אסטרונאוטים חדשים ומנוסים
סוכנות החלל של ארצות הברית הציגה השבוע את עשרת המועמדים החדשים שנבחרו למחזור האסטרונאוטים ה-24 של הסוכנות: שש נשים וארבעה גברים. זהו המחזור הראשון של אסטרונאוטים שנבחר מאז 2021, ובפעם הראשונה בתולדות נאס”א הוא כולל מועמדת שכבר טסה לחלל. עשרת הנבחרים אמורים להתחיל בינואר הקרוב תוכנית הכשרה של שנתיים, ובסופה יוסמכו לאסטרונאוטים וישובצו למשימות חלל מתוכננות: לתחנת החלל הבינלאומית ולתחנות פרטיות שיחליפו אותה, לירח ואולי אף רחוק יותר.
טווח הגילים של האסטרונאוטים החדשים הוא בין 34 ל-43, והם נבחרו מבין יותר מ-8,000 מועמדים ומועמדות. ששה מהם הם טייסים, ושלושה בעלי ותק רב בסוכנות החלל או בחברת ספייס אקס.
3 צפייה בגלריה
מתחילים תקופת הכשרה של שנתיים, שבסיומה יוסמכו לאסטרונאוטים וישובצו למשימות חלל | עשרת המועמדים החדשים
( צילום: NASA)
המועמדים הם אנה מנון (Menon) בת 39, מהנדסת ביו-רפואית שעבדה שנים רבות במרכז הבקרה של נאס”א, וטסה לחלל בשנה שעברה במשימת Polaris Dawn של ספייס אקס; בן ביילי (Bailey), בן 38, מהנדס וטייס ניסוי בצי האמריקני; לורן אדגר (Edgar) בת 40, דוקטור לגיאולוגיה שכבר עובדת עם נאס”א 17 שנה על משימות מחקר במאדים ובירח; אדם פורמן (Fuhrmann), בן 35, מהנדס וטייס קרב בחיל האוויר האמריקני; קמרון ג’ונס (Jones), בן 35, מהנדס וטייס ניסוי בחיל האוויר האמריקני; יורי קובו (Kubo), בן 40, מהנדס שעבד 12 שנים בספייס אקס; רבקה לולר (Lawler), מהנדסת וטייסת ניסוי בצי האמריקני; אימלדה מולר (Muller), בת 34, רופאה מרדימה וקצינה לשעבר בצי האמריקני; ארין אוברקאש (Overcash), בת 34, מהנדסת וטייסת ניסוי בצי האמריקני, וגם חברה בנבחרת הרוגבי הלאומית של ארצות הברית; וקתרין ספיס (Spies), בת 34, מהנדסת, טייסת ניסוי וטייסת מסוקים בחיל הנחתים של ארצות הברית.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
אין ראיות טובות לקשר בין פרצטמול לאוטיזם
בית חרושת נגיפי קדום לייצור דם
מחלות ללא גבולות: החצבת הורגת
בטקס הצגת המועמדים נאם שר התחבורה של ארצות הברית, שון דאפי (Duffy), המשמש גם ממלא מקום ראש סוכנות החלל, תפקיד שכרגע אינו מאויש במינוי קבע. דאפי אמר למועמדים “אתם הטובים והמבריקים ביותר שיש לאמריקה, ואנו נזדקק לטובים ולמבריקים ביותר כי יש לנו תוכניות מחקר נועזות לעתיד. אנו חוזרים לירח, והפעם כדי להישאר שם, ועם מה שנלמד על הירח נטוס למאדים, ואף רחוק מכך”.
דאפי גם הדגיש כי ארצות הברית לא תאפשר לסין להקדים אותה במרוץ המחודש להנחתת בני אדם על הירח “לא יקום ולא יהיה שהסינים יקדימו את נאס”א או את אמריקה לירח. אנחנו הולכים לנצח!”.
בשנה הבאה נקיף את הירח
במסגרת ההכנות לטיסה לירח הודיעה נאס”א כי הטיסה המאוישת הראשונה סביב הירח, בלי נחיתה עליו, עשויה לצאת לדרך בעוד פחות מחצי שנה, ב-5 בפברואר 2026. משימת ארטמיס 2 אמורה להיות הטיסה המאוישת הראשונה של חללית אוריון, והשלב האחרון לפני נחיתה מאוישת על הירח במשימת ארטמיס 3, המתוכננת רשמית לשנת 2027. במסיבת עיתונאים במרכז החלל ביוסטון פורסם שמה של חללית אוריון שאמורה לקחת את האסטרונאוטים אל הירח: אינטגריטי (Integrity, יושרה).
