מכיוון שבידודם היחסי מעודד התמיינות מינית, איים באוקיינוס הם מוקדים חמים של מגוון ביולוגי. עם זאת, גודלם הקטן יחסית, בעלי החיים והצמחים חסרי ההגנה באופן חריג, ופגיעותם האקולוגית מפני השפעות של מינים פולשים שהוכנסו אליהם, הפכו אותם גם למוקדי הכחדה.
צוות בינלאומי של חוקרים תיארו במחקרם שפורסם בכתב העת PNAS Nexus את ההכחדה היבשתית שאירעה במקרונזיה (Macaronesia) לאורך ההיסטוריה. מדובר על קבוצות איים באוקיינוס האטלנטי, שנמצאות בשליטתן של שלוש מדינות – פורטוגל, ספרד וכף ורדה. מקרונזיה כוללת ארבע קבוצות איים השוכנות לאורך חופיהן של אפריקה ואירופה: האיים האזוריים (פורטוגל), איי מדיירה (פורטוגל), האיים הקנריים (ספרד) ואיי כף ורדה.
5 צפייה בגלריה
מפה של מקרונזיה, כולל מספר האיים בכל אחת מהקבוצות והתיארוך של כל ארכיפלג
(איור: מתוך כתב העת PNAS Nexus)
החוקרים חשפו 220 אירועי הכחדה, המייצגים 3.1% מהמינים האנדמיים של מיקרונזיה, מתוכם 111 היו של חלזונות יבשה, 55 היו של פרוקי רגליים, 27 של מיני ציפורים ו-15 היו של זוחלים – כולל כמה מינים של צבי ענק. מחצית מהציפורים האנדמיות של איים אלה נכחדו כעת.
לעומת זאת, צמחים הצליחו לשגשג, בעוד שחזזיות ופטריות לא חוו אירועי הכחדה שתועדו – אם כי זה נובע ככל הנראה מהיעדר תיעוד עבור טקסונים אלה (קבוצות שמקבצות את כל האורגניזמים בעלי תכונות משותפות).
מתוך 220 אירועי ההכחדה שתועדו, מחצית קשורים בבירור להתיישבות בני האדם – ובמיוחד להגעתם של המתיישבים הפורטוגזים והקסטיליאנים וחיות המחמד שלהם במאה ה-15. סביר להניח שחלק מההכחדות היו קשורות לשינויים אקלימיים או לאירועים געשיים שקדמו להגעת בני האדם (ארבעת הארכיפלגים הינם געשיים). עם זאת, קצב ההכחדות בתקופה שלאחר ההתיישבות האנושית התגלה כגבוה פי 12 מהקצב שלפני הגעת בני האדם.
בין הציפורים שנכחדו נכללים המינים רלית סאו ז'ורז'ה (Rallus nanus) מהאי סאו ז'ורז'ה שבאיים האזוריים, שעיר מדיירי (Otus mauli) מהארכיפלג מדיירה, ירקון דק-מקור (Chloris aurelioi) מטנריף שבאיים הקנריים, ושליו סאו ויסנטה (Coturnix centensis) מהאי סאו ויסנטה בכף ורדה. לדברי מחברי המחקר, שימור ושיקום בתי הגידול הינם הכרחיים כדי להאט את קצב ההכחדה במקרונזיה.
