רוב האנשים רואים בתנינאים מאובנים חיים - שרידים פרהיסטוריים שכמעט שנותרו ללא שינוי למרות חלוף הזמן. ההיסטוריה האבולוציונית שלהם טומנת בחובה את יכולות ההישרדות שסייעו לאבותיהם לצלוח אירועי הכחדה המונית. קבוצת הזוחלים העתיקה דמויי תנינאים (Crocodylomorpha), כוללת מינים רבים שנכחדו, אך גם את התנינאים המודרניים שנחלקים לשלוש משפחות: תניניים (Crocodylidae), אליגטוריים (Alligatoridae) וגביאליים (Gavialidae). אחד הסודות להצלחה טמון באורח חייהם הגמיש להפליא, הן במה שהם אוכלים והן בבית הגידול שלהם.
כדור הארץ חווה חמישה אירועי הכחדה המונית, אם כי יש הטוענים שבעתיד מחכה אירוע שישי במספר, כתוצאה מהרס בתי גידול, מינים פולשים, זיהום סביבתי על ידי בני אדם ואקלים משתנה. על כן, זיהוי התכונות שמגבירות את יכולת ההישרדות באירועי קיצון שכאלו, עשויה לסייע לחוקרים ולאנשי שימור להגן טוב יותר על מינים פגיעים.
4 צפייה בגלריה
גולגולות של הטורף היבשתי מהקרטיקון Araripesuchus gomesii (משמאל) ושל טורף מימי מהיורה בשם Cricosaurus suevicus (מימין)
(צילום: University of Central Oklahoma)
מבחינה היסטורית, יונקים היו הדוגמה המוכרת והטובה ביותר לצליחת ההישרדות בעת הכחדה המונית, בין היתר בשל היכולת לשגשג בנישות אקולוגיות שונות. כעת, במחקר חדש שפורסם בכתב העת Palaeontology, שוחזרה לראשונה האקולוגיה התזונתית של דמויי תנינאים, על מנת לזהות מאפיינים שסייעו לקבוצות מסוימות להתקיים ולשגשג למרות שני אירועי הכחדה רבי משמעות - במעבר מהטריאס ליורה (לפני כ-201.4 מיליון שנים) ובסוף הקרטיקון (לפני כ-66 מיליון שנים).
"ישנו סיכון מסוים בהסקת מסקנות מלפני מיליוני שנים ויישומן במציאות לצרכי שימור, כך שעלינו להיות זהירים", אמר רנדי אירמיס, אוצר פלאונטולוגיה במוזיאון להיסטוריה של הטבע ביוטה ופרופסור במחלקת הגאולוגיה והגאופיזיקה של אוניברסיטת יוטה. "אם חוקרים יונקים וזוחלים ומוצאים את אותם דפוסים ביחס להישרדות ההכחדה, אז ייתכן שמינים עם תזונה מגוונת עשויים לשרוד טוב יותר".
התנינאים המודרניים ידועים באורח חייהם המימי למחצה. הם משגשגים בסביבות כמו אגמים, נהרות או ביצות, שם הם מחכים לארוב לטרף - אכלנים בררנים, הם לא. בטריאס העליון (מלפני 237 מיליון שנים ועד לפני 201.4 מיליון שנים), שלטה בכדור הארץ קבוצת הפסאודוסוכיה (Pseudosuchia). בני קבוצה זו החלו להתפתח מהטריאס התחתון, מלפני 250 מיליון שנים, תחילה עם מינים קטנים דמויי-לטאה.
4 צפייה בגלריה
לפני כ-215 מיליון שנה, בצפון-מערב ארגנטינה (של ימינו), דמוי-תנין בשם Hemiprotosuchus leali מתכונן לטרוף את קרוב משפחת היונקים הקדומים Chaliminia musteloides
(איור: Jorge Gonzalez)
לאורך הטריאס הם כללו קבוצות רבות ושונות, מאוכלי עשב ועד טורפים, אך כמעט כולם למעט דמויי-תנינאים נכחדו ממנה. דמויי-התנינאים המוקדמים ביותר היו יצורים קטנים עד בינוניים, שנחשבו נדירים במערכות האקולוגיות שלהם. הם טרפו בעיקר חיות קטנות, אך לא היו בררניים. מחברי המחקר משערים שהיכולת לאכול כמעט כל דבר אפשרה להם לשרוד. בני אותה קבוצה פיתחו מספר עצום של תפקידים אקולוגיים לאורך תקופת הדינוזאורים. עד לאירוע ההכחדה ההמונית של סוף הקרטיקון, רוב המינים ששרדו היו מימיים למחצה וטורפים מימיים. 26 המינים של סדרת התנינאים, הנפוצים בדרום אסיה, בצפון אוסטרליה, באפריקה ובאמריקה, ומחולקים לשלוש המשפחות, הם כמעט כולם מינים מימיים למחצה.
כדי לנתח את התזונה בת מיליוני השנים, ביקרו מחברי המחקר באוספי מוזיאונים בתחום הזואולוגיה והפלאונטולוגיה בשבע מדינות וארבע יבשות. הם בחנו את הגולגולות של 99 מיני דמויי תנינאים שנכחדו ו-20 מינים חיים של תנינאים, ויצרו מערך מאובנים המשתרע על פני 230 מיליון שנות היסטוריה אבולוציונית. החוקרים בנו בעבר מסד נתונים של בעלי חיים שאינם תנינאים לשם השוואה, כולל 89 יונקים ו-47 מיני לטאות. הדגימות ייצגו מגוון של אקולוגיות תזונתיות, מטורפים ועד אוכלי עשב, עם מגוון רחב של צורות גולגולת.
בתור טורפים מימיים למחצה, התנינאים המודרניים ממלאים בעיקר תפקידים אקולוגיים דומים בהמון סביבות שונות. הם ממשיכים להיות בעלי תזונה מגוונת, בדומה לאבותיהם הקדמונים. עבור תנינאים הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה, כמו הגוויאל ההודי (Gavialis gangeticus) שחי למרגלות הרי ההימלאיה או התנין הקובני (Crocodylus rhombifer) שמצוי אך ורק בקובה בביצות זפאטה ובאי איסלה דה לה חובנטוד, גמישות תזונתית עשויה לספק הזדמנות הישרדותית במקרה של הכחדה המונית.
עם זאת, האתגרים שניצבים בפניהם כיום הם אובדן בתי גידול וציד אנושי, אותם הם מתקשים לשרוד. "במקום לראות בתנינאים חיות אכזריות או תיקי עור יוקרתיים, יש לכבד את ההיסטוריה האבולוציונית שלהם, בת יותר מ-200 מיליון השנים. יש ביכולתם לשרוד אירועי קיצון, עלינו לסייע להם ולשמור על בתי הגידול שלהם", סיכם פרופ' אירמיס.