שיגור ארטמיס 1
(צילום: רויטרס)
“נשוגר כשהחללית תהיה מוכנה, כשהצוות יהיה מוכן, ונוציא את המשימה לפועל כמיטב יכולתנו”, אמר מפקד המשימה, ריד וייסמן (Wiseman). “אולי נגיע לירח - לשם אנו רוצים להגיע - אבל זו משימת ניסוי, ואנו מוכנים לכל תרחיש שטיל השיגור המדהים, SLS, וחללית אוריון, ייקחו אותנו אליו במרחק 400 אלף קילומטרים. זה יהיה מדהים”.
נוסף על ריד כולל צוות המשימה את הטייס ויקטור גלובר (Glover), את מומחית המשימה כריסטינה קוך (Koch) ואת מומחה המשימה ג’רמי הנסן (Hansen) מסוכנות החלל של קנדה, השותפה בפרויקט. הנסן הוא היחיד בצוות שזו תהיה טיסת החלל הראשונה שלו.
אם הכול ילך כשורה, קוך תהיה האישה הראשונה שטסה לירח, וגלובר יהיה האדם השחור הראשון שעושה זאת, אחרי 24 גברים לבנים שטסו לירח במסגרת תוכנית אפולו, בין 1968 ל-1972. אם המשימה תתנהל כמתוכנן, במהלך עשרת ימי המשימה הצוות גם ישבור את שיא המרחק של בני אדם מכדור הארץ, כשיקיף את הירח בגובה של 14,500 קילומטרים מעל הצד הרחוק. את השיא הקודם קבעה החללית אפולו 13, במשימה שהשתבשה עקב פיצוץ בחללית בדרך לירח, וכמעט הסתיימה באסון.
3 צפייה בגלריה
נצא כשהחללית תהיה מוכנה והצוות יהיה מוכן, וזה יהיה מדהים. צוות ארטמיס 2: מימין: ג'רמי הנסן, ויקטור גלובר (מאחור), ריד וייסמן וכריסטינה קוך
( צילום: NASA)
בניגוד להצהרות הלוחמניות של ראש נאס”א הזמני, דאפי, אנשי הצוות של ארטמיס 2 נשמעו מפויסים הרבה יותר בשאלת המרוץ לירח מול הסינים. “מה שאנו רודפים אחריו זו מצוינות”, אמר הנסן. “כך מנצחים במרוץ לחלל, כך מקדמים את המדינות שלנו וכך יוצרים סביבה שמעודדת שיתופי פעולה”.
גם גלובר הוסיף שזהו מרוץ מסוג אחר. “המרוץ שאני חושב עליו הוא מרוץ השליחים שאנו נמצאים בו. הצלחת המשימה שלנו תהיה במסירת המקל לבאים אחרינו, בראשם ארטמיס 3, שיציבו את ארצות הברית ואת השותפות שלה שוב עד אדמת הירח”.
למרות האופטימיות הרבה במסיבת העיתונאים, עתידה של תוכנית ארטמיס עדיין אינו ברור. נכון לעכשיו היא מבוססת על טיל שיגור מיושן, ששיגורו נדחה פעמים רבות לפני שמשימת ארטמיס 1 הלא מאוישת יצאה סוף סוף אל הפועל, ועל חללית שאינה מיועדת לנחיתה על הירח.
רכב הנחיתה במשימות המאוישות הראשונות של תוכנית ארטמיס אמור להיות תצורה מסוימת של הסטארשיפ של ספייס אקס, שהפיתוח שלה נמצא גם הוא בפיגור ניכר אחרי לוחות הזמנים המתוכננים. גם אם משימת ארטמיס 2 אכן תצא לפועל ב-2026, זה יקרה יותר משלוש שנים אחרי ארטמיס 1, וסביר להניח שיהיה לפחות פער זמנים דומה בין ארטמיס 2 לנחיתה על הירח בארטמיס 3.
העכברים שחזרו מהחלל
75 עכברים ויותר מ-1,500 זבובים שבו מהחלל לאחר חודש בלוויין המחקר הרוסי Bion-M No. 2, שנועד לבחון את תפקודן של מערכות ביולוגית בתנאי מיקרו-כבידה, קרינה חזקה ועוד. הלוויין שוגר מקזחסטן באוגוסט והקיף את הארץ במסלול קוטבי בגובה של כ-370 קילומטרים, החשוף לרמות גבוהות יחסית של קרינה קוסמית. הוא צנח בסוף השבוע שעבר בדרום רוסיה, באזור העיר אורנבורג.
