, אם לא נדע לשלב כוחות, בארץ ובעולם ,ולהירתם למאבק למען המטרה הסביבתית, אז העתיד של האנושות כולה יהיה בסכנה.
ד"ר נטע ליפמן, מנהלת בית הספר החדש ללימודי סביבה, אוניברסיטת תל אביב