3 צפייה בגלריה
מדע חם מהחלל: קפסולת בעלי החיים של ניסוי Bion-M No. 2 מיד לאחר הנחיתה בערבות אורנבורג, וכיבוי שריפת קוצים קטנה שהחללית הציתה
(צילום: Roscosmos/Ivan Timoshenko)
צוותי החוקרים שהגיעו למקום כעבור זמן קצר הקימו אוהל ייעודי סמוך לאתר הנחיתה, כדי שיוכלו לבצע את הבדיקות הרפואיות הראשוניות מהר ככל האפשר, לפני שבעלי החיים יסתגלו שוב לכבידה של כדור הארץ. לאחר מכן הוטסו חיות הניסוי להמשך בדיקה במכון המחקר IBMP במוסקבה.
נוסף על עכברים וזבובים נשא לוויין המחקר גם צמחים ותרביות חיידקים, כדי לבדוק איך תנאי המיקרו-כבידה והחשיפה לקרינה משפיעים על מערכות ביולוגיות, גם ברמת הפרט וגם ברמת האוכלוסייה. החוקרים מקווים כי המידע החדש יספק תובנות על תהליך ההסתגלות של בעלי חיים לסביבת החלל, ואולי יאפשר לפתח כלים משופרים להתמודדות של בני אדם עם משימות ממושכות לעומק החלל.
פנינו אל השמש העולה
חברת ספייס אקס שיגרה שלושה לווייני מחקר לנקודת לגראנז’ 1, או בקיצור L1, שבין כדור הארץ לשמש במרחק 1.5 מיליון קילומטרים מאיתנו. נקודות לגראנז’ הן נקודות שבהן יש איזון בכוחות הכבידה שמפעילים שני גופים, כך שצריך להשקיע מעט מאוד אנרגיה כדי להישאר בהן. L1 מספקת עמדת תצפית טובה על השמש, למרות שבגלל הפרשי הכבידה היא הרבה יותר קרובה לכדור הארץ, ושלושת הלוויינים שעושים דרכם אליה נועדו לחקור תופעות שקשורות בשמש ובפעילותה.
המטען העיקרי שנשא טיל הפלקון 9 ששוגר ביום רביעי מפלורידה הוא לוויין IMAP של סוכנות החלל, נאס”א, שנועד לחקור את ההליוספרה - אזור ההשפעה של רוח השמש הכולל למעשה את כל מערכת השמש שלנו. רוח השמש היא שטף החלקיקים הטעונים שנפלט מהכוכב שלנו לכל עבר.
שחרור החללית שתחקור את הילת כדור הארץ
(צילום: SpaceX)
הרוח הזו יוצרת מעין בועה שעוטפת את מערכת השמש, ומפרידה בינינו לבין החלל שמחוץ למערכת השמש, המכונה התווך הבין-כוכבי. בעזרת עשרה מכשירים מדעיים, IMAP אמור לחקור את תכונות התווך הבין-כוכבי; לנסות להבין את התהליכים המתרחשים באזורי המפגש בינו לבי רוח השמש בגבול ההליוספרה; לנסות להבין איך שדות מגנטיים מהשמש מגיבים עם התווך הבין-כוכבי ואיך חלקיקים מואצים לאנרגיות גבוהות מאוד ברחבי מערכת השמש.
לוויין נוסף ששוגר עמו הוא SWFO-L1 של מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה של ארצות הברית, NOAA. גם הוא מיועד לחקר השמש, ומכשיריו נועדו בעיקר לחקור את הרוח השמש ולמדוד את המהירות, הכיוון והעוצמה של פליטת החלקיקים באופן רציף. החוקרים מקווים כי המידע שייאסף מהלוויין הזה יאפשר לספק בסופו של דבר תחזיות מדויקות יותר לגבי סערות שמש, שהן התפרצויות עזות של רוח שמש. מכיוון שסערות כאלה מסכנות לוויינים וגם בני אדם בחלל, בייחוד בחלל העמוק שנמצא מחוץ להגנת השדה המגנטי של כדור הארץ, תחזיות מדויקות וזמן התרעה ארוך יותר עשויות להגן על ציוד, תשתיות ומשימות חלל.
הלוויין השלישי שעושה דרכו ל-L1 נועד לחקור את הגיאו-קורונה, שהיא השכבה החיצונית ביותר של אטמוספרת כדור הארץ. השכבה הזו משתרעת בערך בין גובה 240 אלף קילומטר ל-650 אלף קילומטר, נחקרה רק מעט ולא ידוע הרבה עליה ועל תכונותיה. הלוויין קרותרס (Carruthers), פיתוח משותף של נאס”א ואוניברסיטת אילינוי, נועד לחקור בעיקר איך הגיאו-קורונה מגיבה עם רוח השמש, ולנסות להבין מה יוצר את המעטפת הייחודית הזו.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
